שודדים וחוטפים למען הצדק: סיפורו של רובין הוד היווני

איליגאליזם או בעברית אי-חוקיות, היא פרקטיקה שניתן לאתר את שורשיה בתנועה האנרכו-אינדיבידואליסטית  הצרפתית של שלהי המאה ה-19. הרעיון בצורתו הראשונית גרס שאם משמעות המהפכה החברתית היא חלוקה מחודשת של ההון, אז גם לאינדיבידואל שאינו מעוניין לחכות עד היום שבו יתקוממו, ניתנת הזכות המוסרית לקחת רכוש וממון מהבורגנים.

במהרה הפך הרעיון לדרך חיים פופולרית בקרב אנרכיסטים צעירים, שטענו שפשע הוא הפתרון האתי הראוי לעולם המחייב אותם להיות מנוצלים או מנצלים. אך אי-חוקיות התגלתה במהרה כדרך ללא מוצא. הרעיונות הנשגבים הובילו אנרכיסטים רבים לסוף טרגי, מאחורי סורגים או תחת הגיליוטינה. חייהם הקצרים ומותם האלים יצרו מיתוס, שהותיר את הרעיון בחיים.

ניתן לראות באיליגאליסטים אנקדוטה קטנה בתוך תנועה גדולה ומפורסמת יותר, שמלהיבה את האנושות משחר ימיה – זו של פורעי החוק. גם אני, יחד עם מיליוני ילדים אחרים בעולם, הושפעתי מדמות פורע החוק שגילם קלינט איסטווד במערבוני הספגטי. בפורים התחפשתי לקאובוי או לאינדיאני, וחלמתי לשדוד בנק עם אקדחים שלופים ובנדנה על הפנים.

לקח לי יותר מדי שנים לוותר על הפנטזיה הזו, להשלים עם המציאות ולהתבגר. כעת מתברר שהיו עוד אופציות, ושבמרחק 1,500 ק"מ מישראל, אדם בשם ואסיליס פלאוקוסטאס מגשים את כל חלומות הילדות שלי.

פלאוקוסטאס, הידוע יותר בכינוי "רובין הוד היווני", הוא שודד בנקים, חוטף תעשיינים, אסיר נמלט וכעת גם סופר. האוטוביוגרפיה שלו פורסמה ביוון ב-2019, והפכה מיד לרב מכר. עתה, הוצאת הספרים האנרכיסטית הוותיקה בעולם, פרידום פרס, הוציאה את התרגום האנגלי של הספר, A Normal Life.

על העטיפה מצויר אדם תלוי בין שמים וארץ, אוחז בחבל שנזרק לעברו ממסוק, תחתיו גדרות התיל של בית הסוהר. זהו בסך הכל עוד רגע "נורמלי" בחייו של ואסיליס פלאוקוסטאס, שחולץ פעמיים בעזרת מסוק מבית הכלא קורידאלוס באתונה.

הספר מתחיל בניסיון של ואסיליס לשחרר את אחיו ניקוס מכלא טריקלה בסוף שנות ה-80. כל פעם שניקוס מובא לבית המשפט, ואסיליס מחביא עבורו בתאי השירותים סכינים, כלי פריצה ואפילו רימון, אך ניקוס לא מצליח לשים עליהם את ידיו.

לבסוף מחליטים האחים על תוכנית פעולה פשוטה יותר. ביום שלג חורפי, כאשר רחובות העיר שוממים, ואסיליס מתקרב לחומות הכלא עם חבל בידו. הוא קושר צד אחד לפנס רחוב, ואת הצד השני זורק מעבר לחומה למקום שנקבע מראש. וכך, באופן פסטורלי ונאיבי, מתרחשת בריחת הכלא הראשונה בספר. יוון עצמה מצטיירת בתחילת הספר כמו "ארץ לעולם לא" קסומה, שבה הכל יכול לקרות. השוטרים תמיד מפספסים, ואיש לא נהרג.

אחרי שניקוס יצא לחופשי, האחים פלאוקוסטאס ביצעו את שוד הבנק הגדול ביותר בהיסטוריה של יוון, והעבירו חלק מהשלל הגנוב לעניים. שנות ה-90 עברו עליהם בקלילות, כאשר האחים שילבו שוד בנקים, מרדפי מכוניות פרועים בהרים וחטיפת תעשיינים בכירים.

לאחר מקרה נוסף שבו הצליחו להתל בשוטרים, ואסיליס מרשה לעצמו להתפלסף: "לאחר המועקה הרגשית הזו היינו חייבים ללכת להיטהר. חמושים מכף רגל ועד ראש, פלשנו למקדשים מודרניים. וכשאני אומר מקדשים מודרניים, אני מתכוון לבנקים".

הכיף, כידוע, לא יכול להימשך לנצח. לקראת תחילת המילניום הנוכחי, הספר מקבל תפנית קודרת. פלאוקוסטאס נסע לפוצץ כלא שמור הנמצא בתהליכי בנייה אך בדרך עבר תאונות דרכים ונעצר. את שש השנים הבאות בילה בבתי הכלא השונים של יוון, וגילה את המכנה המשותף לכולם: ברוטליות כלפי אסירים חסרי ישע.

"דם! על הרצפה, על הקירות, על הסדינים המלוכלכים, דם בכל מקום. פנים נפוחות, וחבולות ומעוותות. גוף שבור מעינויים, אסירים שוכבים על המיטה בתנוחה עוברית ולא קמים במשך שבועות, לא מסוגלים אפילו ללכת לשירותים לבד".

ואסיליס מספק לקורא הסקרן הצצה נדירה למתרחש בתוך בתי הכלא היווניים. אנו נחשפים דרכו לסוהרים תומכי המפלגה הפשיסטית "השחר הזהוב", המענים להנאתם אסירים אלבנים וכורדים; נרקומנים שעובדים בשירות הנהלת הכלא; ודמויות ידועות מהעולם התחתון שמקבלות פריווילגיות עבור שמירה על הסדר, למגינת ליבם של פלאוקוסטאס וחבריו האנרכיסטים.

ניסיונות הבריחה מבית הסוהר היו מגוונים. פיטר, אחד משותפיו של פלאוקוסטאס לתא, ניהל רומן עם הפסיכולוגית הנשואה של הכלא, שלבסוף הבריחה אותו מהדלת הראשית בעזרת פיאה, משקפיים וזהות בדויה של רופא. הגופה שלה התגלתה כמה שנים מאוחר יותר בקולומביה, וגופתו של פיטר צצה לבסוף בוונצואלה.

לעומת זאת, האסיר קוסטאס פסאריס בחר בדרך אלימה יותר. פסאריס הבריח אקדח לכלא, זייף התקף אפילפטי, והועבר לבית החולים באזיקים ובלווי שני שוטרים וסוהר. האזיקים לא מנעו ממנו להרוג את שני השוטרים ולפצוע באופן אנוש את הסוהר. הבריחה שלו היתה רק הקדמה למסע פשע רצחני, שנמשך גם ברומניה, ובסופו נגזרו על פסאריס ארבעה מאסרי עולם ביוון ושני מאסרי עולם ברומניה.

בינתיים, בכלא, ואסיליס – שהתגאה בכך שמעולם לא הרג איש – חנך את שותפו הצעיר לתא, ספיירוס דראוויליאס, במשנתו החברתית-קרימנלית, וסימן את הקווים המפרידים בין פורע חוק אנטי סמכותני לעבריין מצוי: "המצפון שלי אוסר עלי למכור נשק, לקחת פרוטקשן, סמים (…) לגנוב מבתים, להרוג זקנה, להלשין, לשתף פעולה עם שוטר או פוליטיקאי (…) מה המצפון שלי כן מרשה לי? רק לשדוד בנקים, לחטוף אנשים עשירים ולהיות חלק ממהפכה למען עולם צודק יותר". גם ספיירוס הפך בחייו הקצרים לאייקון של אי-חוקיות ביוון.

"נגמרו הימים של בריחה דרך בור"

היכן קיבל ואסיליס פלאוקוסטאס את ערכיו? הוא נולד בכפר מוסקופיטו, השוכן בהרים הפראיים של יוון, למשפחה ענייה של רועי צאן שחיו ללא חשמל ויצאו למסעות נדידה ארוכים עם עדר כבשים. כאשר היה בן 13, משפחתו עברה לטרקילה, העיר הגדולה של המחוז, ושם העניינים התחילו להסתבך עבור ילדי המשפחה.

אביו רועה הצאן הפך למוכר בדוכן לוטו, אחיו הגדול ניקוס ניסה את מזלו בתור מלח, ו-ואסיליס הצעיר החל לעבוד במפעל גבינה. אפשרויות התעסוקה שהוצעו למעמד הנמוך ביוון בתחילת שנות ה-80 לא קסמו לאחים פלאוקוסטאס. ניקוס חזר מהים עם רעיונות חדשים, וואסיליס החליט לנטוש את מקומו על פס הייצור לתמיד.

האחים איחדו כוחות, ויצאו לדרך חדשה או "מאבק חמוש", כפי שהגדיר זאת ואסיליס. התודעה החברתית של האחים נבעה משילוב בין הנעורים שלהם בצד הכושל של הקפיטליזם, לצד היסטוריית המרד ביוון – ארץ שחלק מגיבוריה היו בעצמם בנדיטים חברתיים.

בכפר מוסקופיטו, שבו גדל ואסיליס, היה רק מורה אחד, ששרד בגבורה את מעשי הקונדס של ילדי הכפר, ואף העניק לוואסיליס מתנה שתשפיע על עתידו: ספר על חייו של אנטוניס קאטצ'טוניס, רועה צאן שהפך למנהיג תנועת הקלפטים, משמע "גנבים" ביוונית.

הקלפטים היו צמיתים, שמרדו בשלטון האימפריה העות'מאנית, חיו בהרים וקיימו עצמם בעזרת מעשי שוד. לאחר מלחמת העצמאות היוונית, הם הפכו לגיבורים לאומיים. גם אחרי העצמאות, החיים הציבוריים ביוון נותרו סוערים. קבוצות גרילה מהשמאל, מיליציות פשיסטיות מהימין ומורדים מהעולם התחתון התנגשו תדיר.

לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, הקיטוב החברתי בין הימין לשמאל במדינה הוביל למלחמת אזרחים עקובה מדם. לאחר שלוש שנות לחימה וקרוב ל-150 אלף הרוגים, הזרוע הצבאית של המפלגה הקומוניסטית, בתמיכת טיטו, הוכנעה על ידי צבא יוון בתמיכת בריטניה וארה"ב – אך האיבה נשארה עד היום.

"השלום" החברתי לא נמשך זמן רב. ואסיליס פלאוקוסטאס כבר גדל בצל שלטון הגנרלים, חונטה צבאית שהשתלטה על המדינה ב-1967, ואקורד הסיום שלה היה טבח סטודנטים באוניברסיטה באתונה, ב-17 בנובמבר 1973.

ההפסד במלחמת האזרחים לכוחות צבא שנתמכו על ידי בריטניה וארה"ב, והתמיכה של ארה"ב בשלטון החונטה הצבאית, הותירו בשמאל היווני סנטימנט אנטי אימפריאליסטי עמוק, שלעתים עולה על פני השטח בצורה אלימה למדי. לדוגמה, כאשר מתנקש של "הארגון המהפכני נובמבר 17" (מרקסיסטים-לניניסטים) הרג את ראש ה-CIA ביוון, או כאשר "מאבק מהפכני" (אנרכיסטים) ירו טיל נגד טנקים על השגרירות האמריקנית באתונה.

ואסיליס פלאוקוסטאס מעולם לא הגדיר עצמו כקומוניסט או כאנרכיסט, אך ספרו אינו מותיר ספק באשר לתמיכתו במהפכה חברתית. סימנים לכך ניתן למצוא כבר בהקדמה, שכתב חברו האנרכיסט, פוליקארפוס יורגאדיס, בעצמו אסיר בכלא קורידאלוס.

יורגאדיס ממתין כעת למשפט, בחשד למעורבות בארגון גרילה עירוני בשם "קבוצת המורדים העממית" (שב-2014 פעיליה פתחו באש על בניין השגרירות הישראלית באתונה. איש לא נפגע). הוא מספר שאחד הדברים הראשונים שלכדו את עיניו כאשר פגש את פלאוקוסטאס לראשונה היה דגל אדום של צ'ה גווארה שהיה תלוי בתאו.

פלאוקוסטאס העביר את הזמן בכלא קורידאלוס בתכנון תוכניות בריחה גרנדיוזיות. אחת מהן כללה, למשל, התקפה עם טילים ושאר אמל"ח כבד על חומות הכלא. כאשר בן חסותו ספיירוס יצא לחופשה ולא חזר, המשטרה היוונית, בצעד אופייני, מצאה גופה של מסומם אקראי, הכריזה על מותו של ספיירוס – וסגרה את התיק.

כעת, עם ספיירוס בחוץ, פלאוקוסטאס היה זקוק לשותף חדש בפנים. כאן אנו נחשפים לראשונה לאושייה נוספת בעולם הפשע היווני, רוצח בשירות המאפיה וגיבור תרבות אלבני בשם אלקט ריזאי.

לאחר כמה גישושים מנומסים, פלאוקוסטאס מציג לבסוף לריזאי את השאלה: האם הוא מתכנן להישאר בכלא לכל תקופת מאסרו? "אתה משוגע? ברור שאני לא הולך להישאר פה בשביל לשבת במאסר עולם! אני מחפש איזה בור שדרכו אפשר יהיה לברוח".

פלאוקוסטאס נאלץ להסביר לריזאי ש"נגמרו הימים בהם יכולת פשוט למצוא בור בבית הכלא" (משהו שכנראה לא שמעו עליו בבית הסוהר גלבוע). תוכנית הבריחה של פלאוקוסטאס לא כללה חפירת בורות וזחילה, אלא משהו הרבה יותר נועז. שותפו החופשי ספיירוס שכר מסוק כדי ליהנות ממבט אווירי על אתונה וקו החוף היווני, והפתיע את הטייס באמצע הטיסה כאשר שלף אקדח וכיוון אותו ליעד חדש – כלא קורידאלוס.

באותו זמן פלאוקוסטאס וריזאי צעדו לחצר הכלא ונעלו אחריהם את השער עם מנעול מאולתר. בחצר, במהלך שיגרום גם לתסריטאים הוליוודים להסמיק, הם נופפו בדגל האדום של צ'ה גווארה לסמן לטייס היכן לנחות. הסוהרים הניחו שמדובר בביקור פתע של פוליטיקאי בכיר, ונצרו את נשקם בשעה שההליקופטר נחת בחצר הכלא, והמריא עם פלאוקוסטאס וריזאי.

פלאוקוסטאס נהנה מהחופש כשלוש שנים, במהלכן הספיק לחטוף טייקון יווני בשם גיורגוס מילונס, באותו זמן נשיא התאחדות התעשיינים של צפון יוון. שחרורו של מילונס ללא פגע עלה למשפחתו 12 מיליון יורו.

כהרגלו, פלאוקוסטאס לא שרף את הכסף על מכוניות פאר וחיים ראוותנים. התברר שבזמן שכל משטרת יוון חיפשה אחריו ופרס של מיליון וחצי יורו הוצב על ראשו, הוא שהה בדירת מסתור ביחד עם יורגאדיס, האנרכיסט שכתב את ההקדמה לספר, והעביר את הזמן בצפייה בסרטי מונטי פייטון. היחידה נגד טרור פרצה למקום בדיוק כשהם עמדו לראות את "מונטי פייטון והגביע הקדוש".

פלאוקוסטאס הוחזר לקורידאלוס. הפעם נכלא באגף השמור ביותר. מסיבות לא ברורות, שיובילו בהמשך לפיטורים בצמרת מערכת הכליאה היוונית, הוחלט לשים את פלאוקוסטאס באותו תא יחד עם שותפו לבריחה הקודמת, ריזאי. בזמן שהמשפט על בריחתם הקודמת החל, השניים כבר תיכננו רילוקיישן.

למרות האבטחה הכבדה והחיפושים הבלתי פוסקים בתאים, הם עדיין הצליחו – הפעם בעזרתה של חברתו של אלקט – להנחית מסוק על גג האגף השמור ביותר בכלא, ולברוח תוך קרב יריות עם הסוהרים. בווידאו המתעד את התקרית, שניתן לצפות בו ביוטיוב, שומעים את מחיאות הכפיים וצהלות השמחה הרמות, כאשר האסירים בכלא מבינים שפלאוקוסטאס וריזאי הצליחו להימלט בפעם השנייה.

ריזאי נעצר אחרי תשעה חודשים. ואסיליס פלאוקוסטאס עדיין מסתובב חופשי, 13 שנה אחרי הבריחה. לכל אזרח ביוון יש תיאוריה לגבי מקום הימצאו. יש שמועות על ניתוחים פלסטיים ועל כך שקהילות עניות מחביאות אותו בהרים. הרשויות, מצדן, בטוחות שזה עניין של זמן עד שפלאוקוסטאס יכה שוב.

מדריך ל"אנשים שמגיבים ופועלים"

למרות מרדפי המכוניות והבריחות המרהיבות מהכלא, הספר אינו אוטוביוגרפית פשע רגילה. ניכר כי הוא נכתב בראש ובראשונה עבור "אנשים שמגיבים ופועלים", ואפילו משמש לעתים כסוג של ספר הדרכה לאנשים שרוצים להצטרף ל"מאבק החמוש" של פלאוקוסטאס.

בין דפי הספר ניתן למצוא הסברים לגבי בחירה נכונה של בן ערובה למטרות כופר (רמז: לא נשים וילדים); מה הדבר הכי חשוב בתכנון בריחה מהכלא (מישהו שיהיה מוכן להקריב את חייו למענך); ואזהרות לגבי המכשולים הרבים שעומדים בדרכם של מי שבוחרים באי חוקיות כדרך חיים.

פלאוקוסטאס עצמו מצטייר בספר כאדם עם נטיות צדקניות ואובססיביות, המודע היטב למעמד הסלב שלו בעולם הפשע היווני. אחד הפרקים היפים מתרחש דווקא הרחק מיוון ומהתסבוכות החוקיות והלא חוקיות של ואסיליס. בתחילת שנות ה-90, כשהרשויות הפילו עליו תיקי שוד בצורה סיטונאית, פלאוקוסטאס היה בכלל בעיצומו של טיול אופניים ארוך עם חבר ובכיסו דרכון ברזילאי מזויף. המסע – שהתחיל בגרמניה ונגמר בסין – מספק לקורא רגע קטן וקסום של נחת מהחיים המלחיצים של פלאוקוסטאס בצל המאבק.

לצד הערצה לכלי נשק תוצרת בריה"מ ולמנטליות של האיכרים בסין הקומוניסטית, פלאוקוסטאס ניחן גם באותה תכונה אנרכיסטית, הגורסת כי האחריות לדיכוי השלטוני מוטלת על כתפיו של האינדיבידואל שאינו מתקומם. הוא כותב: "הגענו למצב הנוכחי בגללך איש קטן, אם אתה היית שונה גם המצב היה שונה".

ניתן להבין למה פלאוקוסטאס מעורר השתאות והערצה מצד ההמונים, אך רק מעטים מהם מוכנים ללכת בעקבותיו. אי חוקיות איננה תנועה המובילה את רוב חבריה לשגשוג וחיים ארוכים וחופשיים, פלאוקוסטאס הוא היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל.

אחיו ניקוס נתפס ב-2006 לאחר 16 שנים במחתרת, ובילה את 16 השנים הבאות מאחורי סורג ובריח. לאחר 27 שנות פעילות ו-23 מעשי רצח, חברי ארגון הגרילה "נובמבר 17" נתפסו בתחילת שנות ה-2000, ולאחרונה בכיר המתנקשים שלהם, דימיטריס קופונטינאס, חזר לכותרות לאחר שביתת רעב ארוכה. אסירים אנרכיסטים, חלקם שודדי בנקים, חלקם חברי קבוצות גרילה עירוניות, ולעתים קרובות גם וגם, מציפים כעת את בתי הכלא ביוון וזוכים לתקופות מאסר אסטרונומיות.

ספיירוס דראוויליאס, האסיר הצעיר שפלאוקוסטאס חנך בכלא, סיים את חייו הצעירים בצורה טרגית, המלמדת מעט על הקשרים הסבוכים בין פורעי חוק לאנרכיסטים ביוון. ספיירוס נשפט ל-17 שנות מאסר בכלא דומוקוס, והחליט שוב ב-2013  לא לחזור מהחופשה המנדטורית שלו. הוא ירד למחתרת, ובנוסף לשוד בנקים, המשטרה והתקשורת חשדו בו כאחראי להתנקשות שהתרחשה בפברואר 2015, כאשר מפקד כלא דומוקוס פגש מתנקשים חמושים בקלצ'ניקוב בדרכו לעבודה ואלו הותירו בגופו יותר מעשרים קליעים.

שלושה חודשים לאחר מכן, המשטרה היוונית פשטה על בית מסתור בניאה אנכיאלוס, עיירה קטנה הנמצאת במרחק שלוש שעות נסיעה מאתונה. בפשיטה נעצרו שני מבוקשים ותיקים – אחד מהם בעל עבר פלילי עשיר הכולל מעשי סחיטה, שוד ורצח, שחלק תא עם פלאוקוסטאס בקורידאלוס והתחבר עם אסירים אנרכיסטים מוכרים; והשני, בעצמו אנרכיסט עם פרס של 600 אלף יורו על ראשו, היה מבוקש מאז 2006 לאחר שהואשם בחברות בכנופיית שודדי בנק אנרכיסטים בשם "השודדים בשחור".

ספיירוס דראוויליאס שהה גם הוא באותו בית מסתור, אך העדיף לא לחזור לכלא לעולם. בגיל 34 הוא שם את הרובה בפיו ולחץ על ההדק. לאחר מותו, אנרכיסטים הביעו את כאבם על ידי שריפת מכוניות פרטיות של שוטרים באתונה.

בעודי פוסע אל עבר השלב הבורגני בחיי, עם עבודה קבועה וקקאו אורגני בבוקר, חיים במחתרת נראים לי כעת רחוקים מאי פעם. בקיץ האחרון נסעתי לכרתים עם בת זוגי, והתארחנו בריטריט יוגה של חברה. השוהים האחרים ברטריט היו זוג עובדות היי-טק מגרמניה, שחלקו איתנו תמונות של חוף ורוד וציורי בארוחות הערב.

בין היוגה בבוקר, הטיולים אחר הצהרים וסדנאות המדיטציה בערב, הצלחתי גם לקרוא בחדשות המקומיות על שוד בנק באתונה. עקבתי אחר הסיפור, ואכן לאחר כמה ימים המשטרה דיווחה שהיא מחפשת שני חשודים עם קשרים לסצנה האנרכיסטית.

בהמשך הטיול זכיתי גם להגיע לאותו חוף ורוד ומדובר. מאות אוטובוסים של תיירים עמדו בכניסה, כיסאות ומים נמכרו במחיר מופקע והחוף המה אדם באופן שהותיר בנו תחושה קלסטרופובית.

התנחמתי בעובדה שבמרחק נסיעה קצרה היה חוף נודיסטים, ללא חול ורוד וללא המונים, ובכך שביוון עצמה נותרו עוד חלקים פראיים ולא מבויתים, שבהם שודדי בנק אנרכיסטים ואסירים נמלטים כמו ואסיליס פלאוקוסטאס יכולים עדיין להסתובב חופשי. מי ייתן ולא יתפסו לעולם.

מתן מוריסון הוא קולנוען, המרבה לעסוק בהיסטוריה של התנועה האנרכיסטית