אנחנו חיים על חשבון הדורות הבאים. זה חייב להיפסק
כשתמלא לבת שלי שנה, העולם יהיה שונה מזה שלתוכו נולדה. וזה צפוי רק להחמיר: הניצול הזללני והמופקר שלנו את משאבי הטבע ישאיר לילדינו עולם שבו עצם חייהם יהיו בסכנה. עוד לא מאוחר לחשב מסלול מחדש, אבל מוכרחים לעשות זאת עכשיו
כבר כמעט שלושה חודשים שזה יושב לי בראש. כשהבת שלי תחגוג את יום ההולדת הראשון שלה בסוף החודש, יש סיכוי שנחיה במציאות די שונה מזו שהיא נולדה אליה. כן, זה נראה כאילו חוזרים לאותה השגרה המוכרת.
האוטובוסים עדיין נוסעים באותם מסלולים, העצים מכוסי עלים בדיוק כמו שהיו בקיץ שעבר, וכפי שהיו כל שנה לפני כן, וגם השכנה המבוגרת עם הכלב עדיין יושבת כל יום על הספסל בכניסה לבניין.
מצד שני, אנחנו לוקחים איתנו מסכה בכל פעם שאנחנו יוצאים מהבית, ודאי כשנוסעים בתחבורה הציבורית, פי כמה יותר אנשים עכשיו ללא עבודה, ואנחנו עדיין לא יודעים מתי הפעם הבאה שסבא וסבתא שבארץ יוכלו לראות את הנכדה שלהם.
כשאני ובני דורי נפרוש לגמלאות, הפנסיה שתקיים אותנו היא גם זו שחירבה את העתיד של הילדים שלנו. מחאת אקלים מול בניין הבורסה בתל-אביב (אבשלום שושני / פלאש 90)
זה לא בדיוק העולם שקיווינו שהיא תגדל לתוכו. זמני? כן, חלק מהדברים האלה יחלפו במוקדם או במאוחר. אבל מדענים חוזרים ומזהירים שעם או בלי גל קורונה שני, משבר האקלים, שרק הולך ומחריף, אומר שהבת שלי, וכל הילדים, יחיו בעולם הרבה יותר עוין, בלתי צפוי ומרושש, לא רק מהעולם שהם נולדו לתוכו אלא גם מזה שאמא ואבא שלה הכירו.
לפי דוח של השירות המטאורולוגי מדצמבר 2019, כבר כשהבת שלי נולדה, הטמפרטורה הממוצעת בארץ היתה גבוהה יותר ב-1.4 מעלות ממה שהיה כשסבא שלה נולד, ועד שהיא תהיה בת שלושים, אולי עם ילדים משלה, צפויה הטמפרטורה הממוצעת בארץ לעלות במעלה נוספת. זה אולי לא נשמע הרבה, אבל התחממות כזו בתוך טווח זמן קצר כל כך היא שיבוש דרמטי של כל המערכות הטבעיות שמקיימות את החיים שלנו.
למשל, מחקר מקיף שפורסם בנובמבר 2019 מזהיר שמשבר האקלים מציב בפני הילדים של היום שורה של סיכונים בריאותיים לכל החיים. מה זה אומר? לפי ניק וואטס, אחד ממחברי המחקר, "ילדים רגישים במיוחד לסיכונים הבריאותיים של אקלים שהולך ומשתנה. הגוף שלהם והמערכת החיסונית עדיין מתפתחים, ולכן הם פגיעים יותר למחלות וזיהומים סביבתיים".
לפי המחקר, שינויי האקלים מסייעים להרחיב את תפוצתן של מחלות מדבקות כמו מלריה וקדחת דנגי שילדים צעירים פגיעים להן במיוחד. בנוסף, תת-תזונה פוגעת באופן בלתי פרופורציונלי בילדים מתחת לגיל 5, מסבירים החוקרים, ועלייה בטמפרטורה, כפי שמעידות מגמות מאז 1960, מקטינה את פוטנציאל היבול העולמי של זני מזון חשובים כמו תירס, חיטה, אורז וסויה באופן שמאיים על הפקת מזון וביטחון תזונתי. וכל זה עוד לפני שדיברנו על זיהום אוויר שכבר היום קוטל מיליוני בני אדם כל שנה. בתרחיש עסקים כרגיל – כלומר, כשמקבלי ההחלטות שלנו לא קולטים מה זה משבר האקלים – "חייו של כל ילד שנולד היום יושפעו עמוקות על ידי שינויי האקלים", מזהירים מחברי המחקר.
לא אותו עולם. עובד תברואה מחטא אוטובוס בתל-אביב (תומר נויברג / פלאש 90)
כל שנה שבה אנחנו ממשיכים להפיק חשמל מסולר, נפט, פחם או גז היא שנה של שגשוג, או אפילו חיים, שאנחנו גוזלים מהילדים שלנו. זו לא אלגוריה – כבר עכשיו אנחנו חיים על חשבון הדורות הבאים במובן הכי חומרי שיכול להיות. למערכות הטבעיות שמאפשרות את החיים על פני כדור הארץ יש גבולות, ואת חלקם כבר חצינו. מוכרחים להכיר בזה.
היקף הניצול של משאבי הטבע בארץ – ממפעלי ים המלח והפקת הגז הטבעי, דרך חברות המים המבוקבקים ומגמת הפרבור שבולעת שטחים פתוחים, ועד חציבת פוספטים וכריית חול – הוא לחלוטין לא סביר. למעשה, על פי הנתונים העדכניים ביותר, אם כל האנושות הייתה צורכת משאבים באותו סדר גודל כמו ישראל, היינו זקוקים לשלושה כדורי ארץ.
הממשלות שחתמו על הסכם פריז ב-2015 התחייבו להגביל את המשך העלייה בטמפרטורה העולמית הממוצעת ללא יותר מ-2 מעלות, ובעדיפות מעלה וחצי, עד סוף המאה ה-21 על מנת למנוע את ההשלכות החמורות ביותר של משבר האקלים. פליטות גזי החממה, שגורמות להתחממות הגלובלית ולכל ההשלכות שנובעות מכך, נמצאות באופן עקבי במגמת עלייה ומקרבות אותנו במהירות אל הסף שנקבע בהסכם פריז.
ניתוח של אתר Carbon Brief מראה שכדי שעליית הטמפרטורה העולמית תיבלם במעלה וחצי, לבת שלי ולבנות דורה יש "תקציב" פליטות גזי חממה שהוא פי ששה יותר קטן מהמכסה שלי ושל בני דורי, ופי שמונה יותר קטן מההקצבה שעמדה לרשות הדור של סבא שלה.
אבות אכלו דלקים פוסיליים, שיני בנות תקהינה
אז נכון, פליטת גזי חממה היא לא בדיוק זכות אדם, ואני בפירוש מאמין שיכולים להיות חיים לא פחות טובים עם פחות פליטות גזי חממה. אבל החישוב הזה הוא המחשה לא רעה לעד כמה שונה הולך להיות העולם שבו תגדל הבת שלי – והכוונה היא לא רק לשינויים מרחיקי הלכת שיהיה צריך כדי לצמצם את פליטות גזי החממה, אלא גם להשפעות של קריסת האקלים על החיים בעשורים הבאים. גלי חום קיצוניים, או לחילופין שיטפונות הרסניים, או פגיעה בחקלאות ומחסור במזון, או כמה מאלה יחד, עלולים להפוך בהדרגה להיות חלק אינטגרלי ממציאות החיים של הילדים של היום והמבוגרים של המחר.
ועל זה נאמר, אבות אכלו בוסר – במקרה הזה, דלקים פוסיליים – שיני בנות תקהינה. ההבנה שמשבר האקלים הוא עניין של צדק בין-דורי היא קריטית. הילדות והילדים שלנו – מי שהכי פחות, אם בכלל, גרמו למשבר הזה – הם מי שייפגעו ממנו בצורה הקשה ביותר.
יותר מזה, לא כל הילדים סובלים ממשבר האקלים באותו אופן ובאותה מידה. כבר היום, כשהטמפרטורה לאורך מישור החוף מדגדגת את ה-40 מעלות במאי, הילדים שגרים בקיסריה נמצאים במצב טוב יותר מאשר הילדים של ג’יסר א-זרקא השכנה.
המשמעויות של משבר האקלים הולכות ומחלחלות בקרב חלקים גדולים ביותר בציבור בארץ ובעולם, ויותר ויותר קשה להתעלם מגרירת הרגליים של מקבלי ההחלטות. כך שלגמרי אפשר להבין את בני הנוער שמוחים על אוזלת ידה של הממשלה בכל מה שנוגע להתמודדות עם המשבר הגדול ביותר של המאה ה-21. מגיע להם עולם טוב יותר ממה שכרגע מיועד להם, ולמעשה טוב יותר מהמציאות שבה אנחנו, ההורים שלהם, חיינו.
אבל כל זה יקרה רק אם אנחנו נאפשר לזה לקרות. נכון, זה מאוחר, מאוחר מאוד. אבל ממש לא מאוחר מדי. וכהורים יש לנו אחריות עליונה לעתיד של הילדים שלנו, לעתיד של הילדים של כולנו. ואם אנחנו באמת רוצים להבטיח להם עתיד ראוי למחיה, אין לנו ברירה אלא להיאבק.
כספי הפנסיה שלנו מושקעים, בין היתר, בחברות דלקים פוסיליים – אלה האחראים העיקריים למשבר האקלים והם ממשיכים בשלהם, וממשיכים להרוויח מזה, גם כשברור מעבר לכל ספק שהמשך שריפת הפחם, נפט והגז מעמיקה את הבור הגם ככה עמוק שבו אנחנו נמצאים. כשאני ובני דורי נפרוש לגמלאות, הפנסיה שתקיים אותנו, שמיועדת לשמר את רמת החיים שאנחנו מכירים, היא גם זו שחירבה את העתיד של הילדים שלנו. וזה לא מתקבל על הדעת.
פעילי המרד בהכחדה חוסמים את הכניסה לבורסה בתל אביב במחאה על משבר האקלים (צילום: אורן זיו)
והנה דוגמה נוספת. נציבות הדורות הבאים, הגוף הרשמי שאמור לדאוג שכל מה שחברי הכנסת שלנו מחוקקים מתיישב עם האינטרס של הילדים שלנו, הנכדים שלנו, והצאצאים שלהם, ז"ל כבר לפחות עשר שנים. זו כבר קלישאה לומר שהרבה יותר מדי מנבחרי הציבור שלנו לא מסתכלים מעבר למערכת הבחירות הבאה. אבל זו בדיוק הסיבה שיש צורך בגוף שמופקד על ההגנה על הישראלים של העתיד. אלה שעדיין צעירים מדי בשביל להצביע. הגיע הזמן להחזיר את נציבות הדורות הבאים לחיים וגם לתת לה מעמד משמעותי בתהליכי קבלת ההחלטות.
אבל כל אלה לא יקרו אם פשוט נחכה. מאז הסתיו האחרון אני חלק מהתארגנות מעוררת השראה שנקראת "הורים למען האקלים" ואני משתתף גם בקבוצה הבינלאומית של "הורים למען העתיד". אלה אבות ואימהות – האמת, בעיקר אימהות – שחרדות לעולם שלתוכו גדלים הבנות והבנים שלנו, ומובילות שורה של יוזמות שונות שהמטרה שלהן, בסופו של דבר, לגרום לחברה הישראלית לחשב מסלול מחדש. בשביל זה צריך את כולם. ואנחנו עובדות ועובדים גם על זה.
בינתיים, אני קורא שרשור בקבוצת פייסבוק מקומית של הורים על איך חוגגים יום הולדת ראשון בעתות מגיפה עולמית. כמה וכמה מהמגיבים מציעים נחמה שגם כך העוללים לא יזכרו דבר מהמסיבה הזו. באותה מידה, זה העולם שאחרי הקורונה שיהיה נקודת הייחוס בשביל הבת שלי. את העולם שלפני היא לא תזכור, וטוב שכך. הוא היה עולם רע בשביל הרבה יותר מדי אנשים.
אז אני אומר לעצמי שכשנחגוג את יום ההולדת השני של הקטנה שלי, קרן הפנסיה של ההורים שלה כבר תהיה מושקעת באנרגיות מתחדשות במקום בדלקים פוסיליים, אולי גם בזכות נציבת הדורות הבאים שתמונה בינתיים. וכשהיא תכבה את הנרות על העוגה שלה, המושג "צדק אקלימי" יהיה נפוץ לפחות כמו "אלכוג'ל". נאיבי? אולי. מצד שני, כאבא לתינוקת, במיוחד ב-2020, אני יודע שהרבה יכול לקרות בתוך שנה.
להקראה של המאמר:
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
