על רקע ההפיכה השיפוטית, מצרים העבירה שיעור בעצמאות מערכת המשפט

ב-13 בפברואר, בעיצומו של הוויכוח בישראל על סמכות בג"ץ לפסול חוקים ועל הצורך לשמור על עצמאות מערכת השפיטה, פסל בית המשפט החוקתי במצרים שתי הוראות מחוק מערכת השפיטה, שמפרות, לפי פסיקתו, את עקרונות עצמאות מערכת השפיטה ואמון הציבור בהליך השיפוטי.

באותו מקרה, עסק בית המשפט החוקתי במצרים בשתי הוראות חוק מחוק הרשות השופטת שעסקו בהרכב בית הדין המשמעתי לעובדי בתי המשפט. אותו חוק אפשר לנשיא בית המשפט, שהגיש את הקובלנה נגד עובד, להשתתף בהליך השיפוטי המשמעתי נגד העובד. בית המשפט פסל את החקיקה בקובעו כי הסדר זה פוגע באמון הציבור במערכת השפיטה, ובהגינות ההליך השיפוטי.

בלשון ערבית ציורית הדגיש בית המשפט את חשיבות עצמאות השופטים, ואמר "עצמאות מערכת השפיטה משמעותה שהיא תפעל הרחק מצורות ההשפעה שמחלישות את כושר אנשיה, בצורה שהם סוטים מהצדק מחמת פיתוי או כפייה, שידול או הפחדה. ואם סטייתם מהצדק היתה מחמת עוינות לצד אחד ומשוא פנים לצד אחר, הרי מצב זה מפר את חובת הניטרליות בעת הפסיקה בסכסוך המשפטי, ואת העיקרון לפיו לעשייה השיפוטית אסור ליצור צללים חשוכים לגבי הניטרליות שלה ולגרום שמתדיינים לא יבטחו בה ויחשדו בה לאחר שזו התרחקה מהערכים היקרים של מערכת השפיטה".

הלקח לישראל

חרף הבדלים לא מבוטלים בין המשטר בישראל ומצרים, לרבות במבנה מערכת השפיטה וקיומה של חוקה במצרים, עדיין פסיקתו של בית המשפט החוקתי במצרים רלוונטית לשיח הסוער המתנהל עתה בישראל סביב בתי המשפט, בכמה מובנים.

הראשון, בית המשפט מוסמך לפסול חוק שמפר את עקרונות היסוד של השיטה המשפטית, ולהפך, הוא חייב לעשות זאת כדי לשמור על עקרונות המשטר והשיטה המשפטית. בישראל, בג"ץ יונק את סמכותו לפסול חוק שאינו הולם את ערכי היסוד מחוקי היסוד השונים וגם מסעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה, שמעניק לבג"ץ את הסמכות לתת כל סעד מן הצדק נגד רשויות המדינה. זו ליבת עקרון הפרדת הרשויות וזו ליבת תפקידו של בית המשפט, לבקר את ביצוע רשויות השלטון. בהקשר זה, הטענה שידו של בג"ץ קלה על ההדק בכל הקשור לפסילת חוקים אינה מבוססת. מאז קום המדינה, ב-22 מקרים בלבד פסל בג"ץ חוק או הוראת חוק, כשבמקביל דחה מאות עתירות וערעורים שביקשו לפסול חוקים, מה שמערער את הטענה בבסיס המתקפה שלוחת הרסן על מערכת המשפט, "משל היתה אויב שיש להסתער עליו ולהכניעו", כלשון הנשיאה חיות.

תובנה נוספת בפסק הדין המצרי שרלוונטית לימינו בישראל היא חשיבות עצמאות מערכת השפיטה והשופטים. הכוונה לכך שבית המשפט אינו תחת שליטה, השפעה או הפחדה. זהו תנאי יסוד לאמון הציבור בבית המשפט. לא יהיה אמון ציבור במערכת בתי המשפט בישראל אם הממשלה תבחר את השופטים. לא יהיה אמון של ציבור במערכת אם הממשלה תעקוף את פסיקת בית המשפט ולא תקיים אותה. לא יהיה אמון ציבורי אם הממשלה תקבע לבית המשפט כיצד לשפוט.

היום הממשלה תקבע שאסור לבית המשפט לשפוט על פי עילת הסבירות, מחר תקבע שאסור לו לשפוט על פי עילת המידתיות, ומחרתיים תקבע שאסור לו לשפוט בכלל! אמון הציבור הוא נכס צאן ברזל של מערכת השפיטה בכל מדינה דמוקרטית בעולם. בישראל הוא יקר עוד יותר, בהינתן הקבוצות השונות בחברה, המיעוטים והאוכלוסיות המוחלשות, מציאות המחייבת שתהיה לנו מערכת שפיטה איתנה, אמינה, נטולת לחצים והשפעות.

עם כל הרצון הטוב לסיים מהר את הפילוג בחברה והשיח הציבור הסוער – ולעיתים האלים – על אודות הרפורמה או המהפכה המשפטית, איני תומך בהצעות להסדרי פשרה לגבי מערכת השפיטה שנרקמים אחת לחצי השעה. רפורמה במערכת המשפט לא יכולה להתבצע תחת איום ולחץ ובחיפזון, כדי "להרגיע את הרחוב". דיון וקבלת החלטות מושכלות לגבי תפקוד מערכת השפיטה, יחסיה עם יתר רשויות השלטון, והשינויים הנדרשים בה, מצריכים מינוי ועדה מקצועית, ציבורית וא-פוליטית. מומלץ שהרכב הוועדה יכלול אנשי אקדמיה מתחומי המשפט, החברה, הכלכלה, המנהל ציבורי ועוד. מומלץ שהוועדה תקיים הליכי שימוע ציבורי לשמיעת עמדות הציבור וכל גורם מעוניין. קבלת החלטות לאחר תהליך מקצועי ושקוף תגביר את מידת הקבלה שלהן בקרב הציבור. גם אם החקיקה דוהרת, וגם אם כבר נפערה תהום בין הצדדים, ניתן עדיין לעצור, לשקול ולעשות חישוב מסלול מחדש. התהליך העכשווי יהיה בכיה לדורות.

עו"ד קייס נאסר הוא ד"ר במשפטים מאוניברסיטת תל- אביב, ובמסלול פוסט דוקטורט באוניברסיטת רייכמן