newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פרץ ולוי-אבקסיס עמדו במילתם. האם האורי משגבים יתנצלו?

בניגוד לקונספירציות שקידמו חלקים בשמאל אחרי החיבור בין פרץ ללוי-אבקסיס, השניים לא הלכו לממשלת נתניהו ולא קידמו דיל "חסינות תמורת נשיאות". אלא שייתכן שדווקא העמדה הזו היא שתרחיק מהם את מצביעי הפריפריה שהם מקווים לגייס

מאת:
השאירו תגובה
א א א

זוכרים את הימים שבהם מחנה השמאל היה מוכן להישבע באחותו שעמיר פרץ רוקח מזימה שבסופה יצטרף לממשלת ימין של נתניהו? עכשיו כשמסך החשדות החמורים ירד, כשהופרך כתב האישום הנחפז של השמאל כלפי עמיר פרץ ואורלי לוי, אפשר לעצור ולנסות להבין: איך הצליח הספין המהדהד לייצר התנגדות כה עזה לעבודה-גשר? וכיצד הוא ישפיע על הבחירות הקרובות?

תזכורת לאובססיה של הימים ההם – זה התחיל כשעיתונאים ופרשנים מ"הארץ", לצד חברים במחנה הדמוקרטי (יש מי שהתקשו להבדיל ביניהם בזמנו), לא היו מוכנים לקבל את סירובו של יו"ר מפלגת העבודה הנבחר לחבור למרצ ולהקים מחנה שמאל מאוחד. "איך מכנים מישהו שעושה משהו כזה? נוכל? מאחז עיניים? גונב דעת?", כתב בזמנו העיתונאי אורי משגב על ההחלטה הזו. משגב היה מהבולטים שבכותבים שהפנו אצבע מאשימה כלפי יו"ר מפלגת העבודה, כשבאחד השיאים קבע כי "השמאל מזדעזע מרפי פרץ, מוטב שיחשוש יותר מעמיר פרץ".

באמצע חודש יולי החל לרוץ ספין ה"חסינות תמורת נשיאות", שהגיע אלינו מסביבתו של אהוד ברק, האיש שפירק את מפלגת העבודה ב-2011. "עמיר פרץ רוצה להיכנס לממשלה במסגרת דיל על נתניהו: חסינות תמורת נשיאות", צוטט מקורב לברק ב-ynet. "הוא ייתן לנתניהו את המנדטים של המפלגה כדי להרכיב ממשלה ובכך יעניק לו חסינות והוא יקבל את תמיכת הקואליציה במרוץ שלו לנשיאות". בכתבה אחרת של "ידיעות האחרונות", הציטוט יוחס מילה במילה לבכיר במרצ – בלבול מטריד, שקרה עוד בטרם האיחוד בין הסיעות.

והתקשורת? אוכלת את זה בתיאבון רב. "זה מצטייר כמוצא הקואליציוני אחרון של נתניהו", כתב משגב בטור ב"הארץ". "ייתכן שבמסגרת עסקה מגונה של חסינות תמורת נשיאות, או שלמונים וכיבודים אחרים". אגב, ה"שלמונים וכיבודים" שעמיר פרץ מחפש, לטענת משגב, היו בספין המקורי תיק האוצר ותיק הבריאות. החתירה לקבל תיקים חברתיים הפכה בקלות לטובות הנאה אישיות.

ראשי העבודה-גשר, עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס, בשוק הכרמל בתל אביב, ב-12 בספטמבר 2019 (צילום: פלאש90)

ראשי העבודה-גשר, עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס, בשוק הכרמל בתל אביב, ב-12 בספטמבר 2019 (צילום: פלאש90)

חשוב להזכיר שכבר בראשיתו של הספין, חודש לפני שהוריד את השפם כדי להשמיע זאת בפריים-טיים, פרץ הצהיר: "שיהיה ברור: לא נשב בממשלה של נתניהו תחת כתב אישום! אין לי כל כוונה לרוץ לנשיאות. אנחנו מחויבים להחלפת השלטון הרע והבאת תקווה לעם ישראל". גם לוי אבקסיס, החשודה העיקרית, הצהירה אז: "לא נשב בממשלת נתניהו תחת כתב אישום וגם לא תחת חוקי החסינות".

ההצהרות הללו זכו להתעלמות בקרב מי שלא היה בלבם צל של ספק שפרץ ולוי אבקסיס משקרים. המציאות הסתדרה לפי הספין, ולא להפך: כך למשל, משגב הניף את שער "ישראל היום" כאקדח מעשן, כאשר ראה שם את פרץ: "אני לא זוכר מתי קידמו בראש העיתון מועמד העומד בראש מפלגת שמאל. ועוד בתקופת בחירות", כתב בפוסט שזכה לתפוצה רחבה, כהוכחה עיתונאית לדיל שנסגר.

"הם ראויים לכל מחמאה אפשרית על זה שהם לא שיתפו פעולה עם ביבי", אומר היום מוסי רז ממרצ. "מי שאמר שהוא בטוח שזה יקרה, צריך היום להתנצל".

ההגחכה בשירות הדה-לגיטימציה

ופה מתחילות השאלות להדהד ביתר שאת: מדוע כל כך הרבה אנשים האמינו שפרץ יבגוד בכל ערכיו ויכשיר ממשלת ימין אנטי חברתית ומתנחלית? "זה היה לא ברור למה לא סומכים עליהם", אומרת כרמן אלמקייס, מרשימת "גשר". "למה פוליטיקאים אחרים שלא עמדו בהבטחות שלהם הרבה פעמים לא קיבלו כזה יחס? אמרו על אורלי שהיא האצבע ה-61 של בנימין נתניהו. הפכו אותה למישהי שתמליך את ביבי, זה היה עצוב וכואב לראות".

"פרץ הוא אחד האנשים הכי מעניינים, הכי מוסריים והכי הוגנים בפוליטיקה הישראלית", אומר ד"ר מוטי גיגי, ראש המחלקה לתקשורת במכללת ספיר. "מי לא רואה את זה ומי לועג לו? מי שלא מקשיב לו. כשאורי משגב כותב 'לדאוג יותר מעמיר פרץ מאשר משר החינוך פרץ' – זו קלאסיקה. איך אדם שחושב את עצמו שמאל יכול להגיד את זה? זו הבניה חברתית של זלזול באחר".

אתה חושב שהיחס של התקשורת אליו היה חריג?

"בעיני בבחירות האחרונות זה היה פחות אגרסיבי מפעם – תחשבי מה עשו לו עם המשקפת, מה ארץ נהדרת עושה לו. זו לא סאטירה, זו הגחכה. זה חלק מהסיפור. ובעיני הוא צריך להגיד את זה. שמעתי הרבה פעמים אנשים שאמרו 'אנחנו לא ניתן שעמיר פרץ יהיה ראש ממשלה, איך תיראה המדינה שלנו?' זה שיח שקיים. אם נסיר את המסכות ונדבר כמו שצריך לדבר".

לדעתך השמאל לא רואה בו מנהיג לגיטימי?

"אנשים לא מבינים איך יכול להיות שהוא לא התחבר לניצן הורביץ אלא לאורלי לוי אבקסיס, אבל למה לו להתאחד? מה זה יתן לו? הוא רוצה לייצר סדר חדש, להביא אנשים אחרים, שמאמינים בחברה צודקת וכלכלה סוציאל דמוקרטית מכל חלקי המפה הפוליטית. אבל חלק מהוותיקים בשמאל לא מקבלים את זה: 'אנחנו בעלי הבית ואתה רק האורח, אנחנו נותנים לך לגור פה ואתה עושה מה שאתה רוצה?'".

כרמן אלמקייס בהשקת תור הזהב, תל אביב (יותם רונן / אקטיבסטילס)

כרמן אלמקייס (יותם רונן / אקטיבסטילס)

דוגמה למי שעזבה בטריקת דלת את המפלגה ועברה למחנה הדמוקרטי בימים ההם היא חנה בית הלחמי, יועצת אסטרטגית שהייתה חברת מרכז העבודה שנים רבות. "הסיבה המרכזית הייתה החיבור לאורלי לוי וההשלכות שלו ושזה היה בחוסר שקיפות", היא אומרת. "אורלי מייצגת אג'נדה ימנית והיא לא הייתה מישהי שהייתי מוכנה לראות בחיבור כזה".

רגע לפני שגילח את השפם, כתבה בית הלחמי בעמוד הפייסבוק שלה: "אני מהמרת שפרץ ייכנס לממשלת נתניהו בשביל רב קו לכל החיים". היום היא מודה "חששתי מזה והוא הפתיע לטובה. אבל במתכונת הנוכחית עדיין לא אצביע להם".

נראה שעמיר פרץ הסתבך בשני שיחי שנאה קוצניים שהכניסו אותו למלכוד רציני: האחד הוא היידה ביבי/רק לא ביבי, והשני הוא השיח החילוני. המצביעים שהוא חותר להגדיל באמצעותם את מחנה השלום, הם כאלה שחשים שהשנאה כלפי נתניהו היא במידה רבה שנאה כלפיהם. נוסף על כך, חלקם מסורתיים או דתיים שלא מתחברים לקולות אנטי דתיים. קולות כאלה נשמעו היטב בקבוצת "הרוב החילוני" בפייסבוק, שמונה כ-30 אלף חברים, ובה דרשו  מפרץ התחייבות שלא להיכנס לממשלת כפיה דתית בראשות נתניהו, איילת שקד והחרדים. הרוח בקבוצה הייתה דומה לזאת שהובילה שמאלנים להצביע לאביגדור ליברמן, שזכה לכבוד אחרי הברקס שתקע לנתניהו.

"לקבוצה הליברלית הטהרנית שדבקה בחזון מיסיונרי ליצירת סדר מוסרי ופוליטי מופתי – 'נקי' וחילוני למהדרין, אין תוחלת פוליטית", טוען פרופ' ניסים מזרחי, סוציולוג באוניברסיטת תל אביב. "היא בקושי, אם בכלל, עוברת את אחוז החסימה. קבוצות אידאולוגיות דוגמטיות מאבדות אחיזה  במציאות. אגב, גם הניסיון של בנט ושקד ליצור מפלגת ימין חילונית מימין לליכוד, מבלי להסתמך על האלקטורט של הציונות הדתית, התברר ככישלון מהדהד".

"השמאל מזדעזע מרפי פרץ, מוטב שיחשוש יותר מעמיר פרץ". אורי משגב (צילום: פלאש 90)

המנדטים האבודים בפריפריה

כיצד השפיע כל זה על העתיד של העבודה-גשר, ומה הסיכויים להצליח בפרויקט משיכת קולות חדשים למפלגה החברתית? כזכור, ההערכות האופטימיות מדברות על 2-3 מנדטים שהצביעו לסיעה מהפריפריה בבחירות האחרונות, אך אחרים מטילים בכך ספק.

בפני השניים עומדים כעת כמה מוקשים משמעותיים. הראשון, באופן קצת אירוני, הוא הסירוב להיכנס לממשלת נתניהו והכניסה לשיח היידה ביבי/אנטי ביבי, ממנו ניסו השניים להימנע. "יש דברים יותר חשובים מאשר אם ביבי אשם או לא אשם", אומר ניר גולן, חרדי המשמש כמנהל ישיבה בירושלים, שעבר להצביע בבחירות האחרונות לעבודה-גשר. "יש עיקר ויש תפל. העיקר זה האזרחים בישראל שאין להם מה לאכול. בשבוע שעבר סיפרו לי על בן אדם בן 80 שנפטר מהיפותרמיה כי לא היה לו כסף לחמם את הבית. אז בגלל מרמה, הפרת אמונים ושוחד של וואלה? אז שיקבל חסינות, ויעמוד עוד 4 שנים למשפט. חבל, עמיר פרץ, כשהוא רוצה, הוא הופך עולמות. אבל בבחירות הקרובות אין סיכוי שאני אצביע לו. אנשים שמונעים משנאה, אסור לתת להם כוח".

קשה להעריך עד כמה גולן מייצג את הלכי הרוח הרווחים. "אני חושבת שהרוב המוחלט לא היה בעד שניכנס עם ביבי", אומרת אלמקייס מרשימת "גשר". "המון מצביעי ימין רך שהצביעו לנו לא רצו שנעשה את זה. נכון, אף אחד לא מבסוט ללכת לבחירות שלישיות, היה אפשר לתקן הרבה דברים עם הכסף הזה – אבל זה נכפה עלינו ואין מה לעשות. הם עמדו במילה שלהם. אנשים לא רגילים לזה – אבל אי אפשר להגיד משהו אחד ואז לעשות משהו אחר. אנחנו תמיד אמרנו שאנחנו רוצים להחליף לא רק את נתניהו אלא את המדיניות האנטי חברתית שלו. בממשלה כזאת, אני לא בטוחה כמה הדברים החברתיים היו בפרונט".

מוקש נוסף הוא השיח העדתי שעולה כטענות בעד ונגד כמעט בכל ויכוח על החיבור בין השניים. "פרץ משתדל בכל כוחו להעלים את השד העדתי ולדבר שיח מעמדי. הוא באמת רואה את התפיסה המעמדית כדבר שיכול לפתור את הבעיות הכלכליות. אבל אני חושב שזו טעות לא לדבר ישירות אל הקול המזרחי", טוען ד"ר גיגי. "במובן מסוים, המקום שבו עמיר פרץ נמצא הוא על סף הטרגי – הוא במלכוד אינסופי. כשהוא מדבר עדתיות אומרים לו מה אתה מדבר ככה, וכשהוא לא מדבר אז אומרים לו למה לא. הבחירות הן עדתיות, זה מאוד מאוד ברור".

פרופ' מזרחי מתנגד בכל תוקף לתפיסה הזו. "מרבית המזרחים לא רואים את עצמם כקבוצת מיעוט ולא מייחלים לנציגים בכנסת", הוא פוסק. "על סמך פוליטיקת הזהויות הליברלית שרואה במזרחים קבוצת מיעוט, השמאל חשב שנים שאם יהיה בראשו נציג מזרחי אז הוא ימשוך מזרחים. זוהי עמדה מופרכת מהיסוד. כל מי שעיניו בראשו רואה שהגיבורים הפוליטיים של בוחרי ליכוד היו עד כה אשכנזים למהדרין. הפריפריה החברתית בישראל לא מחכה לישועה של השמאל הליברלי".

פרופ' מזרחי יוצא גם כנגד התהיה הידועה של השמאל, מדוע המזרחים ותושבי הפריפריה מצביעים "למי שדופק אותם". "אני לא מבין, המזרחי הוא רק יצור כלכלי? כלומר אין טעם להבין את עולם המשמעות שלו, את הסנטימנטים והערכים שלו? זה הכל רעש לא רציונלי? כל מה שמעניין אותו או אותה זה שיעלו להם את הביטוח לאומי ב-30 שקל? ומדוע השאלה הזאת לא מופנית לאנשי שמאל אשכנזים פריבילגיים שנלחמים למען צדק חלוקתי? גם הם פועלים בניגוד לאינטרסים הכלכליים שלהם".

"בעיני העובדה שהקמפיין של פרץ מדבר קודם כל על אי שוויון – זו טעות", טוען פרופ' מזרחי. "השיח הזה נעדר כריזמה חברתית. אנשים בפריפריה החברתית בישראל לא מזדהים עם שיח שמצייר אותם כמסכנים שמחכים לגאולה. גם בארה"ב, שבה ההבדלים בין עשירים לעניים הם עצומים, אנו עדים למגמה ההפוכה שיש המכנים אותה בטעות 'הפרדוקס הגדול' והיא הצבעה של מדינות עניות לרפובליקאים ותמיכה גורפת בטרמפ".

מעבר לסוגיה העדתית, השנאה או ההערצה לנתניהו והקול החילוני – נשאלת השאלה כיצד מגיבים בוחרים שאינם מזוהים עם השמאל לקריאות השלום של פרץ. יו"ר העבודה-גשר הוא מהבולטים שקראו בפרהסיה לבני גנץ להקים ממשלה עם הרשימה המשותפת (חרף החששות מהליכה ימינה בעקבות לוי אבקסיס).

לקראת בחירות 2020, מעניין לבחון האם החשדנות כלפיו במחנה השמאל תתפוגג לאחר שהדיל עם נתניהו התגלה כספין מטעם אהוד ברק, והאם באמת אין כריזמה לשיח החברתי של פרץ או שנראה את מפת הגושים ממשיכה להשתנות בבחירות 2020.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אבו אלקיעאן שוכב מחוץ לרכבו, כ-25 דקות לאחר הירי. התיעוד מווידאו שצלים השוטר ל״מ

אבו אלקיעאן שוכב מחוץ לרכבו, כ-25 דקות לאחר הירי. התיעוד מווידאו שצלים השוטר ל״מ

אום אלחיראן: הקלות הבלתי נסבלת שבה נתנו לפצוע לדמם למוות

במקום לטפל בפצועים ללא קשר לזהותם ומה עשו, הצוות הרפואי לא ניגש לאבו אלקיעאן כי חשב שהוא "מחבל". הסירוב של משרד הבריאות לחקור את הפרשה מעידה על שחיקה של האתיקה הרפואית

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf