newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"רעם מטוסי הקרב הוא קריאת ההשכמה שלנו, החברה התורכית, מהאשליה"

"אני מבינה כעת שלא משנה כמה ניסיתי, לא היתה לי כל אפשרות להבין באמת את סבלם של הכורדים במשך 200 השנים האחרונות. אבל כל זה השתנה ביום שישי בלילה, כשהתעוררתי לקול הרעם המחריד של מטוסי הקרב, שהרעידו את הכל באימה". צעירה מתורכיה על הערב שזעזע את עולמה

מאת:

כותבת אורחת: אליף ביניג'י, איסטנבול

לפעמים אני לא יכולה לומר או לכתוב את מה שאני רוצה. עכשיו אני מנסה ללמוד, ושומעת את קולות הירי האיומים בשכונה שלי. ברגע הזה בחיי, אני מרגישה כאילו אין לי את הזכות לדבר על זה, או להתלונן. אני לא רוצה להיות מהנשים הללו שעסוקות בעצמן עד כדי כך שעולמן סובב סביב פריבילגיות מגוחכות.

כולנו עדים למה שמתחולל מזה זמן בצדה המזרחי של תורכיה. רק אתמול אנשים צרחו מתוך מתקני העינויים, אבל איש לא שמע את קולם. אנשים שמנסים לשרוד ולחיות את חייהם תחת אימת הירי, ההצתות, או כל צורת מתקפה אלימה מחורבנת אחרת. האנשים לא נהרו לרחובות כי מנגד עמדו טרוריסטים, ויכולת לאבד את חייך ברגע.

אני מבינה כעת שלא משנה כמה ניסיתי, לא היתה לי כל אפשרות להבין באמת את סבלם של הכורדים במשך 200 השנים האחרונות. אבל כל זה השתנה ביום שישי בלילה, כשהתעוררתי לקול הרעם המחריד של מטוסי הקרב, שהרעידו את הכל באימה.

כל עוד אנחנו ממשיכים להסתגר באזור הנוחות הזה של המוסר הכפול, של צביעות ובגידה, מוטב שנפסיק לדבר על דמוקרטיה. זאת אשליה ארורה. תשוקה חולנית של החברה שלנו. אבל החברה מסרבת לחסל את האשליה, ותחת זאת ממשיכה בשפיכות הדמים הרצחנית הזאת בשם הדמוקרטיה.

מצטערת, אני מרגישה פשוט אבודה.

אליף ביניג'י היא מתרגמת מאיסטנבול וסטודנטית באוניברסיטת סבנצ'י. רשימתה תורגמה מאנגלית.

 > בין ארדואן לברקזיט, לשמאל אסור לוותר על המחויבות לדמוקרטיה

שמי תורכיה, 16 ביולי 2016 (Ian Zub Public Domain)

שמי תורכיה, 16 ביולי 2016 (Ian Zub Public Domain)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ילדים בתור חלוקת מזון בח'אן יונס, דרום רצועת עזה, ב-29 בנובמבר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

ילדים בתור חלוקת מזון בח'אן יונס, דרום רצועת עזה, ב-29 בנובמבר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

"לא למות רעבים. זה כל מה שאנחנו מקווים לו עכשיו"

המצור הישראלי ההדוק על צפון רצועת עזה והיחס המקל שמקבלות כנופיות שבוזזות את משאיות הציוד הובילו למחסור חמור במזון ולזינוק חד במחירו. הרעב חמור במיוחד בצפון, אבל מורגש גם בשאר חלקי הרצועה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf