אילו אזריה היה מעיד בשוברים שתיקה הוא היה מוקע כבוגד

הציוץ של שר החינוך נפתלי בנט בעקבות שחרורו של אלאור אזריה, "אלאור, כמה טוב שבאת הביתה!", הוא עוד נקודת שפל בה שר בממשלה מברך חייל שסרח והרג, לאחר שמלכתחילה העניק לו עונש קל למדי. זה המשך המגמה של דרדור החסמים המוסריים בצבא ובחברה הישראלית שמשפט אזריה חשף ודחף אליהן.

אלאור, כמה טוב שבאת הביתה! pic.twitter.com/SUN1bFcYn4

— Naftali Bennett בנט (@naftalibennett) 8 במאי 2018

התבטאות כזו הייתה בלתי נסבלת לפני כמה שנים, בטח פומבית. שרים היו נזהרים לפני שהיו רצים לתמוך בחייל שעבר על פקודות מפורשות ובכך נטל חייו של אדם אחר. אך משפט אזריה הביא לדרדור אמות המוסר שבכל זאת התקיימו ולהפיכת מה שקרה בשיחות סגורות או טוקבקים אנונימיים לגלוי ואף רצוי, כולל מצד פוליטיקאים בכירים, החל משר החינוך וכלה בראש הממשלה ובמי שהפך בהמשך המשפט לשר ביטחון.

עם שחרורו של אזריה מהכלא, התקשורת הישראלית התמסרה לחגיגות ציניות שנפלו רק מחגיגות שחרורו של גלעד שליט, בתוך שטף סיקורים תקשורתיים של אמירות חשוכות מצד בני המשפחה ובעיקר התבטאויות מטרידות של פוליטיקאים.

הודעתו של בנט היא עוד שלב בנורמליזציה של רצח פלסטינים והתרת כל חסם ערכי או מנהלי בהפיכת הכיבוש לאפרטהייד מדמם ואכזרי, כבר אפילו בלי מראית עין או עלה תאנה של "הצבא המוסרי בעולם". מדובר בשלב נוסף ומסוכן במגמה להפוך חיילים אוחזי נשק, שאינם קטינים מבחינה חוקית, ל"ילדים" החסינים בפני החוק. זה כמובן הפוך ליחס אל נותני העדויות בארגון "שוברים שתיקה", אשר אינם "ילדים" כלל וכלל.

מיותר לציין כי אם אזריה לא היה מצולם, כנראה לא היה נשפט. במצב כזה, אם לאחר שחרורו מהשירות אזריה היה ניגש לתת עדות ב"שוברים שתיקה" על אותו המקרה בדיוק, היחס לו היה זוכה היה כמובן שונה לגמרי. הוא לא היה "הילד" של אף אחד, שרון גל לא היה מגייס עבורו כספים והצל לא היה מאדיר אותו. הוא היה מוקע כמי שהוציא כביסה מלוכלכת החוצה.

כל זה הוא חלק מתהליך ההידרדרות בו מה שלפני כמה שנים היה בלתי נתפס, הופך עתה לקונצנזוס המונהג בידי שר החינוך. נהוג לזכור את יחסו של בן-גוריון לשיר "על זאת!" שפרסם נתן אלתרמן במהלך מלחמת העצמאות, שיר שמתח ביקורת נוקבת על אכזריות הצבא, ככל הנראה במהלך "מבצע דני" ברמלה ולוד. במקום להוקיע את אלתרמן כבוגד – כפי שבטח היה קורה היום – בן-גוריון הורה לפרסם את השיר לכלל חיילי צה"ל. וזה בעיצומה של מלחמה.

האם נראה בעוד כמה שנים את הציוץ מטעם שר החינוך שיכהן אז "יגאל, כמה טוב שבאת הביתה!"? אלאור אזריה עם שחרורו מהכלא (הדס פארוש/פלאש90)

יש משהו מטריד מאוד בבחירה של ציבורים שלמים ומנהיגי ציבור להתעלם מערכים שהיו טבועים עמוק בדי.אנ.איי הישראלי – לכל הפחות ברמה המוצהרת –  לטובת המשך הצדקת הכיבוש, ערכים כגון  חיי אדם, טוהר הנשק, ושרשרת הפיקוד הצה"לית.

יש הטוענים כי מוטב שהדברים יעלו אל פני השטח בגסותם הנוכחית מאשר שימשיכו לבעבע באופן לא מדובר מתחת לפני השטח. הם טועים. אנחנו יודעים זאת כי כשהדברים נחשפו ועלו אל פני השטח התגובה הציבורית לא הייתה התנערות ממעשה אזריה – אלא הקצנת השיח, הקצנת הדרישות האלימות, ואף הסתה נגד מי שחשבו כי אזריה שגה וחייב בעונש. בסופו של המהלך הזה, חייל שנשפט והואשם בהרג מקבל את ברכת שר החינוך ביציאתו ממאסר. כך שאפשר רק לתמוה מה יביא לנו העתיד אם המצב הפוליטי, ובעיקר הכיבוש, יתמשכו. האם נראה בעוד כמה שנים את הציוץ מטעם שר החינוך שיכהן אז "יגאל, כמה טוב שבאת הביתה!"?

עמיר סגל, יועץ תעסוקתי, יו"ר סניף מרצ בירושלים.