newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בחירות ברשות הן הדרך להמריץ את הפוליטיקה הפלסטינית

מאז שהוכרזו הבחירות, הפוליטיקה הפלסטינית פעילה יותר ממה שהיתה בכל העשור האחרון. עם כל המגבלות, בחירות הן הדרך להזיז מנהיגים שלא נותנים דין וחשבון לציבור ולהחליף אותם במנהיגים חדשים

מאת:

במאמר במגזין 972+ בחודש שעבר בעניין הבחירות הפלסטיניות המתקרבות, העבירה החוקרת דנה אלכורד ביקורת מפורטת על ניסיון העבר של הרשות הפלסטינית במה שנוגע להעמקת הרודנות וחוסר הטעם לקיים בחירות בנסיבות האלה.

מנצל את כוחו כדי למנוע רפורמה באש"ף. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מצביע בבחירות בפתח ב-2016 ברמאללה (צילום: פלאש 90)

מנצל את כוחו כדי למנוע רפורמה באש"ף. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מצביע בבחירות בפתח ב-2016 ברמאללה (צילום: פלאש 90)

אלכורד טענה ש"במקום ללכת לבחירות ברשות, הפלסטינים צריכים להתרכז בהחייאת הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), המסגרת הארגונית והגוף המייצג המרכזיים של התנועה הלאומית הפלסטינית". באש"ף, היא המשיכה, צריך לעשות רפורמה ולהעמידו מעל הרשות הפלסטינית; זו היתה ההיררכיה הממסדית הראשונית, לפני החתימה על הסכמי אוסלו ב-1993 ותחילתו של פרויקט בניית המדינה הפלסטינית, שדחק אט אט את אש"ף לשוליים.

הניתוח הכולל של אלכורד הוא משכנע ואפשר להסכים עליו. עם זאת, איננו רואים באופן דומה את חשיבותן של הבחירות הקרובות – נושא שעסקתי בו באופן רחב יותר במאמר שכתבתי לאחרונה בשביל the national interest ומכון ברוקינגס.

אלכורד אינה יוצאת דופן ביחס ציני כלפי הבחירות; אינטלקטואלים פלסטינים שונים, בעלי השקפות פרו-דמוקרטיות, התנגדו לבחירות הקרובות מתוך נימוקים מוצקים. מרווה פטאפטה ועלאא טרטיר, בין יתר המומחים, מתחו ביקורות בעלות ערך כמו זו של אלכורד, והמליצו אף הם להתרכז ברפורמה באש"ף.

אך אגב קריאה בניתוחים האלה, אינני יכול שלא להבחין בכך שהם נכשלים בהתמודדות עם בעיה מהותית: יישום. במלים אחרות, הם אינם מציעים נתיב ברור להגשמת הרפורמה הזו, אינם מציעים אמצעים להתגבר על המכשולים העומדים בדרכה של הרפורמה ואינם לוקחים בחשבון באופן מלא את משחקי הכוחות היסודיים. כמובן, אין תשובות פשוטות לבעיה; אבל הדבר לא מפחית מהנחיצות של האתגר למצוא פתרונות הולמים.

מיהו סוכן פוליטי

במהלך השנים הועלו המלצות שונות – כולל המלצות שאני הצעתי במאמר למכון ברוקינגס ב-2019 – לצעדים שיוכלו להאיץ או לאפשר להנהגה הפלסטינית לעקוף את המכשולים הקיימים בדרך לרפורמה פוליטית, וגם לקדם פיוס בין הצדדים הפוליטיים הניצים, בעיקר פתח וחמאס.

ההמלצות האלה, כמובן, דורשות שהאנשים בשלטון יבצעו אותן. אך מה קורה כאשר האנשים בעמדות הכוח אינם רוצים או אינם מסוגלים לממש את הרפורמות האלה, ואינם נותנים דין וחשבון לציבור? התשובה הפשוטה היא ששום דבר לא יקרה.

