newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

קמפיין נגד קק"ל: עיצרו פינוי משפחה פלסטינית מסילוואן

אף שבני משפחת סומרין גרו בביתם, ישראל הכריזה על הנכס כנפקד והעבירה אותו לקק"ל. עכשיו הם עומדים בפני פינוי אחרי 30 שנות מאבק.  שלוחות של קק"ל בחו"ל, בהווה ובעבר, נקראות עכשיו להתגייס לעצור את העוול

מאת:

משפחת סומרין גרה, תרתי משמע, בצלו של הר הבית/ חרם אל שריף/ אל אקצה, בשכונת סילוואן. כמו משפחות פלסטיניות רבות אחרות בירושלים המזרחית ובסילוואן בפרט, גם משפחת סומרין נמצאת תחת סכנת פינוי מביתה. יותר משלושים שנה קק"ל מנסה לפנות אותה תוך שימוש בחוק נכסי נפקדים.

לא יכולות לתאר לעצמן חיים מחוץ לבית בסילוואן. אמל סומרין ונכדתה דיאנה (צילום: הרב קרל פרקינס)

לא יכולות לתאר לעצמן חיים מחוץ לבית בסילוואן. אמל סומרין ונכדתה דיאנה (צילום: הרב קרל פרקינס)

רוב הבתים שקק"ל הצליחה להשתלט עליהם במהלך השנים במזרח ירושלים הועברו בסופו של דבר לארגוני מתנחלים, בראשם עמותת אלע"ד. הפרקליט שמנהל את המאבק המשפטי מטעם קק"ל לפינוי המשפחה, עו"ד זאב שרף, ייצג בתיקים רבים גם את עמותת אלע"ד. העמותה גם מימנה חפירות ארכיאולוגיות שקיימה רשות העתיקות מתחת לבתים של תושבים בסילוואן.

בית משפחת סומרין צמוד למרכז המבקרים של אלע"ד במתחם עיר דוד (ואדי חילווה). אלע"ד כבר שולטת ברוב החצר של הבית. לא מופרך לחשוב שהיא תשמח שגם בית משפחת סומרין יעבור לידיה. בכל מקרה, נציגים של אלע"ד נוכחים בדיוני בית המשפט בעניין משפחת סומרין.

ב-1967, כשישראל כבשה וסיפחה את מזרח ירושלים, שלושת הבנים היורשים של המשפחה חיו בחו"ל, אולם חלקים אחרים שלה התגוררו בבית בסילוואן. על יסוד העובדה הזו, ב-1989 פנתה קק"ל לאפוטרופוס לנכסי נפקדים וביקשה ממנו להכריז על בית משפחת סומרין כנכס נפקד ולהעביר אותו לידיה. האפוטרופוס פעל בהתאם, העביר את הנכס לידי הימנותא, חברה בת של  קק"ל, ומכאן נולדה התביעה שלה לפנות את בני המשפחה שהמשיכו להתגורר בו כל אותן שנים.

ב-1995 לאחר פרסום דו"ח ממשלתי קשה, דו"ח קלוגמן, ישראל הסכימה לא להמשיך לנצל את חוק נכסי נפקדים במזרח ירושלים כדי לתפוס נכסים של פלסטינים, כפי שעשתה למשפחת סומרין שנים ספורות קודם לכן. מאז קק"ל טוענת שהיא פועלת על פי חוק ומסתמכת על החלטות בתי משפט כאלו ואחרות, אלא שהחלטות אלה לא פתחו מחדש את החטא הקדמון. קרי, אף בית משפט לא התמודד ברצינות עם השאלה האם יש לבטל את התפיסה, היות שבדיעבד המדינה הכירה בעובדה שמה עשתה, לא היה צודק מלכתחילה.

כשקק"ל אומרת שהיא פשוט ממלאת אחר החלטות בית המשפט, זו זריית חול בעיניים. אף בית משפט לא הורה לקק"ל לפנות את המשפחה. הורו למשפחה להתפנות אך ורק כי קק"ל ביקשה. קק"ל לא היתה מפרה שום חוק או פסיקה, אילו אמרה "אנו מכירים בכך שנעשה עוול, ואנחנו מחזירים את הבית למשפחה".

שלוחות ושלוחות לשעבר של קק"ל בחו"ל אומרות: "אנחנו לא אחראיות, תדברו עם קק"ל בישראל." JNF USA (קק"ל בארה"ב) אף נקטה צעדים כדי להיפרד משפטית מקק"ל בישראל, לאחר שב-2011, כשקק"ל עמדה לפנות את המשפחה, היא החליטה בסופו של דבר להקפיא את הפינוי, לאחר שאלפים שלחו מכתבי מחאה לה ולשלוחותיה. מאז הדיון המשפטי בבקשת הפינוי התחדש, ובסוף יוני אמור להתקיים ערעור על ההחלטה לאפשר לקק"ל לפנות את המשפחה, אם תרצה בכך.

אך השלוחות של קק"ל בחו"ל עדיין שותפות לאחריות מפני שהיו קשורות אליה כאשר יצרה את העוול. עכשיו הן חייבות לעזור כדי לעצור אותו. הצעתי למנכ"ל JNF USA, רוסל רובינסון, שחוזר ואומר היום כי "אנחנו לא קק"ל", שיגייס את הכסף הדרוש כדי שהמשפחה תוכל "לקנות חזרה" את הבית שלה. הצעתי לו שיוכיח ש-JNF USA  אינה חלק מהמאמץ המרושע לפנות את המשפחה וייתן לחרטה פן מעשי.

ניתן לשאול – מול כל העוולות הגדולות בעולם, מה החשיבות של משפחה אחת?

ראשית, אם יש משהו שמשבר הקורונה לימד אותנו הוא הערך של בית, וגם שמה שמאחד את בני ובנות האנוש הוא גדול ממה שמפריד בינינו. מול הקורונה, כולנו בספינה אחת.

מיותר לומר שאם ישראל תיישם תכניות סיפוח, יש סיכוי טוב מאוד שנראה בגדה המערבית תחייה של חוקים כגון חוק נכסי נפקדים, שהשתמשו בו נגד משפחת סומרין ומשפחות אחרות לאחר סיפוח ירושלים המזרחית.

רוב הנכסים שהוכרזו נפקדים בסילוואן הגיעו לידי עמותות המתנחלים. שוטרי מג"ב משקיפים על סילוואן (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

רוב הנכסים שהוכרזו נפקדים בסילוואן הגיעו לידי עמותות המתנחלים. שוטרי מג"ב משקיפים על סילוואן (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

אחרי כל המילים הנשגבות שלנו על צדק, זכויות אדם ושוויון, ועד כמה שאנחנו חייבים/ות להשפיע על תהליכים גדולים, בסופו של דבר, המבחן האמיתי של הערכים שלנו הוא איך אנחנו מיישמים אותם במציאות.

בשבוע שעבר ביליתי ערב עם משפחת סומרין בשיחת זום עם א/נשים מחו"ל. אחמד סומרין סיפר שהוא חי בפחד ובאי ודאות מאז גיל שש, ועתה הוא צופה בבתו התיכוניסטית, דיאנה, שחיה עם אותו פחד. עכשיו, הוא אמר, התחושה הרובצת בבטן עוד יותר קשה, כי הם מבינים/ות שאולי הערעור שיישמע ב-30.6 יהיה סופה של הדרך. אמו, אמל, סיפרה איך היא חיה בבית הזה מאז שהתחתנה לפני 40 שנה וגידלה ילדים/ות ונכדים/ות שם. אלה החיים שלה. היא אמרה שאין להפריד בינה ובין הבית. היא מחוברת לכל אבן.

מחר נחוג את חג השבועות, היום של ההתגלות בהר סיני – וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵי אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו יְהוָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן וַיֶּֽחֱרַ֥ד כָּל־הָהָ֖ר מְאֹֽד׃ יט וַֽיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד… וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵי אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו יְהוָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן וַיֶּֽחֱרַ֥ד כָּל־הָהָ֖ר מְאֹֽד׃ יט וַֽיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד" (שמות י"ט:טז-י"ט). כל העם, ויש מדרשים האומרים כל העולם, שמע את קול אלוהים.

הרבי החסידי מנחם מנדל מוורקי אמר ששמה של שבת זו של לפני חג השבועות, אמורה להיות "שבת דרך ארץ" כי "דרך ארץ קדמה לתורה". אחרי ההתגלות, מגיעה פרשת משפטים, המתחילה לתרגם את עשרת הדברות לחיים במציאות. בפעם הראשונה שאמא שלי לקחה אותי לבית הכנסת, היא אמרה לי שאני יכול להתפלל בפנים כמה שאני רוצה, אבל אם אני יוצא החוצה ונותן למישהו/י אגרוף, כל התפילות לא הועילו כלום.

רב חסידי נוסף, נפתלי צבי מרופשיץ, לימד שאנו בונים/ות את ירושלים מדי יום על ידי עבודת ה'. אחד מוסיף שורה, והשני לבנה. כאשר ירושלים תהיה מושלמת, הגאולה תבוא. אם נישאר דבקים/ות במטרה, נגיע להר סיני ונאחד את ירושלים של מעלה וירושלים של מטה. אבל הדרך היא ארוכה במדבר. עלינו לתקן עוול אחר עוול. עינינו אל הפסגה, אך רגלינו בקרקע.

ביום ירושלים הקואליציה למען משפחת סומרין, שעמותת "תורת צדק" חברה בה, השיקה קמפיין בין לאומי למען נשמתה של ירושלים  כדי  לקרב את "ירושלים של מטה", של אבן ובטון ושל פוליטיקה מקומית ובין לאומית, עם "ירושלים של מעלה", המסמלת את החזון שלנו, שאנו מקווים שהוא  גם החזון של אלוהים איך העולם צריך להיות.

מי שמעוניין/ת להשתתף בקמפיין למען משפחת סומרין יכול/ה לכתוב ל:sumarincoaltion@gmail.com

הרב אריק אשרמן מנהל ארגוני זכויות אדם 25 שנה. כיום הוא מנכ"ל עמותת "תורת צדק"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf