אתגר לממשלה החדשה: לכווץ את המקף בין ההון לשלטון

בשבוע שעבר נחשף הציבור הישראלי לפרשת שחיתות חדשה, שבה מעורב, לצד עוזריו של שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן ובכירים כמו מנכ"ל תנובה, גם אחד מבכירי הלוביסטים בכנסת – המנכ"ל המשותף של חברת פוליסי, ארז גילהר.

גילהר חשוד כי תיווך לשוחד בין לקוחותיו (תנובה וחברת רוש) לבין מוטי בבצ'יק, עוזרו הבכיר של ליצמן. אם אכן אלה הם פני הדברים, זו תהיה פרשת השחיתות השלישית בשנים האחרונות שבה לוביסטים מעורבים בחשד לתיווך לשוחד.

שתי הפרשות הקודמות היו פרשת ישראל ביתנו, שבה נחשדו מקורבים למפלגתו של אביגדור ליברמן, אישי ציבור ולוביסטים בביצוע עבירות שונות, חלקם הועמדו לדין ורבים מהם הורשעו; ופרשת דוד ביטן, שבמסגרתה חשוד יו"ר הקואליציה לשעבר בקבלת טובות הנאה מגורמים פרטיים תמורת לקידום האינטרסים שלהם, ובאחרונה הוחלט להגיש נגדו כתב אישום.

טיב העבירות המיוחסות ללוביסטים בפרשות האלה מוכיח כי הגדרתם כ"מקף המחבר בין ההון לשלטון" היא כנראה מדויקת להפליא. ובכל פעם שפורצת פרשה כזאת, מתעורר גם שיח ער בנוגע לפעילותם.

בישראל קיימת לכאורה חקיקה שאמורה לפקח על ולהגביל את פעילות הלוביסטים, אך נראה כי אין בה יותר מדי תועלת. או כפי שהגדיר זאת צבי זרחיה ב"כלכליסט", גבולות הגזרה פרוצים והממשלה מגלה רפיסות. אז מה בעצם קורה שם, ואיך אפשר לטפל בבעיה באמת?

למה בכלל צריך לוביסטים מסחריים?

ענף הלובינג המסחרי, הפועל בפרלמנטים בעולם, צבר תאוצה מאמצע-סוף שנות ה-80 של המאה שעברה. הגורמים שנתנו רוח גבית לתופעה היו תהליכי הפרטה פנים מדינתיים במדינות רבות בעולם, בכללן ישראל, ותהליכי הגלובליזציה.

לפני שהחלו התהליכים האלה, כשהשוק המסחרי היה "קפוא", בישראל למשל קידום האינטרסים התבצע באמצעות מרכזי מפלגות, קבוצות לחץ במפלגה, ההסתדרות וגורמים דומים. משנות ה-70 בעולם ושנות ה-80 בישראל, כשהחל העידן הניאו-ליברלי, נוצר ביקוש לגורמים מקצועיים, שיודעים כיצד להניע תהליכים מול מקבלי החלטות ושיש להם קשרים וכישורים.

בעל הון, מקומי או בינלאומי, חזק ככל שיהיה, יכול אולי לשוחח ישירות עם שר האוצר או אפילו ראש הממשלה, ויכול אפילו לסכם אתם על קידום האינטרס שלו בקווים כלליים. אבל אין לו את הידע כדי לקדם את האינטרס ברמה הפרטנית מול הפקידות ושאר מקבלי ההחלטות. מטרת ענף הלובינג המתפתח היתה תרגום הכסף ליכולת השפעה עודפת על מקבלי ההחלטות.

הראשון לזהות זאת בישראל היה בוריס קרסני, שהקים את פוליסי בסוף שנות ה-80. בתחילת שנות ה-90 קמו חברות לובינג מסחריות נוספות. הן הוציאו את התהליכים אל מחוץ למרכזי המפלגות, שהלכו ונחלשו, והפכו למקצוענים שמתעסקים רק בזה, בשונה מהמאכערים מהמפלגות שזה היה עיסוק חלקי שלהם.

לכל זירה בתהליכי קבלת ההחלטות במדינה יש חוקים משלה, דקויות ואופני התנהלות. אם אינך מכיר אותם, אתה נמצא בעמדת נחיתות. נבחרי ופקידי ציבור הם בני אנוש. יש להם חולשות וחוזקות, יש להם סמכויות, נהלים ואופני עבודה, יש להם תחומי עניין ודברים שמדברים אליהם או דוחים אותם. הגורם האנושי הוא גורם מכריע בתהליך קבלת ההחלטות, ומי ש"מכיר את המערכת" ויודע להתנהל מולה, זוכה ליתרון ניכר ביכולת הנעת האינטרסים שלו.

זו בדיוק הסיבה שלוביסטים מסחריים היו ברובם בעברם עוזרים פרלמנטריים, עוזרי שרים ופקידי ממשל בכירים. הם מכירים את מסדרונות השלטון מבפנים – גם את החוקים, הנהלים ואופני העבודה, וגם באופן אישי את בעלי התפקידים החשובים.

אתן שתי דוגמאות. לפני שנים הייתי מעוניין לקדם אינטרס מסוים, והתייעצתי עם לוביסט בכיר כיצד לעשות זאת מול יו"ר ועדה מסוימת. הלוביסט הבכיר נידב שראשית הסיכוי שלי לשכנע אותו גבוהה בהרבה אם אני גבר, כי הוא שוביניסט אולד-פאשן, וגם כאן יש לו העדפה: הוא רוחש כבוד רב לגברים מבוגרים ממנו.

כך למדתי שאם אתה גבר מבוגר מגילו ומעלה, היחס שלו כלפיך שונה לחלוטין מאשר גבר צעיר. בנוסף, למדתי שיש לו ילדים שעוסקים בתחום מסוים שהוא מעריך, ולכן כדאי שהדובר מולו ידאג באופן אקראי לשרבב כמה מילים על התחום, אפילו בלי קשר. לוביסטים לומדים לאורך שנים כיצד "לפצח" כל מקבל החלטות, ולמקסם את יכולתם להשפיע עליהם.

הדוגמה השנייה נוגעת להיבט הטכני. אדם מהשורה שמגיע לוועדות הכנסת בפעם הראשונה "לא יודע מימינו ומשמאלו". הוא לא מכיר את הנהלים, החוקים ואופני ההתנהלות. לדוגמה, הוא לא יודע שצריך להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום בשולחן הדוברים, או להירשם עוד לפני הדיון לזכות דיבור במזכירות הוועדה.

לוביסטים עושים את העבודה הזו עבור לקוחותיהם. בחלק מהוועדות הם פיתחו שיטה של שמירת מקומות בשולחן הדוברים. בדיוני ועדת הכלכלה של הכנסת בנושא איסור פרסום מוצרי טבק תיעדתי מקרה של שמירת חצי שולחן דוברים ללקוחותיהם, בכללם מנכ"ל "ידיעות אחרונות" ינון אנגל, ומו"ל "הארץ" עמוס שוקן. תלונה שלי בנושא זה הובילה לביטול המעשה, ואיום על לוביסטים כי ייענשו אם ישובו לעשותו.

למה צריך להגביל את פעילות הלוביסטים?

בשנות ה-90 צמח מספרם של הלוביסטים המסחריים בפרלמנטים באופן מטאורי, ועסקי הלובינג הפכו רווחיים מאוד. בארה"ב, למשל, פעלו ב-2020 כ-11.5 אלף לוביסטים בוושינגטון ובמוסדות פדרליים, והכנסות תעשיית הלובינג הסתכמו בכ-3.5 מיליארד דולר.

בישראל מגלגלת תעשיית הלובינג מיליוני שקלים בשנה, כשלקוחות גדולים עשויים לשלם ללוביסט ריטיינר חודשי שנע בין 15-20 אלף שקל ואף יותר.

בכנסת פועלים כיום 111 לוביסטים רשומים, שמשרתים 536 לקוחות שונים. מספר הלוביסטים דווקא ירד עם השנים, לאחר שהגיע לשיא בכנסת ה-20, משתי סיבות עיקריות. סיבה אחת היא המשבר הפוליטי החמור בתולדות ישראל, שמהלכו כשנתיים הכנסת לא תיפקדה. הסיבה השנייה היא הנחיות הקורונה במשכן, שהגבילו מאוד את כניסת הלוביסטים והשתתפותם בישיבות הוועדות.