לא רק שרפורמה תלויה בתוכנית פוליטית; היא זקוקה לסוכן פוליטי מוכשר כדי לממש אותה. אבל מי הוא הסוכן בהקשר הפלסטיני? הוא בוודאי לא מנהיג פתח הנשיא מחמוד עבאס, וגם לא המנהיג הפוליטי של חמאס איסמעיל הניה. אילו הם באמת היו רוצים רפורמה, היא כבר היתה מתרחשת, והיו להם הזדמנויות רבות לכך. המפלגות שלהם מעדיפות בהרבה את הסטטוס קוו, שבאמצעותו הן מושלות בנחלות שלהן, בעודם מחזקות את אחיזתן בשלטון ומתעלמות מרצון הציבור.

מחאה ברמאללה מול משרדי אש"ף נגד המגעים עם ישראל (צילום: עיסם רימאווי / פלאש 90)

מחאה ברמאללה מול משרדי אש"ף נגד המגעים עם ישראל (צילום: עיסם רימאווי / פלאש 90)

אבל באותו זמן, ספק אם ניתן להשיג רפורמה תוך כדי עקיפת מבנה ההנהגה הנוכחי. רוב הפליטים והפזורה הפלסטינית נותקו מאש"ף, כאשר רוב רובה של ההנהגה שלהם עברה לשטחים הכבושים ב-1993 במהלך הסכמי אוסלו. לארגוני החברה האזרחית, לארגוני עובדים, לאיגודי סטודנטים ולדמויות בולטות שגייסו את הפזורה כבר אין קול של ממש באש"ף. היום, לאור קלישותו של הארגון, המבנה המיושן שלו והפיזור הגיאוגרפי של הפלסטינים במדינות רבות, מה שלא מאפשר לפלסטינים להתארגן מבחינה פוליטית – זו לא משימה פשוטה להבטיח ייצוג אמיתי באש"ף.

כתוצאה מכך עבאס, כיו"ר של הארגון, יכול לעשות מניפולציות בייצוג באש"ף כך שיתאימו לצרכים שלו – כפי שעשה ב-2018 כאשר כינס ישיבה של המועצה הלאומית הפלסטינית (מל"פ) ברמאללה והושיב בה נאמנים נוספים שיעניקו חותמת גומי לשלטונו. עבאס אמנם קרא לבחירות למועצה הלאומית הפלסטינית, שאמורות להיערך באוגוסט 2021, אבל עוד לא נתקלתי באדם אחד שמאמין שהן אכן יתרחשו.

שאלה חשובה נוספת שאין לה תשובה היא המימון של אש"ף, ויש לה כמובן השפעה על יכולתו של הארגון לפעול ולשאת את שרביט ההנהגה. מקורות המימון ההיסטוריים של אש"ף – שהגיעו בעיקר ממדינות ערב, ממסים שהוטלו על פלסטינים שחיו במדינות המפרץ ומתרומות אישיות – התייבשו או הוזרמו למקומות אחרים. המימון המועט שאש"ף מקבל מגיע קודם כל מכספים שהרשות הפלסטינית מעבירה לו, לא ההפך.

מה שבעייתי במיוחד בעניין המימון הוא שכל הסיעות שמקבלות כסף מאש"ף כחלק מהחברות בו, תלויות בסַפּק של הכספים האלה, כלומר בעבאס. זו הסיבה לכך שאף אחת מהן לא משמשת אופוזיציה של ממש לשלטונו ולסירובו לחולל רפורמה משמעותית באש"ף. יותר מכך, רבות מהסיעות האלה – כגון "חזית המאבק העממית הפלסטינית", "חזית השחרור הפלסטינית ו"א-סאיקה" – קיימות רק בתור שם ומורשת, ונהנות מתמיכה עממית מועטה או מאפס תמיכה. ה"מנהיגים" שלהן הם פשוט חלק מעסקה: תמיכה בעבאס בתמורה למשאבים כספיים.

משתוקקים למשהו חדש

במצב זה, היכן עומדים הפלסטינים המבקשים לחולל רפורמה ולהחיות את אש"ף? בקיצור: בלי שום דבר. תהליך של רפורמה דורש מנהיגים שלא ישמשו כמכשולים לה. כפי שהצבעתי במאמר קודם, קיימות שלוש דרכים להחליף את מי שנמצא בשלטון: "דרך התקוממות עממית או הפיכה; דרך הקמת מוסדות מתחרים המסוגלים לחטוף את המנדט שניתן מהעם; או באמצעות בבחירות. מביניהם, רק בחירות הן מהלך ישיר, קצוב בזמן ומעשי".

יש להכיר במגבלות של הבחירות – בעיקר בנסיבות של דיכוי והתערבות חיצונית, כפי שמציינים מומחים כמו אל-כורד, אבל זה לא יהיה נכון להתעלם מהפוטנציאל הגלום בבחירות האלה כדי לחולל שינוי כלשהו, או להתעלם מהרצון של האלקטורט הפלסטיני להשתתף בהן.

ואכן, כ-93% מבעלי זכות הבחירה הפלסטינים בשטחים הכבושים בגדה המערבית, מזרח ירושלים ועזה נרשמו כדי שיוכלו להטיל פתק בקלפי. קרוב למחצית מהם לא הצביעו קודם לכן, בגלל הפער בן 15 השנים מאז הבחירות הכלליות האחרונות ב-2006. פירוש הדבר שרוב המצביעים הפלסטינים האלה הם צעירים – ומצביעים צעירים פחות קשורים לסיעות הישנות שמשלו בפוליטיקה, ומשתוקקים למשהו חדש.

אבל לא רק מצביעים צעירים רוצים שינוי. כפי שמראים סקרים אחרונים, פתח וחמאס הפכו לא פופולריים בקרב כל האוכלוסייה הפלסטינית. ובגלל שיטת הבחירות החדשה ברשות הפלסטינית, הבנויה על ייצוג יחסי והמחליפה את השיטה הישנה של"המנצח לוקח הכל" – למפלגות קטנות יש סיכוי גדול יותר להיכנס למעגל הפוליטי, וייתכן שישיגו עמדת כוח משמעותית במשא ומתן להרכבת קואליציה שלטת.

בו בזמן, עבאס מתקשה לשמור על אחדותה של מפלגת השלטון שלו, פתח. בחודשיים האחרונים צצו כמה קרעים בפתח, והם ימשיכו להתרחב, שכן רבים ממנהיגי המפלגה מרגישים ששלטונו האוטוריטרי של עבאס דוחק אותם לשוליים. לפי הדיווחים, עבאס אפילו איים להשתמש בכוח פיזי נגד כל חבר פתח שלא יסכים לרוץ מטעם המפלגה.

מרוואן ברגותי, המנהיג הבכיר של פתח שמרצה חמישה מאסרי עולם בכלא הישראלי, כבר אמר שיתמודד נגד עבאס בבחירות לנשיאות ביולי, וסקרי דעת אחרונים מבשרים שהוא ינצח. מנהיגים אחרים במפלגה, כמו נאסר אל-קידווה – שגורש מפתח בשבוע שעבר בגלל ההתנגדות שלו לעבאס – אמרו שיתמודדו ברשימות נפרדות.

רשימה הקשורה למחמוד דחלאן הגולה הצטרפה לחבורה. סלאם פיאד, מועמד עצמאי וראש ממשלה לשעבר, הודיע אף הוא שיעמיד רשימה. גם חמאס עובר בחירות פנימיות משלו: המנהיג הנוכחי של המפלגה בעזה, יחיא סנוואר, זכה בבחירות חדשות בשבוע שעבר, בעוד איסמעיל הניה ניצב בפני מתחרים על תפקיד ראש הלשכה הפוליטית של המפלגה. וקולות רבים וצעירים משתוקקים להיכנס לזירה.

כדי לשנות את אש"ף, צריך לשנות את הרשות הפלסטינית

במבט כולל, בחודשיים האחרונים נרשמה יותר פעילות פוליטית פלסטינית מאשר בכל העשור הקודם. כל הדברים האלה לא מבטלים את השנים של דיכוי, דה-פוליטיזציה ודה-מוביליזציה של הציבור, גם מצד כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית וגם מצד הכיבוש הישראלי. אבל המתקפות האלה ימשיכו עם או בלי בחירות; רק בשבוע שעבר, עבאס פירסם צו נשיאותי נוסף שמגביל באופן משמעותי את פעולתם של הארגונים הלא-ממשלתיים הפלסטיניים. עוד כמה זמן תוכל החברה האזרחית הפלסטינית לעמוד בפני מתקפות כאלה מצד מנהיגים שאינם נותנים דין וחשבון?

