שמאל יקר, אנחנו במלחמה
תחת מעטה כבד של השתקה נעצרים בזה אחר זה פעילי זכויות אדם. המשטרה מעצבת את השיח הציבורי, ולנו, חברים ושותפים המכירים את פעילותם מזה שנים רבות, נותר רק לצפות ולשתוק. הגיע הזמן להבין שכללי המשחק השתנו
דומה שגם הסקפטים והחשדנים ביותר מקרב פעילי השמאל הרדיקלי בישראל לא היו ערוכים לעליית המדרגה האגרסיבית וחסרת העכבות שאנחנו עדים לה בימים האחרונים במתקפה המאורגנת והממוסדת נגד פעילי שמאל בארץ.
מחול השדים הזה מסרב לגווע: בזה אחר זה אנחנו מדווחים על מעצרים של פעילי שמאל, שנעלמים אל תוך תאי המעצר מבלי שיובהר במה הם נאשמים או מה החשדות התלויים נגדם. המשטרה מוציאה צו איסור פרסום גורף, ומהרגע הזה אסור לנו אפילו לנקוב בשמם.
אנחנו מכירים את האנשים האלה. מכירים אותם היטב משנים ארוכות של פעילות משותפת. אנחנו הולכים פעם אחר פעם לעמוד מחוץ לכתלי בית המשפט כדי להגניב לאוזניהם מילת חיזוק קטנה, קריאת סולידריות, רואים אותם מובלים באזיקים, נעלמים אל תוך דיונים שנערכים בדלתיים סגורות, מחכים לתוצאות הדיון שעל פי רוב צפויות מראש, וחוזרים אל האלם האופף את החטיפות הממוסדות האלה. בגלל צווי איסור הפרסום הגורפים, אנחנו לא יכולים לדבר על ההקשר הפוליטי של המעצרים, על הקשר בין מעצר אחד למשנהו, על המהלך הברור שהולך ונרקם לנגד עינינו אך נאסר עלינו לדבר עליו מפורשות.
> מה באמת עושים הפעילים של תעאיוש בשטחים?
פעיל זכויות אדם שנעצר וששמו נאסר לפרסום מובא לדיון (אורן זיו/אקטיבסטילס)
לעת עתה, השיח הציבורי נענה באופן כמעט מוחלט לצווי איסור הפרסום ומשאיר למשטרה למסגר את הדיון. כך, בעוד איש לא יכול לנקוב בשמו של הפעיל הראשון שנעצר ביום ראשון האחרון, למרות שאין כמעט אדם שלא יודע במי מדובר, המשטרה הציגה את מעצרו כלכידתו בשעת ניסיון לברוח מהארץ. אילו היינו יכולים לדבר על האיש ועל נסיבות מעצרו, היה אפשר להפריך את הטיעון הנואל הזה בקלות, אבל אסור. אז אנחנו שותקים.
אנחנו שותקים כאשר נעצר פעיל השמאל השני, חבר יקר של רבים מאיתנו, למרות שלא מעט צפו שזה יהיה הצעד הבא. מי שהיה ער לנסיבות מעצרו של הפעיל הראשון לא הופתע. אז אנחנו יודעים ושותקים, והולכים לעמוד שוב מחוץ לבית המשפט בזמן הדיון בעניינו וחוזרים הביתה וממשיכים לשתוק, ומנחשים מי יהיה הבא בתור.
אנחנו שותקים גם כאשר המשטרה ממשיכה לבקש את הארכת מעצרם של פעילי שמאל מבלי להציג בפני הציבור ולו בדל ראיה שיכולה לבסס את האישומים העומדים נגדם. כל מה שהציבור מתבקש להבין הוא שאנשים מסוכנים מאוד נעצרו, מסוכנים עד כדי כך שאין לאפשר להם אפילו להיפגש עם עורכי דינם. למה? ככה. שמאלנים. באווירה הציבורית הרעילה נגד פעילי שמאל, המוזנת בהתמדה ממשרדו של ראש הממשלה ושולחן הממשלה, לא צריך הרבה יותר מזה. הציבור כבר קנה את הסיפור.
זמן לשבור שתיקה
חלקים מאיתנו החזיקו ואולי עודם מחזיקים בעמדה שיש משהו חיובי בהסרת המסכות הזו, שכופה על הציבור את ההכרעה שהוא נמנע לעשות במשך שנים ארוכות תוך היאחזות באוקסימורון "היהודית והדמוקרטית". יש בזה משהו. אולי אפילו העולם סוף סוף יתעורר ויבין. אבל נדמה שמעטים מאיתנו חזו כמה עמוקה וכמה מהירה תהיה ההידרדרות.
בשיחות עם חברות פלסטיניות, הן מזכירות לי שוב ושוב שהמציאות איתה מתמודד היום השמאל היהודי היא נחלתם של פעילים פלסטינים מזה עשרות שנים. והן צודקות כמובן; האזרחים הפלסטינים הם עדיין חשופים ופגיעים לאין שיעור יותר מאיתנו, פעילי השמאל היהודים.
אבל בו בזמן אסור להתעלם מהעובדה שעליית המדרגה משולחת הרסן ברדיפת השמאל הישראלי, בדה-לגיטימציה העקבית שלו, בהפללה היזומה שלו, היא שלב חדש שיהיו לו השלכות מרחיקות לכת גם על האזרחים הפלסטינים עצמם. העובדה שכיום אנחנו עומדים לא רק מול רדיפה פוליטית מצד הממסד אלא גם מצד גופים עממיים שמתגייסים לרדיפה הזו היא בעלת משמעויות חמורות ומרחיקות לכת.
הגיע הזמן לומר זאת בפה מלא: אנחנו במלחמה, ואנחנו צריכים לחשוב היטב כיצד להיערך מולה. לא ייתכן שבזמן שצדים חברים שלנו ברחובות, אנחנו נשמור על כללי המשחק הבזוי הזה. לא יכול להיות שבעוד הפשיזם הופך לדת המדינה, אנחנו נהיה האחרונים שחרדים ל"כללי המשחק הדמוקרטיים". השתיקה שכופים עלינו היום היא המצע עליו יעצרו חברות וחברים נוספים שלנו מחר. זה הזמן לקום ולשבור שתיקה.
הפוסט מתפרסם גם באנגלית במגזין 972+
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