למרות מספר הלוביסטים הנמוך יחסית, מספר הלקוחות שלהם נושק כיום לשיא שנרשם בינואר 2019, בתום כהונת הכנסת ה-20. מבין שני המספרים האלה, הפרמטר של מספר הלקוחות מעיד יותר על היקף פעילות ענף הלובינג. גם כשבכנסת היו רשומים 213 לוביסטים, כ-80% מפעילות הענף מבוצעת על ידי 60-70 לוביסטים קבועים מטעם חברות הלובינג הגדולות.

ההערכה היא שאם תורכב ממשלה יציבה ויוסרו ההגבלות על התנועה בכנסת, מספר הלוביסטים הרשומים יזנק שוב, ומספר הלקוחות ישבור את השיא של 2019.

עם התפתחותו המהירה של הענף, התופעה החלה להפריע למחוקקים ולסדר התקין של התנהלות הפרלמנטים. מתוך צורך להסדיר את פעילותם – הן מבחינה טכנית והן מבחינה אתית – החלו מדינות לחוקק מה שמכונה "חוק לוביסטים", המגדיר, מגביל ומפקח על פעילות לוביסטים במוסדות השלטון.

הלגיטימציה להגביל פעילות לובינג בקרב מקבלי ההחלטות נובעת מכך שגורמים אלה הפכו את הליך קבלת ההחלטות במדינה דמוקרטית לעסק. דבר זה פוגע קשות בעקרון השוויון הדמוקרטי, שבו כל קול שווה לכל קול אחר – גם בקלפי ביום הבחירות וגם אחרי הבחירות.

ב-16 מדינות קיים כיום "חוק לוביסטים" המסדיר את פעילותם בפרלמנטים. רוב המדינות האלה עשו זאת בשני העשורים האחרונים בלבד. ישראל חוקקה חוק כזה ב-2008. עד שנת 2000 היה חוק כזה רק בשלוש מדינות בעולם – ארה"ב, קנדה וגרמניה.

המניע העיקרי להאצת תהליך חקיקת החוקים האלה היו פרשות שחיתות מקומיות שבהן כיכבו לוביסטים. בנוסף, ארגון המדינות המפותחות (OECD) הגביר את הלחצים על מדינות לחוקק חוק כזה, כדי להחזיר את אמון הציבור, שנשחק, בדרך קבלת ההחלטות, ובכך לתרום ליציבותם של משטרים דמוקרטיים.

ישראל בתחתית

המחקר המתמשך והמוביל בנושא זה בעולם מדרג את החוק בארה"ב (2007) כחוק החזק מכולם עם ציון של 62 (CPI Score – Corruption Perceptions Index). במקום השני נמצאת קנדה (2008) עם 50, וסלובניה (2010) במקום השלישי עם 47. החוק הישראלי (2008) נותר הרחק מאחור, עם ציון נמוך של 28.

מסמך העמדה של ה-OECD בנושא פעילות לובינג במדינות העולם מאמץ את הדירוג הזה, וגם הוא מסווג את החוק בארה"ב ואת החוק הקנדי כחוקים המובילים בעולם, כשהחוק הישראלי זוכה בו לציון נמוך.

מידת חוזקו של חוק הלוביסטים נקבעת לפי מידת השקיפות בו; אם יש לו "שיניים" (אכיפה, עומק הסנקציות); כיצד הוא מתייחס לסוגיית "הדלת המסתובבת" ואורך תקופת הצינון של אישי ציבור במעבר ללובינג; והאיסורים האתיים החלים על לוביסטים.

לדוגמה, קנדה זוכה לציון גבוה מארה"ב בכל הקשור לתקופות צינון של נבחרי ציבור, מכיוון שקיים בה חוק, ברמה הפדרלית, שמחייב 5 שנות צינון במעבר מהשירות הציבורי לעיסוק בלובינג. לעומת זאת, ארה"ב זוכה לציון גבוה מקנדה בשקיפות על דיווחי הכנסות מלובינג, מכיוון שבארה"ב לוביסטים ולקוחותיהם מחויבים לדווח כל רבעון על הוצאותיהם על לובינג.

החוק הישראלי, שחוקק ב-2008 על ידי חברי הכנסת שלי יחימוביץ' (העבודה) וגדעון סער (הליכוד דאז), נחשב כאמור לחוק חלש. עיקרי החוק קובעים כי על לוביסטים לענוד תג זיהוי כתום ולהירשם כלוביסטים במרשם הלוביסטים בכנסת.

החוק מחייב את הלוביסטים לדווח על שמם המלא, שם חברת הלובינג שהם פועלים מטעמה ושם הלקוח שהם מייצגים. בנוסף, לוביסטים בכנסת מחויבים לנהוג על פי כללי אתיקה, לא להטעות חברי כנסת ביודעין, לא להציע טובות הנאה וכדומה. בחוק נקבעה אפשרות להטיל על לוביסטים סנקציות של השעיה מפעילות כאשר הם מפרים את החוק.

למעשה לצד ההגבלות המינוריות, חקיקת החוק העניק ללוביסטים המסחריים בכנסת לא מעט. לפני חקיקתו מעמדה של פעילותם במשכן היה לא ברור, והחוק הפך אותה ללגיטימית. שנית, הפעילים שבלוביסטים זכאים לקבל מאז אישור כניסה קבוע לכנסת, המקנה להם יכולת להיכנס למשכן לפני המבקרים האחרים ולצאת ממנו אחריהם. לוביסטים שעובדים בכנסת יותר מ-10 שנים זכאים לקבל גם אישור חנייה למכוניתם.

גם המעט הקיים בחוק יושם בשנים הראשונות באופן חלקי. האופן שבו הונגש מרשם הלוביסטים לציבור לא איפשר לדעת מי הם כל הלוביסטים שמייצגים לקוח מסוים. עדכון הפרטים במרשם היה בעייתי, בלשון המעטה, והעמותה לדמוקרטיה מתקדמת פעלה בנושא זה מול מוסדות הכנסת במשך שנים, עד שהוכנס מנוע חיפוש פשוט בדף הלוביסטים והוצאו הנחיות ריענון בדבר החובה ליידע על שינויים במרשם באופן מיידי.

בנוסף, האכיפה של חוק הלוביסטים שאפה לאפס. גם כשהיה מתגלה כי לוביסט עבר על "חוק הלוביסטים" לא ננקטה נגדו כל פעולה. מקרה חריג אחד התרחש אחרי תחקיר "עובדה" על הלוביסטים בתחילת 2012, שלאחריו הושעו לוביסטים מחברת הלובינג שהיתה מעורבת בתחקיר, ואחד מהם סולק מהכנסת לשנתיים.

מלבד מקרה זה, הדרג הפוליטי הפגין חוסר חשק מופגן לטפל בעבירות לוביסטים. מ-2014 העמותה לדמוקרטיה מתקדמת החלה להגיש תלונות על לוביסטים בגין הפרות החוק. אחת ההצלחות החשובות היא הכנסת נוהג שכל לוביסט שנחקר בפרשות שחיתות מושעה מהכנסת עד תום החקירות, ובמקרה של העמדה לדין, הלוביסט מושעה לשנים או לצמיתות.

כך היה במקרה של הלוביסטים אלי זרחין, לאה מגן, אורית לרנר, סטיבן לוי ומירב שמולי מפרשיות ישראל ביתנו ודוד ביטן, וכרגע מונחת בקשה להשעיית הלוביסט ארז גילהר.

מה צריך להיות בחוק לוביסטים טוב?

1. מיהו לוביסט

כל חוק לוביסטים מתחיל בהגדרה של מיהו לוביסט. האחראים על המחקר המוביל בתחום ייצרו מכלל ההגדרות הקיימות בעולם הגדרה אחת של פעילות לובינג: "לובינג הוא פעולה מטעם אדם בודד או קבוצת אנשים, שלכל אחד מהם אינטרסים שונים אך ספציפיים, המנסים להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות ברמה הפוליטית".

אך גם אם יש הסכמה רחבה יחסית על הגדרת פעילות לובינג, קיים פער גדול בהגדרה מיהו לוביסט בין מדינה למדינה. ההגדרה בישראל כוללת רק את מה שמכונה "לוביסט צד שלישי" שפועל בכנסת, כלומר רק מי שמייצג לקוחות ששוכרים את שירותיו כדי לקדם אינטרסים בכנסת.

בקנדה ההגדרה כוללת גם "לוביסטים ביתיים", כלומר עובדים קבועים של גוף מסחרי, שמכונים פעמים רבות "אחראי רגולציה". בנוסף, ההגדרה הקנדית כוללת גם את מי שעושה פעילות לובינג במשרדי ממשלה ומוסדות שלטון נוספים, ולא רק בפרלמנט.

כדי להמחיש את האבסורד הקיים בחוק הישראלי, אביא דוגמה מדיוני ועדת הבריאות של הכנסת ב-2018 בנושא סימוני בריאות על מוצרי מזון, אותו חוק שבגינו נחקר כעת הלוביסט ארז גילהר. גילהר ישב בוועדה מולי עם תג כתום של לוביסט, כמתחייב בחוק. אחיו, ליעד גילהר, שהיה אחראי רגולציה בחברת תנובה, ישב לידי עם תג כחול רגיל של מבקר בכנסת ולא היה מחויב לאף הגבלה, אף שפעילותו לא היתה שונה בדבר מהפעילות שעשה אחיו.

בחלק מהמדינות גם "לוביסטים חברתיים" מוגדרים כלוביסטים שמוכפפים לחוק. כלומר, גם אני, שייצגתי בדיון את עמדת העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, הייתי מחויב במדינות האלה ברישום כלוביסט מהמגזר השלישי. בכמה מדינות החוק כולל גם "לוביסטים פוליטיים", כשלרוב הכוונה היא ללוביסטים מטעם קבוצות לחץ בגופים פוליטיים, כמו חברי מרכז מפלגה וכדומה.

סוג לוביסט	ישראל	ארה"ב	קנדה	סלובניה	אירלנד
צד-שלישי	+	+	+	+	+
In house	–	+	+	–	+

2. שקיפות

כדי שתהיה לכל אזרח/ית אפשרות להתחיל לייצר השפעה נגדית להשפעת לוביסטים מסחריים על מקבלי ההחלטות, אנו חייבים ראשית לדעת כל פרט אפשרי על פעילותם. בדו"ח של OECD חולקה סוגיית השקיפות לשלושה חלקים ו-16 פרמטרים.

חלק אחד הוא מידע על לוביסטים והמרוויחים מהלובינג. הפרמטרים הנכללים בו הם: שם הלוביסט; האם היה עובד ציבור בעברו; שם המעסיק של הלוביסט; שם לקוח; חברות בת של הלקוח או כאלה הנהנות מהלובינג; ולאיזה מגזר פעילות הלקוח שייך.

החלק השני הוא ההחלטות ובעלי התפקידים שמהווים יעד ללובינג. הפרמטרים בחלק זה הם: סוג החלטות המהוות מטרה; החקיקה/רגולציה/החלטה ספציפיים שמקדם הלוביסט; סוג מוסדות הציבור המהווים יעד ללובינג; שמותיהם; ויעדים ותוצאות המהווים יעד.

החלק השלישי דורש חשיפת מידע על התקשרויות ו/או פגישות עם גורמים ציבוריים, והפרמטרים הנכללים בו הם: הוצאות על לובינג; תקשורת וטכניקות לובינג שנעשה בהן שימוש; כל פעולת לובינג שהתקיימה; ותאריך ומיקום ההתקשרויות.

גם מועד יידוע הציבור על פעילות הלובינג הוא חשוב מאוד. לדוגמה, ב-2015 ניסו לקדם בישראל תיקונים לחוק הלוביסטים שיחייבו דיווח על חלק קטן מהפרמטרים שצויינו, אבל רק אחת לשנה.

זו למעשה "שקיפות לארכיון". אם אנחנו לא מיודעים על פעילות הלובינג המסחרי בזמן אמת, היא תגיע לידיעתנו אחרי שכבר חוקק החוק, קודמה הרגולציה או התקבל המינוי שלשמו נשכר הלוביסט, ולא נוכל לעשות לגבי זה דבר. הדיווחים חייבים להיות מיידיים, והטכנולוגיה מאפשרת לעשות את זה.

3. אכיפה/ענישה

רוב הלוביסטים שהכרתי הם אנשים נעימים, משכילים ושומרי חוק. אולם כמו בכל מקום, במיוחד במקומות בעלי השפעה וכוח כמו הכנסת, יש גם פורעי חוק ומאתגרי גבולות.

הלובינג הוא פרנסתו של הלוביסט. אכיפה חזקה של התנהלות אתית, לצד ענישה מרתיעה שעשויה לפגוע קשות ביכולת פרנסתו, יגרמו לחלק מה"מועדים לפורענות" שבקרב הלוביסטים לחשוב פעמיים לפני שהם מתפתים לקחת חלק בפעילות אסורה.

הסנקציות המחמירות ביותר על הפרות החוק מצויות בקנדה: קנסות על הפרות חוק עשויים להגיע ל-200 אלף דולר קנדי (יותר מחצי מיליון שקל), ומקסימום ענישה פלילית של שנתיים מאסר.

4. "המעצור של הדלת המסתובבת"

מעבר בין שירות ציבורי לעיסוק בלובינג עשוי להיות בעייתי. תחשבו למשל על מצב שבו חבר כנסת אחראי להעברת חקיקה שמשמעותה היא רווח או הפסד של מאות מיליוני שקלים לגורמים מסחריים מסוימים, ואז עובר לעבוד אצל הגורמים האלה בסיום תפקידו הציבורי. לכן חוקי לוביסטים כוללים תקופות צינון במעבר משירות ציבורי ללובינג.

בישראל מוטלת שנת צינון על חברי הכנסת, וחצי שנה על עוזריהם הפרלמנטריים. מדובר בתקופת צינון קצרה. חוק של ח"כ מוסי רז (מרצ) להרחבת תקופת הצינון לשנתיים, והחלתו גם על עוזרי שרים ועל צוות הסיעות בכנסת, הופל במליאת הכנסת ב-2018. החוק הונח מחדש על שולחן הכנסת ה-24.

	ישראל	ארה"ב	קנדה	סלובניה	אירלנד
שנות צינון	1 שנה	שונה בכל מדינה	5 שנים	2 שנים	1 שנה

שחיתות קיימת משחר ההיסטוריה, כך שציפייה למיגור מוחלט שלה באמצעות חוק לוביסטים כזה או אחר היא מוגזמת. מושחתים תמיד ימצאו דרכים להשחית זה את זה, ועלינו מוטל למצוא כיצד לחסום את הדרכים האלה.

חוק לוביסטים טוב יכול לסייע בהחזרת אמון הציבור בדרך קבלת החלטות במשטר דמוקרטי, אם הוא כולל חובת שקיפות ודיווח עמוקים בפרק זמן מיידי. אבל גם אם ייחקק בישראל החוק המתקדם מסוגו בעולם, מוכרחים להבין ששקיפות היא רק חצי מהבעיה שמייצרת פעילות לובינג מסחרי. החצי השני הוא הפגיעה בערך השוויון, והעיוות של מכלול ייצוג האינטרסים בפני מקבלי ההחלטות.

אז מה עושים עם החצי השני? גם לזה יש פתרון, שהוצע בעבר על ידי העמותה שאני עומד בראשה, פתרון תקדימי שטרם נוסה בשום מקום בעולם: הקמת סניגוריית לוביסטים ציבורית בכנסת ובמשרדי הממשלה. כלומר אימוץ הדגם של הסנגוריה המשפטית והחלתו על סוגית הלובינג, כך שגוף או אדם שאין ביכולתם לממן שירותי לובינג מסחרי יזכו לקבל מהפרלמנט או במשרדי ממשלה שירותי לובינג ציבוריים, שיסייעו להם לקדם אינטרסים בפני מקבלי ההחלטות.

שבי גטניו הוא מנכ"ל העמותה לדמוקרטיה מתקדמת

לקריאה נוספת:

Chari R., Hogan J., Murphy G. and Crepaz M., "Regulating Lobbying 2^nd Edition, A Global Comparison", Manchester University Press, (2019)

Veksler A., “Opaque Transparency: An Analysis of the Israeli Lobbying Regulatory Regime of 2008”, Journal of Public Affairs, Volume 12 Number 4 pp 270–278 (2012)

המר יואב וכהן-אליה משה, "שתדלנות וההליך הדמוקרטי", עיוני משפט לג עמ' 593, (2011)

טל הלה, "הלובי המסחרי בישראל – הגורמים לצמיחתו ודרכי פעולתו", חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת בר אילן, המחלקה למדע המדינה, (2009)