newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"אני אעקור את האנטישמים ממפלגת הלייבור - הם לא מדברים בשמי"

"איום קיומי לחיים היהודיים בבריטניה" - כך תיארו לאחרונה שלושה עיתונים יהודים את האפשרות שג'רמי קורבין יעלה לשלטון. במאמר מפורט עונה מנהיג הלייבור למבקריו, מתחייב למאבק בלתי מתפשר באנטישמיות, ולא מוותר על ההתנגדות למדיניות הישראלית בשטחים. עכשיו לבקשת שיחה מקומית הוא פונה גם לקוראי העברית

מאת:

פורסם במקור ב"גרדיאן"

הקדשתי את חיי למאבק למען חברה רב תרבותית. בריטניה לא הייתה בריטניה אלמלא הקהילות היהודיות שלנו. לא ניתן לדמיין את המדינה שלנו ללא התרומה האדירה שתרמו יהודים ויהודיות בכל פן של חיינו הלאומיים: באמנות ובמדע, בתעשייה ובפוליטיקה, בעתות שלום ובזמני מלחמה.

יהודים גם עמדו בלבה של תנועת הלייבור לאורך כל ההיסטוריה שלנו. לכן לא ניתן ולא ראוי להקל ראש או להתעלם מהדאגות שיהודים רבים וארגונים יהודיים רבים הביעו לגבי מה שקורה במפלגה שאני גאה להנהיג.

איני מסכים ולו במעט עם הקביעה שממשלת לייבור תהווה איום, ובוודאי שלא "איום קיומי", לחיים היהודיים בבריטניה, כפי שטענו שלושה עיתונים יהודיים לאחרונה[1]. זוהי רטוריקה קשה מהסוג שעלול לצוף במהלך ויכוחים פוליטיים רגשיים. אבל אני אכן מכיר בכך שקיימת בעיה אמיתית שהמפלגה עובדת כדי להתגבר עליה. אני גם מקבל את העקרון שאם קבוצה כלשהי בקהילה הלאומית שלנו חשה מאוימת, חרדה או פגיעה, לא זו בלבד שעלינו להאמין לה אלא שמחובתנו גם להבטיח שהחששות האלה ישככו.

לכן אני רוצה להבהיר מעל לכל ספק: כל ממשלה בראשותי תנקוט את כל הצעדים שידרשו כדי להבטיח את הביטחון של הקהילות היהודיות במדינה; של בתי הספר, בתי הכנסת ומוסדות הרווחה היהודיים; של התרבות היהודית ושל מכלול החיים היהודיים בבריטניה.

ג'רמי קורבין בעצרת שלום, 2016 (Garry Knight)

בראש סדר העדיפויות שלנו עומדים סילוק האנטישמיות מהמפלגה אחת ולתמיד ושיקום האמון שנפגע. ג'רמי קורבין בעצרת שלום, 2016 (Garry Knight)

אני רוצה לעשות צעד נוסף. אני רוצה שיהודים ירגישו בבית במפלגת הלייבור ויוכלו למלא באופן מוחלט את תפקידם בעבודה שאנו עושים כדי לקדם את המדינה. ברור לי שזה לא יכול לקרות כל עוד עמדות אנטישמיות מוסיפות לצוף בתוך הלייבור, וכל עוד האמון בין המפלגה לבין הקהילה היהודית נמצא בשפל כה נמוך.

בראש סדר העדיפויות שלנו עומדים סילוק האנטישמיות מהמפלגה אחת ולתמיד ושיקום האמון שנפגע. לשם כך עלינו בין השאר להשקיע מאמצים כדי לוודא שכל חברי הלייבור יביעו רמה גבוהה יותר של אמפתיה לנקודת המבט של הקהילה היהודית, קהילה שסבלה ממסע השמדה באירופה רק לפני 75 שנים.

השואה הייתה הפשע הגדול ביותר של המאה ה-20.. יש להקשיב ליהודים החשים דאגה עמוקה. לא נהיה סוציאליסטים אם לא נהיה מוכנים לעשות מאמץ מוגבר – ואף מעבר לזה – כדי לתת מענה לחששות שיש ליהודים.

היינו איטיים מדי בנקיטת צעדים משמעתיים בתגובה לפגיעות אנטישמיות מצד חברי מפלגה, בעיקר ברשת, ולא עשינו מספיק כדי להנחיל לחברינו הבנה מעמיקה יותר של אנטישמיות. לכן אנחנו מפתחים תוכנית חינוך והכשרה לכל חברי המפלגה.

אנחנו מטפלים עכשיו במקרים במהירות רבה יותר והגענו להכרעה כמעט בכל המקרים בפרופיל גבוה.

אין טעם להכחיש את הבעיה המתמשכת. צוותים של הלייבור איתרו מקרים של הכחשת שואה, ביטויים סטריאוטיפים גסים על בנקאים יהודים, אימוץ תיאוריות קונספירציה המאשימות את ישראל בפיגועי ה-11 בספטמבר, ואף מצאו מקרה של אדם אחד שנראה שהאמין כי היטלר הובן לא נכון.

לאנשים המחזיקים בעמדות כאלה אין מקום במפלגת הלייבור. הם אמנם מעטים: מספר המקרים שתועדו בשלוש השנים האחרונות מייצג פחות מ-0.1% מבין למעלה מחצי מליון חברי המפלגה. אבל גם מקרה אחד הוא יותר מדי.

אסור שהמפלגה שלנו תהיה בית לאנשים כאלה, והיא לעולם לא תהיה. אנשים המפיצים רעל אנטישמי צריכים להבין: אתם לא עושים זאת בשמי. אתם לא תומכים שלי ואין לכם מקום בתנועה שלנו.

אני יודע שישנן דאגות עמוקות בנוגע לתקנון החדש של הלייבור בנוגע לאנטישמיות. אנחנו מאמצים את ההגדרה של הברית הבינלאומית לזכר השואה (IHRA) מ-2016. ארגונים יהודיים רבים, ולא רק הם, מאמינים שמפלגת הלייבור צריכה להוסיף לתקנון שלה[2] גם את 11 הדוגמאות לתפיסות אנטישמיות המופיעות כנספח להגדרה הזו של IHRA.

התקנון שלנו הוא ניסיון כן להכניס את הדוגמאות האלה, ודוגמאות נוספות, לתוך הקשר ולהפוך אותן לחסינות מבחינה משפטית – כך שאפשר יהיה להשתמש בהן לצורך הליכים משמעתיים במפלגה.

שבע מהדוגמאות של IHRA שולבו בתקנון מילה במילה, ואני מאמין כי הבאנו לידי ביטוי גם את מהותן של ארבע הדוגמאות הנוספות.

אבל אני מכיר בכך שרוב הקהילה היהודית, כולל תומכי לייבור רבים, מחזיקים בדעה אחרת. היינו צריכים להתייעץ עם הקהילה היהודית באופן נרחב יותר בשלב מוקדם יותר – ולכן בחודש שעבר החליט הוועד המרכזי שלנו לפתוח מחדש את התקנון להתייעצות עם ארגוני הקהילה היהודית ועם אחרים כדי לתת מענה לחששותיהם.

בשנות השבעים היו בשמאל מי שטענו בשוגג כי "ציונות היא גזענות". זו הייתה טעות. אבל גם טעות להגיד עכשיו ש"אנטי-ציונות היא גזענות"

המחלוקת היא למעשה מאוד קטנה – היא נוגעת למחציתה של דוגמה אחת מתוך 11, הנוגעת לחופש הביטוי בנוגע לישראל. למרבה הצער הדוגמה הזו, העוסקת בישראל ובגזענות, משמשת לעתים את אלה שרוצים להגביל ביקורת על ישראל, גם כשאין בה אנטישמיות. ועדת הפנים של הפרלמנט הבריטי הכירה בסכנה זו כאשר היא בחנה את הדוגמאות של ה-IHRA.

עם זאת, אני סמוך ובטוח שהנושא התלוי ועומד הזה יכול להיפתר באמצעות דיאלוג עם ארגוני הקהילה, כולל "תנועת הלייבור היהודית", במהלך ההתייעצויות בחודש הזה[3].

כל מי שמחויב כמונו לשלום וצדק במזרח התיכון מסכים עם כך שאסור להעניש או לצנזר את נקודת המבט של העם הפלסטיני, ואת החוויה שלו כקורבנות של גזענות ואפליה, בדיוק כפי שאי אפשר להכחיש הזכות היהודית להגדרה עצמית.

בשנות השבעים היו בשמאל מי שטענו בשוגג כי "ציונות היא גזענות". זו הייתה טעות. אבל גם טעות להגיד עכשיו ש"אנטי-ציונות היא גזענות".

יש מי שמבטא את התנגדותו למדינת ישראל או למדיניותה בשפה גזענית – ויש לגנות ביטויים כאלה. אבל ישנם גם יהודים לא-ציונים או אנטי-ציונים רבים, שאסור לסווגם כאנטישמים רק משום שאינם חלק מהמסורת הציונית. לשני המסורות האלה (ציונות ולא-ציונות) תמיד היו נציגים מכובדים בתנועה שלנו.

המחויבות הקולקטיבית שלנו היא להבטיח שהמתחים במזרח התיכון לא יזלגו ליחסים בין הקהילות שלנו בבריטניה. אני מבין ומכבד באופן מלא את העובדה שלמרבית היהודים בבריטניה יש זיקה עמוקה וחיבה עזה למדינת ישראל, זאת ללא קשר לעמדתם על ממשלת ישראל הנוכחית.

מפלגת הלייבור תומכת בפתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני. זה אומר לשים סוף לכיבוש השטחים הפלסטינים והקמה של מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, כששתי המדינות חיות זו לצד זו בשלום ובביטחון. את המאבק שלנו למען מטרה זו צריך לנהל באופן דמוקרטי, מכבד, וכמובן בדרכי שלום.

זו הייתה שנה קשה במזרח התיכון, שכללה הרג של מפגינים פלסטינים בלתי חמושים רבים במחאות בעזה, ואת חוק הלאום החדש של ישראל, שמוריד את מעמדם של אזרחי ישראל הפלסטינים לאזרחים סוג ב׳. אני יודע שרבים בקהילה היהודית, כולל חברים בוועד שליחי הקהילות (Board of Deputies), שותפים לנו בחששותינו מהמצב. זו לא צריכה להיות נקודת מחלוקת.

הימין הקיצוני נמצא במגמת עלייה באירופה ובצפון אמריקה. אנטישמיות מקבלת אור ירוק מלאומנים בהונגריה ובפולין. תומכיו של [פעיל הימין הקיצוני] טומי רובינסון מצדיעים במועל יד ברחובות לונדון, ומאיימים על קהילות של שחורים, מוסלמים ויהודים. זוהי סכנה ברורה ומיידית.

אחריותה של מפלגת הלייבור היא לעקור את האנטישמיות מהמפלגה. משימתנו המשותפת היא לשמור על דיאלוג הדוק שמתאים לתרבות פוליטית דמוקרטית, למפלגה גדולה, ולקהילה חיונית ופעילה בבריטניה של המאה ה-21. המפלגה קיימת כדי לאתגר ולהביס את העוני, את חוסר השוויון ואת חוסר הצדק בחברה שלנו. התפקיד שלי הוא לוודא שאנחנו עושים בדיוק את זה.

ג׳רמי קורבין הוא מנהיג מפלגת הלייבור. תרגם מאנגלית: נמרוד פלשנברג, עמוד הפייסבוק "קורבין בעברית"


הערות מערכת "שיחה מקומית":

[1] לפני כשבועיים שלושת העיתונים הגדולים של הקהילה היהודית בבריטניה התאחדו באופן חסר תקדים ופרסמו בעמוד הראשון שלהם מאמר מערכת זהה ובו מתקפה חריפה על ג'רמי קורבין ועל "הכתם המביש של האנטישמיות" שהולך ומתרחב לטענתם במפלגת הלייבור תחת הנהגתו. במאמר נכתב בין השאר כי "ממשלה בהנהגתו של ג'רמי קורבין תהווה איום קיומי לחיים היהודים בבריטניה".

[2] המועצה הלאומית של הלייבור אימצה לאחרונה קוד התנהגות חדש המגדיר אנטישמיות לצורך נקיטת הליכים משמעתיים נגד מקרי אנטישמיות בקרב חברי מפלגה. המועצה כללה את הגדרת העבודה של ה-IHRA לגבי מהי אנטישמיות אך לא את כל הדוגמאות שמופיעות בהצהרה בתור "קווים מנחים" לאיתור התבטאויות אנטישמיות. בעוד ה-IHRA קבעו בין היתר שאנטישמיות כוללת טענה שאין ליהודים זכות להגדרה עצמית משום שקיומה של מדינת ישראל הוא גזעני, טענה שקיימים סטנדרטים כפולים כלפי ישראל, השוואה בין ישראל ובין הנאצים והאשמת יהודים בעולם בנאמנות לישראל על פני נאמנות למדינותיהם; בהחלטת הלייבור מחקו או שינו את ההגדרות האלה ולגבי חלקן קבעו שלא מדובר באנטישמיות "אלא אם יש הוכחות לכוונה אנטישמית".

[3] "תנועת הלייבור היהודית" (JLM) היא הקבוצה הגדולה והוותיקה של יהודים תומכי הלייבור. זו תנועה ציונית השייכת לאגף המרכזי-ימני של המפלגה וממלאת תפקיד מוביל בהתנגדות לקורבין ובביקורת על אנטישמיות תחת הנהגתו. בעקבות כך בשנה האחרונה יהודים מהאגף השמאלי של המפלגה הקימו את "קול יהודי לליבור" (JVL) שהוציאו הודעת תמיכה בתקנון החדש

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf