רצח עם או לא: בחירת המילים באו"ם לא תמנע את המלחמה הבאה
ישראל לא חפצה בהשמדת העם הפלסטיני. המטרה היא להעלים את הפלסטינים מפלסטין ההיסטורית, פיזית וסימבולית, והאמצעים מגוונים: מלחמות, המאסת החיים, עידוד הגירה ודמוניזציה של הפלסטינים בתקשורת ובמערכת החינוך
לא נעים להתחיל את הבוקר בדיבורים על רצח עם. כך הגעתי לזה: אבו מאזן טען בנאומו שישראל מבצעת ג'נוסייד. התבטאות זו זכתה לניתוח שיח מעמיק בישראל: התבטאות "מופרכת", "עלובה", "שקרית", "זילות של המונח", "התאבדות פוליטית" וכן הלאה. לדיון הצטרפו גם חבריי לשיחה מקומית ו-972+. כפי שג'ון בראון מזכיר לנו בפוסט הענייני שלו בנושא, רצח עם הוא מושג שלא מוגדר היטב, גם לא משפטית. לכן אין צורך של ממש להתווכח האם בוצע רצח עם או לא – יש מספיק הגדרות שמאפשרות לקלוע לטעם של כולם.
השאלה בסופו של דבר היא איך אנחנו רוצים לתפוס את ישראל ואת עצמנו. מי שנעים לו לחשוב שישראל לא ביצעה רצח עם, יכול להיצמד להגדרות המחמירות. אני זורמת עם ההגדרה של מילון אוקספורד: רצח מכוון של קבוצה גדולה של בני אדם, בעיקר בני לאום או אתנוס מסוים. נדמה לי שאם הייתי עומדת באמצע שכונה מופצצת בעזה ומסתכלת מסביבי, לא הייתי מתפלפלת יותר מידי לפני אימוץ ההגדרה הזאת.
הלווייתם של 21 בני משפחת אלנג'אר שנהרגו זמן קצר לפני הפסקת האש, בכפר בני סוהילא, מזרחית לח'אן יונס, 26 ביולי, 2014. (אן פאק/אקטיבסטילס)
ישראל לא חפצה בהשמדת העם הפלסטיני. אם לשפוט לפי עשרות שנות מדיניות, המטרה היא בגדול להעלים את הפלסטינים מפלסטין ההיסטורית, פיזית וסימבולית – לאו דווקא לרצוח את כולם. כך שרצח עם הוא לא המטרה, כי אם האמצעי, אחד מיני רבים. למשל, ישראל גם מעודדת הגירה פלסטינית באמצעות יצירת תנאי חיים בלתי נסבלים. אמצעי נוסף הוא מחיקתם של הפלסטינים כבני אדם, והדמוניזציה שלהם בשיח התקשורתי והציבורי בישראל. זו לא השמדה מכוונת, אידאולוגיה מוצהרת וגאה בעצמה. זו פנטזיית העלמה, מעין משאלת לב שממומשת בדרכים שונות.
מעל במת האו"ם מועלות הצגות, וכל שחקן מנסה להגיע לקהל הצופים בדרכים הזמינות לו. להפחיד, לזעזע, לרגש, לסחוף, להזין חרדות, להפיח תקוות, וכן הלאה. הפוליטיקה היא מרחב תיאטרלי, והשאלה היא מה עובד יותר, לא מה יותר נאמן למציאות. מה שמופרך ועלוב זו לא בחירת המילים של אבו מאזן (בהחלט יתכן שנעשו טעויות בתסריט, הפקה ובימוי של ההצגה שלו). מה שמופרך ועלוב כאן זו המציאות הפוליטית הבינלאומית, שבה לחלוטין לא משנה מה אבו מאזן יאמר. אין טרמינולוגיה שתזעזע מספיק על מנת לעצור את ההרג ההמוני, החוזר על עצמו מידי כמה שנים. עד הפעם הבאה.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
כאן אפשר להצטרף
לתמיכה – לחצו כאן
