ביידן הוא פרו-ישראלי, אבל אפשר ללחוץ עליו
בעיני התנועה למען זכויות הפלסטינים, מועמדתו של ביידן היא נסיגה לעידן קודם של פוליטיקה אמריקאית - שבה יש קונצנזוס סביב הצורך לתמוך בישראל לא משנה מה היא עושה. אך חלקם תולים תקוות בפרוגרסיבים בשורות המפלגה הדמוקרטית ובשינויים בדעת הקהל
לרגע מסוים בתחילת השנה נראה שהמפלגה הדמוקרטית עומדת לבחור מועמד לנשיאות שיהפוך על פיה את מדיניות החוץ האמריקאית, בכך שיתנה את הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל בכיבוד זכויות האדם של הפלסטינים.
אבל ב-8 באפריל, אחרי סדרה של מפלות קשות בפריימריז, הסנטור ברני סנדרס – שגינה שוב ושוב את הכיבוש הישראלי ואת ממשלתה ה"גזענית" – פרש מהמירוץ הדמוקרטי והשאיר את סגן הנשיא ג'ו ביידן, תומך נאמן של ישראל, כמועמד הכמעט ודאי של המפלגה לנשיאות.
עכשיו, התנועה למען זכויות הפלסטינים בארה"ב ניצבת בפני שאלה ותיקה ומוכרת: איך לפעול מול קמפיין דמוקרטי לנשיאות שמעולם לא מצאנו בו דבר חיובי, אלא רק דברים שיש לנו עליהם ביקורת?
בשלב זה נראה שיש הסכמה נרחבת סביב התשובה: תומכי זכויות הפלסטינים מכל רחבי הקשת אמרו למגזין 972+ שאין להם שום תקווה שביידן יהפוך למבקר קולני של ישראל או שתהיה להם יכולת להשפיע על הקמפיין שלו או על הממשל העתידי שלו. אבל הם גם אמרו שאין להם ברירה אלא לעבוד עם ביידן.
לא צפוי להפוך למבקר גדול של ישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו וסגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, בביקורו של האחרון בישראל ב-9 במרץ 2016 (צילום: שגרירות ארה"ב בישראל)
כמה מהתומכים אומרים שלקמפיינים של לחץ המכוונים כלפי ביידן יש סיכויי הצלחה מעט גדולים יותר מאשר כל קמפיין המכוון נגד הנשיא דונלד טראמפ, שהממשל שלו הזיז את המדיניות האמריקאית כלפי ישראל הרחק ימינה.
"יש הבדל בין ממשל התומך באופן גלוי ואגרסיבי בכיבוש ובאפרטהייד הישראליים, כפי שראינו בממשל טראמפ, ובין ממשל המתיימר להתנגד לעוול בוטה שכזה בעוד הוא מאפשר אותו בפועל", אומר עומר באדאר, פרשן פוליטי פלסטיני-אמריקאי. "כאשר ממשל מביע מחויבות לערכים פרוגרסיביים ולזכויות אדם, הוא חשוף יותר ללחץ כדי שיקיים את הערכים האלה".
פעילים אחרים פחות משוכנעים שלחץ פרוגרסיבי יכול לחולל שינוי אצל מועמד כמו ביידן. הם טוענים שהדרך היעילה יותר היא להמשיך לחולל שינוי בדעת הקהל לטובת זכויות הפלסטינים, ושהשינויים האלה "יחלחלו" בסופו של דבר למסדרונות השלטון.
"אנחנו צריכים לעשות לובי בקמפיין של ביידן אבל (השינוי הגדול) לא עומד להתרחש", אומר ג'ים זוגבי, נשיא המכון הערבי-אמריקאי שיושב בוועד המנהל של הוועדה הלאומית הדמוקרטית כבר 16 שנה. "אנחנו בונים בעלי ברית בקונגרס. יותר אנשים מוכנים לנקוט עמדות חריפות יותר. אבל האם הם משנים את המדיניות לטווח הקצר? לא".
הוויכוח הפנימי נעלם
הנפילה מהתרוממות הרוח בתקופה הקצרה של סנדרס כמועמד הדמוקרטי המוביל לרוח הנכאים שרבים מרגישים עכשיו משקפת את ההיסטוריה הארוכה של ביידן כמגן על ישראל בוושיגנטון – אף שישראל מעמיקה את הכיבוש הצבאי, מרחיבה התנחלויות לא חוקיות ומפציצה את עזה. ביידן אוהב לומר ש"אם לא היתה ישראל, היה צריך להמציא אותה", ובראיון ב-2007 אמר: "אני ציוני".
כסגן הנשיא של ברק אובמה, ביידן חתר שוב ושוב תחת הניסיונות של הבית הלבן למתוח ביקורת גלויה על ישראל בגלל פרויקט ההתנחלויות בשטחים הכבושים. ב-2009, לדוגמה, דווח שהנשיא אובמה אמר למנהיגים יהודים שישראל לא תזוז לכיוון שלום אם ארה"ב לא תמתח עליה ביקורת בגלוי. אולם ביידן, באופן פרטי ופומבי, סתר את המדיניות הזאת.
במסיבת עיתונאים ב-2010, לצדו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, אמר ביידן ש"שלום במזרח התיכון יושג רק כשכולם יידעו שאין שום מרווח בין ארה"ב לישראל".
בקמפיין ב-2020 אמר ביידן שהוא מתנגד להתנחלויות הישראליות בגדה המערבית. אבל הוא גם הגדיר את הרעיון של התניית הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל בכיבוד זכויות האדם של הפלסטינים כ"מוזר", ואמר שלא יחזיר את השגרירות האמריקאית מירושלים לתל אביב.
סנדרס, לעומתו, אמר במהלך הפריימריז שהוא לא יחזיר את השגרירות כ"צעד ראשון", אבל צעד כזה "יהיה על השולחן אם ישראל תמשיך לנקוט צעדים כמו הרחבת התנחלויות, גירוש והריסת בתים, החותרים תחת הסיכויים להסדר שלום".
בעיני התנועה הפלסטינית, מועמדתו של ביידן היא נסיגה לעידן קודם של פוליטיקה אמריקאית, שבה יש קונצנזוס מקיף ודו-מפלגתי סביב הצורך לתמוך בישראל לא משנה מה היא עושה, קונצנזוס שנרקם אחרי מלחמת 1967.
היום מתקיים ויכוח הרבה יותר עירני סביב ישראל. דעת הקהל היהודית-אמריקאית חלוקה בנושא, ויותר ויותר צעירים יהודים מביעים זעם על הכיבוש הצבאי הישראלי שאין לו קץ. חברים דמוקרטים בקונגרס, בתמיכת התנועה הפרוגרסיבית הרחבה, תומכים בהצעות חוק האמורות לאסור על ישראל להשתמש בסיוע צבאי אמריקאי למעצר ילדים.
השותפות הקרובה בין נתניהו לטראמפ, שותפות שבאה בעקבות הקמפיין של נתניהו נגד הסכם הגרעין עם איראן, העמיקה את המחלוקת בשורות הדמוקרטים. אבל לוויכוח הזה אין זכר במירוץ לנשיאות.
היסטוריה ארוכה של רטוריקה אנטי-פלסטינית
"לביידן יש היסטוריה ארוכה של רטוריקה אנטי-פלסטינית ושל תמיכה בלתי מסויגת במדיניות הדיכוי של ישראל. וכאשר הוא הוא מעמיד בשאלה את מדיניות ישראל, אלה מלים ריקות ללא תוצאות", אומרת בת' מילר, מנהלת ענייני ממשל ב"פעולה של קול יהודי לשלום", הגוף לענייני בחירות של ארגון JVP ("קולות יהודיים לשלום") המזדהה עם הפלסטינים. "הגישה שלנו לנשיאות של ביידן לא באה מתוך תקווה שהוא יבוא וישנה את המצב באופן חיובי".
מילר חושבת שהתנועה לזכויות הפלסטינית תיאלץ לנסות להזיז את ביידן מתמיכתו הבלתי מותנית בישראל. במהלך קמפיין הבחירות ב-2020, JVP לא יתמקד במירוץ לנשיאות, היא אומרת. במקום זה היא תתמקד בקונגרס בהגנה על בעלי ברית של הארגון כמו ראשידה טליב או בתמיכה במועמדים פרוגרסיביים חדשים המדברים בעד זכויות הפלסטינים, כמו סאמליז לופז, מארגנת קהילתית מדרום ברונקס המבקשת להיות הנציגה הדמוקרטית של המחוז ה-15 בניו יורק לבית הנבחרים.
"הקונגרס הוא המקום שבו התנועה למען זכויות הפלסטינים זכתה להצלחה הגדולה ביותר", אומר מילר, "וביידן ייאלץ להתמודד עם המחוקקים האלה בנוגע למדיניות כלפי ישראל. בנהנחה שמחוקקים כמו רשידה טליב ואילהן עומאר יצליחו להיבחר מחדש במירוץ השנה, ייאלץ להתמודד עם גוש קטן אבל משפיע של פרוגרסיבים בקונגרס, שרוצים להבטיח שהסיוע הצבאי לישראל לא ינוצל כדי לפגוע בזכויות האדם של הפלסטינים".
"אנחנו נמצאים במקום יותר מתקדם ממה שהיינו בפעם הקודמת… כבר יש לנו חברי קונגרס שקוראים בגלוי להצבת תנאים לסיוע לישראל", אמרה מילר ל-972+. "ביידן אינו חבר או בעל ברית של התנועה, אבל הוא עתיד לפעול בתוך זירה שונה לחלוטין".
זירה שונה לחלוטין. חברות הקונגרס רשידה טליב ואילהאן עומאר (ויקימדיה קומונס; פליקר Lorie Shaull CC BY-SA 2.0)
מבחן מוקדם לגישה שממשל ביידן עתידי יפגין כלפי ישראל יגיע הקיץ, אז ראש הממשלה נתניהו מתכוון לקדם את תוכניתו לספח לישראל חלקים נרחבים מהגדה המערבית, כולל ההתנחלויות.
על ביידן מופעל לחץ מצד חברים בממסד הדמוקרטי לנקוט עמדה נחרצת יותר נגד תוכניות ממשלת ישראל. לאחרונה 30 מומחים לביטחון לאומי, שייעצו לפוליטיקאים דמוקרטים כמו ברק אובמה, אליזבת' וורן ופיט בוטיגג, ביקשו שהמצע של הוועדה הדמוקרטית הלאומית, שיוצג במהלך ועידת המפלגה בקיץ, יגנה את הסיפוח הישראלי ויתמוך בזכויות הפלסטינים.
זוגבי, שכיהן בוועדה שכתבה את המצע ב-2016, צופה שמפלגה הדמוקרטית תחזור רק על התמיכה המסורתית שלה בפתרון שתי המדינות, לא הרבה יותר. באשר לביידן, ההצהרה הנחושה ביותר שהוא סיפק עד כה היתה שחשוב ללחוץ על ישראל "לא לעשות צעדים שיהפכו את פתרון שתי המדינות לבלתי אפשרי".
"מה שראינו עד עכשיו מביידן הוא המינימום האפשרי", אומרת אמילי מאייר, המתאמת הלאומית של "אם לא עכשיו" (If Not Now), ארגון יהודי-אמריקאי הפועל נגד הכיבוש. "השאלה לא יכולה להיות רק איך חוזרים לעידן קודם כלשהו, אלא איך הדמוקרטים יזוזו קדימה עכשיו ויבטיחו שכל מי שחי באזור ייהנה משוויון ומצדק".
מאייר והתנועה למען זכויות הפלסטינים בכללותה רוצים שביידן יילך מעבר למלים בלבד ויפרט מה יהיה ההשלכות שישראל תתמודד אתן אם תספח את הגדה המערבית.
אבל נורה עריקאת, עורכת דין פלסטינית-אמריקאית לזכויות אדם ומרצה באוניברסיטת ראטג'רס, אמרה ל-972+ כי "ביידן לא הולך לעשות כלום. אנחנו צריכים לדעת את זה בוודאות".
עם זאת, עריקאת מסכימה שיהיה קל יותר לקדם את האג'נדה של התנועה לזכויות הפלסטינים תחת ממשל ביידן. "אנחנו צריכים להוציא את טראמפ מהתפקיד כדי שיהיה מספיק חלל ונוכל לעשות את העבודה הפוליטית שאנחנו רוצים לעשות", היא אומרת. "(ביידן) הוא ללא ספק יריב, אבל יריב שממשל ליברלי שלו יוכל לתת לנו יותר מרחב נשימה כדי שנתארגן באופן יעיל".
אלכס קיין הוא עיתונאי הפועל בניו יורק שכתבותיו בענייני ישראל/פלסטין, זכויות אזרח ומדיניות החוץ האמריקאית התפרסמו ב-Vice News, The intercept, The Nation, In These Times ומקומות אחרים. המאמר הופיע במקור במגזין 972+. תרגום: מירון רפופורט
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