ההשפעה המיידית של בחירות ברשות אולי לא תהיה מרחיקת לכת, וייתכן שלא תוביל לרפורמה של ממש באש"ף. אולם בהינתן משחק הכוחות והיחסים בין שני המוסדות, סביר מאוד ששינויים ברשות הפלסטינית יניעו שינויים באש"ף.

לשם דוגמה, 132 חברי המועצה המחוקקת של הרשות יהפכו באופן אוטומטי לחברי המועצה הלאומית של אש"ף, שבינואר החליטה לצמצם את מספר חבריה מ-747 ל-350 – 150 מתוך פלסטין ו-200 מהפזורה. פירוש הדבר שאחרי הבחירות ברשות הפלסטינית, יותר משליש מחברי הגוף הציבורי של אש"ף יהפכו בן רגע לנציגים שנבחרו באופן דמוקרטי על ידי חלק ניכר מהפלסטינים.

מחצית מהבוחרים הם צעירים. פלסטינית מצביעה ברמאללה בבחירות בפתח ב-2016 (צילום: נאסר אישתאיה / פלאש 90)

מחצית מהבוחרים הם צעירים. פלסטינית מצביעה ברמאללה בבחירות בפתח ב-2016 (צילום: נאסר אישתאיה / פלאש 90)

אפילו בתסריט הכי חיובי, רפורמה והחיאה של אש"ף – שלא לדבר על שחרורו של העם הפלסטיני מהשלטון הישראלי – לא עומדים להתרחש בן לילה. ובינתיים, מה יעלה בגורלם של חמישה מיליון פלסטינים החיים תחת כיבוש וזקוקים למשילוּת?

את הצרכים הבסיסים של החברה הפלסטינית – כגון חינוך, בריאות, פיתוח תרבותי, משטרה, מדיניות כלכלית והשקעות בתשתיות – יכולה לנהל אוטונומיה פלסטינית מוגבלת תחת ריבונות ישראלית, או שיכול לנהל אותם שלטון צבאי ישראלי ישיר, בלי שום שליטה פלסטינית, כפי שהיה עד הסכמי אוסלו. האפשרות הראשונה עשויה לשחרר את ישראל מהעול ומהעלות של ניהול מרכזי אוכלוסייה פלסטינים גדולים, אבל שלטון צבאי ישר עלול להמיט עול ועלות על בריאותה וקיומה של החברה הפלסטינית, הנאבקת להישאר על אדמתה.

פרשנים המתייחסים לבחירה הזו כעניין מופשט ולא כחוויית חיים אמיתית עושים שירות רע לעם הפלסטיני ולשאיפה שלו לחירות. עוצמה חברתית היא יסוד להתנגדות לעקירה כפויה ולמחיקה.

אלכורד מכירה בנחיצות של מוסדות השלטון העצמי הזה במאמרה, אבל לא מייצרת חיבור בין משילות טובה ובין מתן דין וחשבון בקלפי. במקום להניא את הפלסטינים מלהשתתף בבחירות ברשות הפלסטינית, כל מי שמעוניין ברפורמה לאומית חייב להאיץ בהם להצביע נגד מי שמפריע לרפורמות ובעד מי שתומך בהן. ואם בסופו של דבר יזייפו או יגנבו את הבחירות, אז לפלסטינים תהיה עילה חזקה יותר לחזור לרחובות.

עומר רחמן הוא כותב ופרשן פוליטי המתמחה בפוליטיקה של המזרח התיכון ובמדיניות החוץ האמריקאית. הוא כרגע חוקר אורח במכון ברוקינגס בדוחא וכותב ספר על הפרגמנטזציה של הפלסטינים אחרי אוסלו. המאמר פורסם במקור במגזין 972+. תרגם מאנגלית: מירון רפופורט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf