newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צביעות הגנרלים: מוכרים נשק בעולם, תומכים בשלום בכיכר

כל עוד שעסקיהם הביטחוניים בעולם של עמירם לוין וגנרלים אחרים אינם שקופים לעין הציבור, השמאל צריך לוותר על שירותיהם. גם אם הם מתייצבים בכיכר רבין בשם ההגנה על הדמוקרטיה וקידום הסכם שלום עם הפלסטינים

מאת:

כותב אורח: איתי מק

תנועת "מליון ידיים", הפועלת להסכם שלום עם הפלסטינים, הודיעה לקראת עצרת "ישראל רוצה שינוי – מחליפים את השלטון" שהנואם האחרון בעצרת יהיה האלוף במיל' עמירם לוין, לשעבר אלוף פיקוד הצפון והמשנה לראש המוסד. שבוע קודם לכן, לוין הצהיר כי "הסכנה הקיומית שלנו היא לא איראן, אלא התפוררות הדמוקרטיה".

אין צורך להרחיב על התמכרותו של השמאל הישראלי לגנרלים שיושיעו אותו, התמכרות המעידה על המליטריזציה של החברה בישראל ועל רמת בגרותה של הדמוקרטיה הישראלית. כשם שלמפלגות הבית היהודי ולש"ס יש את הרבנים שלהן, לשמאל יש את הגנרלים יפי הבלורית והתואר, שעשו סיבוב פרסה ואחרי שהחזירו את החרב לנדנה הפכו ליוני שלום צחורות ומטוהרות. אין צל של ספק שעסקני השמאל יעוטו בקרוב על הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, תכול העיניים ומתון התדמית, כדי לצרפו למחנה.

כדי לדבר עם הערבים, או חס וחלילה להחליט על ויתורים שיצטרכו להימכר למרכז ולימין, הרי שנזדקק למישהו שדיבר עמם "לפני ואחרי הכוונת". כך נאמר לאחרונה על המועמד לראשות הממשלה, יצחק "בוז'י" הרצוג, באחד מסרטוני התדמית שהפיקו לו יועציו. ייתכן שאם ציפי לבני לא הייתה כל כך שנויה במחלוקת בימים אלה, עוד היינו זוכים לסרטון בדבר מעלליה במוסד. הבעיה איננה נעוצה במנהלי הקמפיין של המחנה הציוני או בסרטון שלהם, שזכה לכינוי "בוז'י המחסל"; הם משקפים את עמדת הרוב בציבור היהודי בישראל, שלפיה לא ניתן לסמוך על כשירותו של פוליטיקאי לדבר עם ערבים מאחורי דלתיים סגורות מבלי שקודם לכן דיבר עמם דרך כוונות הנשק.

> הרוב הצביע נגד שתי מדינות: זה הזמן למדינה אחת

מאיר דגן ועמירם לוין (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מאיר דגן ועמירם לוין. בין הגנרלים שנאמו בעצרת השמאל בכיכר רבין (אורן זיו / אקטיבסטילס)

לוין משקף היטב היבט נוסף של התמכרות השמאל לגנרלים. מאז פרישתו מהשירות הציבורי, לוין עסק בהצלחה רבה בעסקים ובתעשיות הביטחוניות, כפי שעשו רבים וטובים מהמפקדים הבכירים בצה"ל. זה מכבר צריך היה להציב בחדרי האוכל של צה"ל את הססמה "תדע כל אם עברייה כי הפקידה את בניה בידי אנשי עסקים הראויים לכך". בכנס ליצואנים ביטחוניים ויצרני נשק, המתועד בסרט "המעבדה" של העיתונאי והבמאי יותם פלדמן, לוין הרצה על שיטות ואמצעי לחימה ישראליים מתקדמים, ואמר כי "רוב החבר'ה האלה כשהם נולדו הם נועדו למות, אז צריך לעזור להם".

בדומה לאנשי צבא רבים, עסקיו של לוין בתחום הביטחון ברחבי הגלובוס לוטים בערפל. כל עוד שלוין מתייצב נגד נתניהו ומביע עמדה בעד הסכם שלום עם הפלסטינים, השמאל לא מתעניין בעסקיו ואף לא בכך שבשנת 2006 לוין הודיע על תמיכתו בליברמן ובמפלגתו. כך גם רבין כמעט ולא נשאל מדוע בתקופת כהונתו הראשונה כרה"מ מכרה ישראל נשק למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה ולחונטות באמריקה הלטינית, ומדוע בתקופת כהונתו השנייה נמכר נשק ישראלי לכוחות סרביים במלחמה בבוסניה ולכוחות ההוטו שביצעו את רצח העם ברואנדה.

דרישה פופולרית מפוליטיקאים בימינו היא פרסום הצהרת הון, בשם השקיפות. למרבה הצער, אין דרישה דומה לשקיפות של עסקאות הייצוא הבטחוני של גנרלים הפונים להתחכך בפוליטיקה. פרטי המדינות והגורמים בחו"ל, שגנרל ישראלי מכר להם נשק או נתן להם ייעוץ ביטחוני, צריכים להיות חשובים לציבור לא פחות משוויים של נכסיו, אם קיים עניין ציבורי אמיתי באשר לתפיסות עולמו ולהשקפותיו המוסריות.

לא יעלה על הדעת שגנרלים, המתפרנסים מהזרמת נשק לסכסוכים אלימים ברחבי העולם ומסיוע לדיקטטורים ולמשטרים דכאניים, יהיו שומרי הסף של הדמוקרטיה הישראלית, ישמשו סמל לערכיות ולישראל היפה, ויטיפו להסכם שלום בין ישראל לפלסטינים. הרי לא ניתן לצפות מהגנרלים כבני אדם לסבול מפיצול אישיות – להיות אבירי הדמוקרטיה והשלום בישראל, ואילו במדינות העולם השלישי להימנות על מחריביהם.

נטל ההוכחה לציבור מוטל על לוין. אפילו אם פעל במסגרת חוק הפיקוח על היצוא הביטחוני הישראלי וקיבל את כל הרישיונות והאישורים המתאימים ממשרד הביטחון, אין די בכך. החקיקה בארה"ב ובמדינות האיחוד האירופי מתקדמת שנות אור ביחס לחוק הישראלי, בכל הנוגע למגבלות על ייצוא ביטחוני למדינות דכאניות או שמתקיימות בהן הפרות של זכויות אדם.

כל עוד שעסקיו הביטחוניים של לוין אינם שקופים לעין הציבור, והוא נהנה מהסודיות הגורפת שמקנה לו משרד הביטחון, כמו לשאר העוסקים בתחום הייצוא הביטחוני, השמאל צריך לוותר על שירותיו ועל שירותי גנרלים אחרים להגנה על הדמוקרטיה הישראלית ולקידום הסכם שלום עם הפלסטינים.

> השבט הלבן בכיכר נשאר תקוע בניינטיז: מתנשא ולא מציע חלופה לשלטון

איתי מק הוא עורך דין ופעיל להגברת הפיקוח על הייצוא הביטחוני בישראל.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מחאת סטודנטים של אוניברסיטת SOAS בלונדון, ב-15 במאי 2024 (צילום: Alisdare Hickson, CC BY-NC-SA 2.0)

מאחר שאילוז אינה יכולה להכחיש את המוסר של תנועת הסטודנטים, היא טוענת שהיא מושפעת מהיבטים אנטישמיים הטמונים ברבדים תרבותיים עמוקים של הלא מודע. מחאת סטודנטים של אוניברסיטת SOAS בלונדון, ב-15 במאי 2024 (צילום: Alisdare Hickson, CC BY-NC-SA 2.0)

כשחוקרת ממירה מדע בעיסוק בלא מודע: תגובה לאווה אילוז

אילוז מקדישה מאמר שלם להוכחת הטענה כי מחאות הסטודנטים במערב הן אנטישמיות. אך כיוון שטענה זו משוללת כל בסיס עובדתי, היא גולשת לפסאודו-מדע ואף ממציאה הגדרה מוזרה משלה לאנטישמיות. זה מה שקורה כשמתעקשים לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf