newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בנט, מי צריך לפחד אחרי רצח רבין והרצח בברנוער?

כשתדע מה זה ללכת עם זוגתך יד ביד ברחוב ולהרגיש חשש לחייכם, כשירקו עליכם כשאתם מתנשקים - אז נדבר על פחד. עד אז יותר מעניין איך מרגישים בני ובנות נוער להטב"קים שיודעים שלכל מקום שבו יש הומופוביה אנחנו נגיע

מאת:

אני לא רוצה לדבר על רצח רבין. אני רוצה לדבר על הרצח בבר נוער. אני רוצה לדבר על ניר כץ ז"ל וליז טרובישי ז"ל ועל עשרה הפצועים והפצועות מפיגוע הירי ההומופובי שעד היום, 7 שנים אחר כך, לא פוענח.

אני לא מוכנה לספינים האלה יותר. בוז'י לא חיפש אותי ללסבית כדי לשלוח אותי לכנסים של הבית היהודי ואני לא מצביעה למפלגת העבודה.

> כן נבחרות: הנשים החרדיות שמשיבות מלחמה

הפגנה לאחר הרצח בברנוער (יותם רונן/אקטיבסטילס)

הפגנה לאחר הרצח בברנוער (יותם רונן/אקטיבסטילס)

צריך להבין משהו- האמירות ההומופוביות של הבית היהודי הורגות!

חד משמעית הורגות. הן מסיתות. הן מתירות את דמנו. הן גורמות לבני ובנות נוער להתבייש במי שהם. כשחברי וחברות מפלגה אומרים בלי בושה עלינו "שיהיו בריאים", "המשפחה המסורתית של בעל ואישה וילדים, זה הדבר הנכון שבונה את העולם ולא הורס אותו" ועוד ועוד אמירות ובנט לא מתנצל על זה, לא מגנה את זה, מה המסר שעובר?

וגילת בנט, חוצפנית אחת, את יודעת מה זה ללכת ברחוב עם בעלך יד ביד ולהרגיש חשש לחיים שלכם? ניסיתם פעם לשכור דירה וסירבו להשכיר לכם? ירקו עליכם פעם ברחוב שהתנשקתם? עשו לידכם מצעד בהמות בזמן שחגגתם את האהבה שלכם?

מה עם הביטחון שלנו? מה ימנע את הרצח הבא שלנו?

> פעילות דיור ציבורי פוצצו כנס "הבית היהודי": שר השיכון זורק אותנו לרחוב

הפגנה לאחר הרצח בברנוער (יותם רונן/אקטיבסטילס)

הפגנה לאחר הרצח בברנוער (יותם רונן/אקטיבסטילס)

אז תסלחו לי שלא בא לי היום לדבר על הביטחון של מי שמוקף בסוללת מאבטחים יוצאי סיירת מטכ"ל, בעוד ששני בתים מהבית שלי, ברחוב שלי, נמצא בית דרור, שבו חיים בני ובנות נוער שהעיפו אותם ואותן מהבית בגלל הזהות המינית שלהם/ן. ואני תוהה איך הם מרגישים, איך הן מרגישות כשהן שומעות את האמירות ההומופוביות של המפלגה שלך, ועד כמה זה משמח אותם לראות ולדעת שאנחנו נניף דגלי גאווה בכל מקום ונאבק בהומופוביה שלכם. בשבילנו ובשבילם ובשבילן.

נפתלי בנט, אני יודעת שהעוזרים שלך עוקבים אחרי הדף שלי בפייסבוק. המאבק שלנו לא אלים והוא ימשיך עד שאותם בני ובנות נוער יסתובבו בביטחון ברחוב. לא נשתוק ולא ניתן לעוד בני ובנות נוער להירצח בשם ההסתה שלכם ובשביל מנדטים לכנסת.

> הבית היהודי זה לא הבית שלנו, תושבי דרום תל אביב המזרחים

פעילות להטב״ק מניפות את דגל הגאווה במהלך כנס הבית היהודי (אקטיבסטילס)

פעילות להטב״ק מניפות את דגל הגאווה במהלך כנס הבית היהודי (אקטיבסטילס)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf