newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שבוע הכלכלה הפלסטיני בישראל: "חייבים לתמוך אחד בשני"

על רקע החרם שהטילו לקוחות יהודים על שווקים בערים וישובים ערבים, ארגנו פעילים פוליטים שורה של אירועים שנועדו לעודד פלסטינים לקנות תוצרת פלסטינית. לצד קניות, התקיימו גם אירועי תרבות: "אנחנו כאן ואי אפשר לעקור אותנו"

מאת:

בעקבות האירועים בחודשים האחרונים מאז תחילת ההתקוממות בשכונת שייח' ג'ראח, הפיצו קבוצות של פעילי ימין קריאות ברשתות החברתיות להחרמת עסקים ושווקים של ערבים. הקריאה מצאה אוזן קשבת, ואכן בעלי חנויות ערבים בערים המעורבות טוענים שיהודים כמעט לא נכנסים אליהן, וגם בשווקים ניכרת נוכחות יהודית דלילה.

המחאה התרבותית חשובה לא פחות מהכלכלה. אירוע מוזיקלי בנצרת במסגרת "שבוע הכלכלה הפלסטינית". (צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס)

המחאה התרבותית חשובה לא פחות מהכלכלה. אירוע מוזיקלי בנצרת במסגרת "שבוע הכלכלה הפלסטינית". (צילום: מאריא זריק / אקטיבסטילס)

בביקור בכמה כפרים וערים בשבוע האחרון נשמעו טענות דומות. מסעדת יונס המפורסמת בכפר טורעאן, שרוב המבקרים בה יהודים, היתה כמעט ריקה. המלצר אישר כי יהודים לא מגיעים למסעדה, אך אמר בנימה אופטימית שהם בוודאי יחזרו, כי לאיפה יש להם ללכת.

השוק בנצרת היה ריק לגמרי בשבוע שעבר. גם השוק בוואדי אלנסנאס בחיפה היה כמעט ריק מיהודים. אפילו בדוכני הפלאפל טוענים כי החרם מורגש.

בתגובה לחרם הכלכלי מצד יהודים, פעילים פוליטים צעירים יצאו בכמה יוזמות, כשהבולטת שבהן היא "שבוע הכלכלה הלאומי הפלסטיני".

היוזמה, שהופצה ברשתות החברתיות, קוראת לפלסטינים בישראל לפתוח בחרם נגדי על מוצרים ישראליים, ולקנות במשך שבוע שלם – שמתחיל היום (שני) רק מעסקים של ערבים כדי לעודד את בעלי החנויות ולתמוך בהם כלכלית. צעירים רבים שיתפו את הקריאה והציעו מוצרים מתוצרת פלסטינית, ובהם גבינות, חלב, פסטות וכדומה.

עכו על הראש שלי

בעכו יזמה קבוצה של מתנדבים שמכונה "עכו 5000", לציון 5000 שנה להקמת העיר, מחאה תרבותית ואמנותית החל מיום שבת, שבה הופיעו בהתנדבות אמנים גם מעכו וגם מערים וכפרים אחרים, ובהם קבוצת תיאטרון מאלקודס.

היוזמה נחלה הצלחה. השווקים בעכו, שבחודש האחרון היו שוממים, התמלאו במבקרים – תשעים אחוז מהם פלסטינים. המסעדות ובתי הקפה היו מלאים, וגם הנמל היה שוקק חיים. בעלי הספינות לא הפסיקו להשיט אנשים לסיורים קצרים בים. גם בעלי הכרכרות היו עמוסים בעבודה והסיעו אנשים.

העיר העתיקה חזרה לחיים והאווירה היתה שמחה. צעירים וצעירות הגיעו מכל הערים והכפרים, שרו ורקדו לצלילי המוזיקה והשירים. התוכנית האמנותית כללה גם עבודה בחימר, הצגת תיאטרון, סדנת רקמה, סיור עם מדריך לאמנות רחוב, פעילויות לילדים כמו סדנת חקלאות, שעת סיפור וסדנת תנועה ושימוש בגוף ובדמיון, וגם הרצאה בנושא זכויות העצורים.

אשרף עאמר, אחד ממקימי עכו 5000 וממארגני האירוע, סיפר ל"שיחה מקומית" על הרעיון לאירוע, שנקרא "עכו על הראש שלי". לדבריו, השם מבוסס על שם של שיר מפורסם. "כמה ימים אחרי שהסתיימה הלחימה הנוכחית, נפגשנו והחלטנו לקיים את האירוע, בעקבות האלימות והיחס לפלסטינים – בין אם באלקודס או בחיפה או בכפרים או בעזה", מספר עאמר.

"רצינו לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: גם להחיות את העיר העתיקה והשווקים, להתנגד לחרם הכלכלי של היהודים ולהביא אנשים מהשכונות של עכו ומשאר הכפרים והערים כדי לקנות ולשבת במסעדות ובבתי הקפה, ובו זמנית גם להעלות את המודעות האמנותית. הישראלים האשימו אותנו באלימות ובטרור ובפשיעה, בעוד שאנחנו רק הגנו על עצמנו מהמתקפה של המתנחלים עלינו. רצינו להראות שאנחנו אנשי תרבות, שיש לנו היסטוריה עוד לפני שמדינת ישראל בכלל הוקמה".

"יש לנו היסטוריה לפני שישראל נולדה". אשרף עאמר, ממארגני האירועים בעכו (צילום: סוהא עארף)

"יש לנו היסטוריה לפני שישראל נולדה". אשרף עאמר, ממארגני האירועים בעכו (צילום: סוהא עארף)

לדברי עאמר, "האמנים התנדבו לבד, והגיעו מכל הערים והכפרים. לאמנים יש מסר להעביר – שאנחנו נשארים כאן ואי אפשר לעקור אותנו. התרבות והאמנות שלנו ינצחו, וינציחו אותנו כאן".

אחד ממוקדי האירוע היה בשכונת אלמבלטה בלב העיר העתיקה של עכו, שיש בה חצר גדולה בין הבתים. השכנים לא היססו לעזור ולהתנדב. הם הוציאו כיסאות מבתיהם, פתחו את דלתות הבתים בפני האורחים, הנשים הגישו קפה והצעירים חילקו מים, גלידה ושוקולדים.

תגר'יד אבו חמאם, שהאירוע התרחש ליד החצר של ביתה, השתתפה בכל הפעילות, שרה, רקדה והקשיבה למספרת הסיפורים. היא פתחה את דלתות ביתה לעוברים ושבים, ולא הפסיקה להכין קפה ולארח. לדבריה, "אנחנו בעכו מאוד אוהבים פעילות תרבותית. זה טבעי שנפתח את הבתים שלנו לאורחים. כשהמארגן פנה אלי אמרתי לו אהלן וסהלן, השאלתי לו שולחן וכיסאות וכל מה שביקש.

"הבית שלי פתוח לכולם עד יומי האחרון, לא רק היום. נכון, היהודים הפסיקו להגיע ויש עדיין מתח בין יהודים לערבים בעכו, זה מאוד מורגש. ובזמן האירועים הטילו סגר על השכונה שלנו, אף אחד לא יצא ולא נכנס. אבל אני לא מפחדת מאף אחד, רק מאלוהים".

מהאינסטגרם של מאריא זריק 

רימא סולימאן בכרי, אחת האמניות המתנדבות, הקריאה לילדים פעורי פה סיפור כשהיא לבושה בלבוש מסורתי. היא במקור מעכו, אבל כיום מתגוררת בכפר אלבעינה ועובדת בתוכנית קָרֵב.

לדבריה, "כשהצעירים מעכו פנו אלי, לא היססתי לרגע. בחרתי בסיפור מהפולקלור הפלסטיני, וגם התלבשתי בבגדים מהפולקלור הפלסטיני, כדי להכיר אותו לילדים. הילדים הקטנים לא מכירים את ההיסטוריה, לא יודעים מי אנחנו, מה התרבות שלנו, מה הזהות שלנו. חשוב שיידעו, אפילו מה האוכל שלנו. פולקלור זה לא רק סיפור, זה הרבה דברים".

סולימאן בכרי אומרת כי "מה שקרה לאחרונה היה מזעזע יותר מכל דבר אחר שהכרתי. אני כמעט בת 49, ולא זוכרת תחושות כמו באירועים האחרונים. הרגשתי מאוימת, דאגתי מאוד לילדים שלי, אחד סטודנט בתל אביב ואחד בחיפה".

"זה היה צפוי"

גם מונא מעארי, עו"ד מומחית לזכויות אדם ואמנית שמספרת את הסיפור והנרטיב הפלסטיני דרך שיריה, הציגה באירוע. היא במקור מעכו, אבל גרה בארה"ב. מעארי סיפרה ל"שיחה מקומית": "כשהאירועים התחילו ישר הזמנתי כרטיס טיסה. אמרתי לעצמי, אני בת עכו, אני חייבת להיות חלק ממה שקורה בעיר ובמולדת שלי. אבל הטיסה שלי בוטלה, ונתקעתי בארה"ב מול הטלוויזיה.

"אבא שלי רופא והחברים שלי פעילים פוליטית. כל הזמן קיבלתי דיווחים דרכם מה קורה. גם הפייסבוק והאינסטגרם של הפלסטינים בישראל היו מאוד אפקטיביים. צעירים צילמו בשידור חי אירועים והפגנות. ברגע שהמלחמה הסתיימה ויכולתי לטוס, ישר הגעתי.

"המחאה התרבותית היא חשובה מאוד, כי היא מחנכת וגם מבדרת את תושבי עכו הפלסטינים, שהופלו לרעה וסובלים מייהוד העיר. אמנות היא בסיס לסומוד ולמאבק, לא רק הפגנות.  באירוע הנוכחי שרתי והעברתי סדנת חקלאות לילדים. הילדים צריכים להכיר את ההיסטוריה שלנו ואת השורשים. לילדים בעכו אין קשר לאדמה, לכן היה חשוב שיחזיקו אדמה בידיים שלהם, ויכירו צמחים כמו רוזמרין, זעתר ונענע. זה היה מרגש".

"אני לא רואה באירועים האחרונים עימותים שיחלפו מהר. לדעתי זאת נקודת מפנה, זאת מהפכה ומלחמה מאוד חשובה"

לדברי מעארי, "כולנו מתנדבים כאן, כל אחד לפי יכולתו. אפילו בתי הספר השאילו לנו את הרמקולים שלהם. לא היה מימון של שקל אחד לכל האירוע".

מעארי אומרת כי לא הופתעה ממה שקרה. "זה היה צפוי, בהתאם למדיניות הציונית לאורך כל השנים, מאז 1948. ההפתעה היתה שהיו עימותים בתוך הערים המעורבות. אף שבעיר העתיקה היו הרבה הפקעות בתים מבעליהם הפלסטינים המקוריים, רק עכשיו המילה 'מתנחל' חזרה להיות רלוונטית בערים ובכפרים בתוך ישראל.

"אני לא רואה באירועים האחרונים עימותים שיחלפו מהר. לדעתי זאת נקודת מפנה, זאת מהפכה ומלחמה מאוד חשובה. עבורי זו אינתיפאדה. מכיוון שאני חיה בארה"ב ויודעת איך הם מסקרים בחדשות את הפלסטינים, הבחנתי גם בשינוי מגמה בסיקור שלהם. הם לא יכלו להתעלם מהקיום שלנו יותר.

"מה שקרה הוציא אנשים בארה"ב להפגין ולהזדהות עם הפלסטינים, יותר מ-55 אלף איש יצאו להפגין, בארה"ב זה נדיר. ולא רק שם, בכל העולם יצאו להפגין. זה מלמד אותי שאנחנו בכיוון הנכון. אני מאמינה שהכוח שלנו באחדותנו, ואנחנו מאוחדים".

לגבי החרם הכלכלי, אומרת מעארי: "אי אפשר להכחיש שהתיירות בעכו מבוססת על ישראלים וזרים. הישראלים מחרימים, והזרים לא מגיעים בגלל המצב. הרבה בעלי עסקים ניזוקו. לכן שבוע הכלכלה הפלסטיני מאוד חשוב. אני חושבת שאם הוא יצליח, זו תהיה תפנית חדה וגורלית. אנחנו חייבים להיות מאוחדים ולתמוך אחד בשני, גם כלכלית. אין לנו אף אחד אחר לסמוך עליו".

יוזמה נוספת של "עמותת התרבות הפלסטינית" היתה בזאר שהתקיים ביום ראשון בחצר בניין העמותה בחיפה. בעלי מפעלים פלסטינים הוזמנו להציג ולמכור את הסחורה שלהם. בעמוד הפייסבוק של העמותה פורסמו המוצרים והחברות שישתתפו בשוק.

מוסטפא רינאווי מ"עמותת התרבות הערבית" אמר ל"שיחה מקומית": "הרעיון היה לקיים בזאר של מוצרים מתוצרת פלסטינית גם מהגדה המערבית וגם מתוך ישראל. הזמנו גם סוחרים ובעלי חנויות פלסטינים מחיפה, שיכירו את המוצרים הפלסטינים ואת בעלי המפעלים, ויתחילו לשווק את המוצרים שלהם. כולם התגייסו.

"הזמנו לבזאר מחלבות ערביות, נשים שמבשלות בבתים שלהן, אנשים שעושים אמנות, אומנים שמציגים עבודות יד, בעלי מפעל אלנוזהה מאום אל פחם שמייצר חומרי ניקוי, מגדלי ירקות שמביאים אותם מהשטחים ועוד מפעלים מקומיים. בגלל מגבלת המקום, לא יכולנו להזמין את כולם.

"נמאס לנו שכל פעם שקורה משהו, הישראלים ישר מאיימים בחרם כלכלי עלינו. מאז 1948 אנחנו חנוקים כלכלית. המדינה הפקיעה את האדמות שלנו, זה אומר את מקורות הכלכלה הבסיסיים שלנו. המדינה מחליטה באיזה מוצרים להאכיל אותנו.

"הבזאר הוא לא הפתרון, אבל הוא אמירה שאנחנו ממשיכים, משקיעים בכלכלה, תומכים במוצרים המקומיים שלנו. רצינו לתמוך בעסקים שהשתתפו בשביתה שהכריזה עליה ועדת המעקב העליונה, ואנחנו ממשיכים לתמוך בגל המחאה".

לדברי רינאווי, "הרבה אנשים פונים אלינו, כולל בעלי מפעלים. המטרה שלנו היא שזה לא יהיה חד פעמי. הבזאר עכשיו התקיים ביום הראשון למחאה הכלכלית גם משום שהחנויות בוואדי אלנסאנס לא עובדות ביום ראשון, כדי שגם אנשי הוואדי יגיעו וישתפו פעולה עם המפעלים והתוצרת המקומית". הבזאר בחיפה זכה להצלחה גדולה ורבים הגיעו לקנות בו.

"הילדים לא יודעים מי אנחנו, מה התרבות שלנו". רימא סוליאמן בכרי מופיעה בפני ילדים בעכו העתיקה (צילום: סוהא עראף)

"הילדים לא יודעים מי אנחנו, מה התרבות שלנו". רימא סוליאמן בכרי מופיעה בפני ילדים בעכו העתיקה (צילום: סוהא עראף)

גם בגדה ובעזה

גם בנצרת התקיימה מחאה אמנותית, שבמסגרתה צעירים שרו שירים לאומיים ורקדו, ואמנים ציירו גרפיטי על גדר שנמחק ממנה גרפיטי מחאה קודם. בנוסף, באדמות הכפר סאפוריה העקור יתקיים ב-12 ביוני שוק ירקות, שבו יימכרו ירקות שגדלו באדמות הכפר.

במקביל לאירועים האמנותיים, נמשכה גם המחאה נגד גל המעצרים האחרון, והתקיימו הפגנות בקריאה לשחרור העצורים מול תחנת המשטרה בעיר העתיקה בעכו, וגם בחיפה ובירושלים.

הקריאה לחרם על מוצרים ישראליים ותמיכה בעסקים פלסטיניים הגיעה עד רמאללה. בעלי עסקים רבים הצטרפו והכריזו על מבצעים, ושוק איכרים הוקם ליד מרכז התרבות קטאן. צעירים ניגנו ברחובות ופעלו להגברת המודעות, ובנו תוכנית אמנותית ותרבותית לכל השבוע, שכוללת הרצאות של מומחים בנושאים הקשורים לחיזוק הכלכלה הפלסטינית ומעמד הפועלים, מופעי סטנד אפ, הפעלות לילדים וכדומה. היוזמה הגיעה לערים וכפרים נוספים בגדה המערבית וגם לרצועת עזה.

הפעילים והיוזמים של שבוע הכלכלה יצאו בקריאה לירדנים לצאת ולהפגין נגד עסקת הגז בין ישראל לירדן. אפילו בעיר הנמל אוקלנד בארה"ב הפגינו פלסטינים ופעילי זכויות אדם ליד הנמל מול אוניות שמורידות סחורה ישראלית, וקראו להחרים את היבוא מישראל.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
חייבים להבחין בין ויתורים שאינם בלב הערכי לאלו שמהווים התקפה על עיקר העיקרים. תמר זנדברג ונפתלי בנט (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

חייבים להבחין בין ויתורים שאינם בלב הערכי לאלו שמהווים התקפה על עיקר העיקרים. תמר זנדברג ונפתלי בנט (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

חוק האזרחות: הצפרדע שעלולה לחנוק את השמאל הציוני

כניסתן של מפלגות שמאל לממשלה החדשה מחייבת ויתורים ופשרות, אבל תמיכה בחוק האזרחות תבהיר שאין לשמאל הזה קווים אדומים והכל נתון לסחר-מכר פוליטי. את החוק הזה אי אפשר לתקן או למתן. הוא רקוב מוסרית מהשורש

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf