newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אירוניה צרפתית: חובה לעטות מסיכות נגד קורונה, אבל בורקה עדיין אסור

צרפת אסרה על כיסוי פנים של נשים מוסלמיות ב-2011. גם החובה החוקית לעטות מסיכות שהוטלה במאי במסגרת המאבק במגיפה לא שינתה את המצב הזה, ולדברי רבים חשפה את הצביעות והאפליה נגד מוסלמים שבמהות חוק הבורקה

מאת:

לקח לזה קצת זמן לחלחל, אבל באחרונה החלו יותר ויותר אזרחים בצרפת וגורמים בתקשורת הבינלאומית להרגיש באירוניה שמעוררת החובה שהטילה הממשלה הצרפתית על חבישת מסיכות פנים להגנה מפני הידבקות במגיפת הקורונה, בזמן שכיסוי פנים מלא של נשים מוסלמיות באמצעות בורקה או ניקאב עדיין אסור.

מסיכה כן, בורקה לא (צילומים: pixabay ו-pikist)

מסיכה כן, בורקה לא (צילומים: pixabay ו-pikist)

החוק שאוסר על חבישת כיסוי פנים מלא, שזכה לכינוי "חוק הבורקה", נכנס לתוקף ב-2011. הפרתו גוררת קנס של 150 יורו, ועלולה להוביל גם לחובת השתתפות בקורס חינוך לאזרחות. חוק דומה קיים גם בבלגיה, וחוקים שמגבילים חבישת בורקה (פיסת לבוש אחת המכסה את האשה מהראש ועד הרגליים) או ניקאב (רעלה מוסלמית מסורתית לנשים המכסה את כל פניה של האישה מלבד פתח צר לעיניים) אך לא אוסרים עליהם באופן מלא חוקקו או נמצאים על השולחן במדינות אירופיות נוספות, ובהן הולנד, אוסטריה וגרמניה.

על רקע התפשטות מגיפת הקורונה הטילה ממשלת צרפת חובה לעטות מסיכות פנים במאי השנה. הקנס שנקבע על אי חבישת מסיכה בתחבורה הציבורית הוא 135 יורו. חובה דומה הוטלה במדינות נוספות ביבשת, ובהן אוסטריה וגרמניה.

החוק הצרפתי החדש לא מפרט אילו מסיכות מותרות או אסורות לשימוש במרחב הציבורי, אך משרד הפנים הצרפתי אישר לעיתון "וושינגטון פוסט" כי איסור הבורקה יישאר בתוקף גם בתקופת המגיפה.

האירוניה גוברת אם נזכרים כי כאשר נכנס לתוקף "חוק הבורקה", נשים מוסלמיות השתמשו במסיכת פנים כירורגית כדי לעקוף אותו ולאלתר ניקאב. אחרי הכל, חיג'אב בצירוף מסיכת פנים יוצרים את אותו אפקט.

"חוק הבורקה" נולד בעקבות ויכוח ציבורי על מהות הזהות הצרפתית. במהלך הדיון לקראת החקיקה, הוצג האיסור כחובה אזרחית שנגזרת מהאידיאלים המכוננים של חירות, שוויון ואחווה. כיסוי הפנים הוצג במסגרת החוק כסכנה לציבור, וכאמצעי שמייצג דחייה של האידיאלים האלה. במחקר שליווה את הליכי החקיקה נכתב כי "במרחב הדמוקרטי, אנשים נפגשים ומקיימים יחסים כשפניהם גלויות".

"המרחב הצרפתי מלא בשלטים שאוסרים על כיסוי הפנים והראש במרחבים ציבוריים", מספרת העיתונאית אלינור בירדסלי מ-NPR. "זאת כמעט אובססיה. פוסטר עם תמונה של מריין, סמל הרפובליקה הצרפתית, ותחתיה הכיתוב 'הרפובליקה חיה עם פנים גלויות' מוצב בחדר הכושר שבו אני מתאמנת".

אך כעת, כשכולם נדרשים לעטות מסיכות, יש הטוענים כי חוק הבורקה מהווה אפליה בעייתית. "אנו רואים את הקריאה הא-סימטרית של אותה התנהגות – כיסוי הפנים – שתלויה בהקשר ובאדם שמבצע אותה כשרירותית במקרה הטוב ומפלה במקרה הרע", אמרה פטימה ח'מילאת, עמיתה במכון לאקס אן פרובנס למדעי המדינה, ל"וושינגטון פוסט".

העיתונאית רוקהאיה דיאלו כתבה בטור דעה ב"אל ג'זירה" כי מגיפת הקורונה חשפה את המטרה האמיתית של "חוק הבורקה", שמעולם לא היתה הגנה על ערכי הרפובליקה, אלא בעיקר נועדה למנוע ממוסלמים להשתתף בחיים הציבוריים בצרפת. לדבריה, עכשיו, אחרי שראינו כי ניתן להשתתף בחיים הציבוריים ולהישאר "צרפתים" גם בלי להראות את הפנים או לנשק מכרים, כדאי לחשוב מחדש על הדרך שבה מתייחסת המדינה למוסלמים.

מסיכות בשילוב חיג'אב באינסטגרם

לשכיחות הגוברת של מסיכות הקורונה במרחב הציבורי היו גם קצת השפעות חיוביות על נשים מוסלמיות במקומות שונים בעולם. בכתבה ב-The Conversation מעידות נשים רבות כי בעקבות עטיית המסיכות בפומבי למניעת הידבקות והדבקה בקורונה, הן זוכות לפחות תגובות שליליות ומבטים עוינים ברחוב.

בכתבה מצוטט מחקר אמריקאי שמעיד כי נשים שעוטות כיסויי ראש מוסלמיים במדינות לא מוסלמיות נתקלות לעתים קרובות באלימות. 85% מהמשתתפות במחקר דיווחו כי הופנתה כלפיהן אלימות מילולית, ו-25% דיווחו גם על אירועים של אלימות פיזית. מחקר נוסף שפירסם ב-2014 ארגון זכויות האדם אופן סוסייטי פאונדיישנס מראה כי 80% מהנשים הבריטיות חובשות הניקאב שהתראיינו חוו אלימות מילולית או פיזית.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf