newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תיעוד: מתנחל יורה אש חיה על בית מגורים בחברון

שכונת ואדי חסין בחברון מוקפת כולה במחסומי צבא, אבל זה לא מונע ממתנחלים להציק לתושביה הפלסטינים באופן קבוע. ביום שישי זה הסתיים בירי של מתנחל על בית פלסטיני. "הקצין אמר לי: לא אכפת לי שזורקים עליכם אבנים", מספרים שם

מאת:

מתנחל תועד בסרטון יורה אש חיה מהאקדח שלו ישירות על בתי מגורים פלסטינים בשכונת ואדי חסין בחברון. הגבר, גלוי פנים, ירה שלוש פעמים מבלי כל הצדקה על בית שהיה מלא בילדים קטנים. כאשר הבחין באדם שמצלם אותו, הוא כיוון את הנשק לעברו ואיים עליו. האירוע התרחש ביום שישי האחרון בשעות הערב.

"המתנחל ירה כמה פעמים על הבית של דוד שלי", סיפר ל"שיחה מקומית" הצלם, ג'מאל אבו אסעיפאן, מתנדב בארגון "בצלם",  "הילדים שלו היו בפנים, חגגו יום הולדת. כל בני הבית, כולל הילדים, ברחו החוצה בצעקות אחרי שהוא ירה לכיוונם. זה היה מפחיד כל-כך. כשהמתנחל הבחין בי, שאני מצלם, הוא כיוון אלי את האקדח שלו והשליך עלי אבן".

לדברי אבו אסעיפאן ועדים נוספים, הירי היה חלק ממתקפה רחבה יותר של מתנחלים על בתים בשכונה. לדברי התושבים, במקום נכחו חיילים שסירבו לעצור את היורה או לאסוף עדויות מהזירה בשטח. החיילים גיבו את המתקפה, ואף פתחו באש חיה נגד פלסטינים שהשליכו אבנים על התוקפים.

עבד אל-ג'ויד אל-ג'עברי, בעל חנות תפירה בשכונה, סיפר: "ישבתי בבית, עם המשפחה. יום שישי זה יום של מנוחה. פתאום שמעתי צעקות ברחוב, הסתכלתי מהחלון, וראיתי בערך עשרה מתנחלים, שצעקו והתגרו בעוברים והשבים בדרך. הם קיללו אותם", הוא אמר.

"ברגע שיצאתי החוצה, המתנחלים החלו לרגום את הבית שלי באבנים", המשיך אל-ג'עברי, "היו להם גם רימוני גז. בערך שבעה חיילים עמדו איתם, והם ירו על הצעירים הפלסטינים שניסו להתגונן", הוסיף.

500 פלסטינים גרים בוואדי חסין, שכונה שנמצאת בין קריית ארבע והעיר העתיקה של חברון. הדרך שחוצה את השכונה מלאה בדגלי ישראל. דגלי ישראל מכסים גם מבנה גדול שמתנחלים קנו ועברו לגור בו לפני כמה שנים. זו שכונה פלסטינית, אבל אסור לפלסטינים להיכנס אליה בלי אישור מהצבא.

לא מרגישים בטוחים בביתם. חיילים ומתנחלים בבית משפחה פלסטינית בשכונת ואדי חסין בחברון (צילום: מצלמת אבטחה)

לא מרגישים בטוחים בביתם. חיילים ומתנחלים בבית משפחה פלסטינית בשכונת ואדי חסין בחברון (צילום: מצלמת אבטחה)

בזמן שקיימנו את הראיון, מדי דקה חלף לידנו ג'יפ צבאי עם חיילים או ניידת משטרה. מחזה סוריאליסטי: שכונה פלסטינית כלואה לגמרי, בכל יציאה ממנה מוצב מחסום צבאי, ואי אפשר לזוז בלי להיתקל בחיילים. הכביש הראשי שעובר בשכונה מחבר בין קריית ארבע למערת המכפלה, והמתנחלים משתמשים בו בחופשיות, בניגוד לפלסטינים שתלויים באישור צבאי.

באופן אישי, זו הייתה חוויה מלחיצה מאד להסתובב בשכונה. איש הימין הקיצוני עופר אוחנה הפריע לי במהלך העבודה העיתונאית, ודרש מחיילים שוב ושוב לעצור אותי, רק משום שאני פלסטיני.

בחודש מאי האחרון אירעה מתקפה דומה על שכונת ואדי חסין: כעשרים מתנחלים תועדו נכנסים לשכונה, חלקם חמושים ברובים, והם ירו אש חיה על הבתים, בליווי של שני חיילים. במקרה זה המתנחלים נכנסו אל תוך חצרות הבתים בשכונה, וגם היכו פיזית תושבים. התיעוד של האירוע, ממצלמות אבטחה, פורסם על ידי "בצלם".

המתקפות האלו מתרחשות פעם אחר פעם, למרות הנוכחות הצבאית המסיבית בשכונה. עוד עדות לכך שהצבא שם כדי לתמוך במתקפות המתנחלים ולשמר את שליטתם במרחב.

עבד אל-ג'ויד, שביתו הותקף כבר מספר פעמים, מספר על תחושה של חוסר אונים מוחלט מול המתנחלים, ופחד למשפחה שלו. לדבריו, המתנחלים נעשו אלימים ונועזים יותר בשנה האחרונה, והם מקבלים גיבוי מוחלט מהחיילים בשטח.

"בזמן שרגמו את הבית שלי באבנים, הגיעה למקום מתנחלת", אמר, "היא החלה לקלל את החיילים: 'למה אתם לא עוצרים אותם? אתם לא יהודים, תעצרו אותם!' היא התייחסה לקרובי משפחה שלי, שניסו להגן על עצמם מהמתקפה. זה היה מטורף: המתנחלים עמדו מטר מהבית שלנו, תוקפים אותנו באבנים, וכשניסיתי לדבר עם הקצין, להגיד לו שירחיק אותם, הוא אמר: 'לא אכפת לי מה קרה, תביא לי את הפלסטינים שזרקו אבנים לפה'. ואז הם נכנסו לבית שלי, החיילים בשטח, וערכו חיפוש אחרי מי שזרק אבנים, בזמן שהמתנחלים ממשיכים לרגום את הבית, מבחוץ, באבנים".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: ב-10 בספטמבר, התפתח אירוע חיכוך שכלל זריקת אבנים הדדית בין מתיישבים לפלסטינים סמוך ל׳בית האדום׳ בחברון. כוח צה״ל נכח במקום ופעל לפיזור שני הצדדים. לאחר האירוע נודע שמתיישב ביצע ירי במרחב שבין היישוב היהודי לקרית ארבע, במקום שבו לא נכחו חיילים, והאירוע הועבר לטיפול משטרתי.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf