על עולמו המשתנה במהירות של איש השמאל
אם היהודים שחיים בין הירדן לים אחראים למעשיהם, כך גם הערבים שחיים בין הירדן לפרת. האשמת המערב בתחלואי המזרח אינה יותר מצורה של אוריינטליזם. כשהמציאות מעמתת אותנו עם עמדות ועקרונות בהם אנחנו מחזיקים
כותב אורח: תומר פרסיקו
ערכים אינם נקבעים על ידי עובדות, וזכויות אדם אינן משתנות כאשר התנאים משתנים, אולם המציאות יכולה לעמת אותנו עם הנחות מוצא בהן אנחנו מחזיקים ולעזור לנו לחדד עמדות ועקרונות. הנה כמה נקודות בקשר למצב הנוכחי שהייתי רוצה להציע לבחינה ודיון.
ראשית, בקשר לוויכוח על מה שקורה בעיראק. כלומר אם זה באשמת אובמה או באשמת בוש או בכלל באשמת הקולוניאליזם הבריטי והצרפתי, אני רוצה להציע עוד אופציה, והיא שלפחות חלק מהאשמה, ואולי אפילו רובה, מוטלת על קבוצה לא קטנה של גברים מוסלמים פונדמנטליסטים שבטוחים שהם ורק הם מפרשים נכון את מילותיו של אללה וסבורים שאפשר ואף רצוי לרצוח את כל מי שחושב אחרת. גם הם אחראיים.
בכלל, האשמת המערב בתחלואי המזרח אינה יותר מצורה של אוריינטליזם, המעמיד כתמיד את האקטיביות הליניארית של האדם הלבן מול הפאסיביות המעגלית של בן המזרח, כאשר האחרון אינו אלא כלי קיבול חסר רצון של מעשי הראשון. או אולי אין זה אלא אוקסידנטליזם, תאומו המוכר פחות של האוריינטליזם, בו לא המזרח אלא המערב נתפס כילד הבעייתי של משפחת האדם. אני מבין שלכולנו יש בטן מלאה על הגבר האירופאי הלבן שבשם ערכי הנאורות עשה כמה דברים חשוכים למדי, אבל כדאי לזכור שלולא הוא לא היינו היום אזרחים בדמוקרטיה, וזאת בכל זאת תרומה לא קטנה לאיכות החיים שלנו.
באופן ספציפי הישראלים המאשימים את הקולוניאליזם בהבאת המצב הנוראי בארצות ערב הפוסט-קולוניאליות שוכחים שגם הם חיים בארץ ערב פוסט-קולוניאלית. האם גם בכיבוש אשם המנדט הבריטי? או לפחות בגירוש רבבות הפלסטינים במלחמת העצמאות? אולי גם ישראל אינה אחראית למעשיה, וכאדיפוס עיוור נתונה במסלול קבוע של גורל אכזר אך ורק מפני שנולדה למשפחה הלא נכונה, למשפחת המנדט? או אולי בכל אשמה ועדת פיל, שכמו סייקס-פיקו חילקה ארץ לא לה בשרירות לב לבנבנה? אם לא, כלומר אם היהודים שחיים בין הירדן לים אחראיים למעשיהם, הרשו לי לטעון שכך גם הערבים שחיים בין הירדן לפרת.
בהמשך לכך, הייתי רוצה להציע שהפיכתו של הסהר הפורה, מסוריה ועד עיראק, לשדה קטל ג'יהדיסטי המשמש לעשרות ארגונים, תנועות ושברי-כנופיות מטורללות כמגש להציג עליו כל זוועה ועינוי שהם יכולים להמציא עבור אויביהם הכפותים, וזאת יחד עם התפרקותם המהירה של הצבאות הלאומיים המסודרים אל מולם, מצדיקה בדיעבד באופן שלדעתי קשה להתווכח איתו את דרישתו של נתניהו לנוכחות צה"לית, לפחות לאיזה עשור, על גדר הגבול ממערב לירדן.
אין ספק שהדבר יפגע בריבונות הפלסטינית וכנראה גם באיכות החיים של כמה מהם, אבל אין טעם להסכם שבמסגרתו עלולה הגדה להפוך לאזור מפורז מחוק הנתון לשליטת ג'יהדיסטים. גם זה יפגע באיכות החיים של לא מעט פלסטינים. וכן, גם על איכות החיים בישראל יש לתת את הדעת. יש לה חשיבות.
המצב הנוכחי גם יכול לעזור לנו להעריך מחדש את מדינת הלאום, וזאת בתור כלי לא רע (גם אם בהחלט לא משולם) עבור השמירה על זכויותיהם של מיעוטים. הלאומיות המודרנית מלאה חסרונות, ללא ספק, אבל סביר להניח שאזרחי סוריה ועיראק, וכנראה גם אפגניסטן, היו מאוד רוצים לחיות במדינת לאום מתפקדת, ואף כזו שאינה דמוקרטית. מסגרת לאומית שלכל החיים בתוכה אכפת ממנה (קוראים לזה פטריוטיות), שהם שומרים עליה (מעל ומעבר לנאמנות השבטית/דתית) כאמצעי לנהל את חייהם המשותפים ולדאוג לחוק וסדר כלליים, בין קהילות, קבוצות ועמים, היא נכס, לא נטל, לפחות במצבה הנוכחי של האנושות.
ואם מדברים על מדינות לאום, כפי שהעולם הערבי ממזרח לנו נראה בזמן האחרון, ומתוך השערה שהמצב שם לא ישתנה לחיוב בשנים הקרובות, אפשר גם להעריך (לצערי הרב) שבפעם הראשונה מזה זמן רב הזמן פועל לרעת הפלסטינים בתקוותם להשיג הסדר מוצלח והגיוני מינימלית של מדינה משלהם. לאירופה או ארה"ב אין די כוח או רצון ללחוץ אקטיבית על ישראל, ודאי אחרי כשלון קרי. כך שייתכן שהשאלה היא רק מה יקרה קודם: הפלסטינים יצליחו להגיע להכרה על ידי האו"ם, מה שיביא לעוד ועוד סנקציות על ישראל, או שהרשות תתפרק, ונתחיל את הגלישה למדינה דו-לאומית.
ד"ר תומר פרסיקו מלמד בתוכנית לדתות זמננו באוניברסיטת תל אביב ובחוג לחינוך יהודי ורוחני במכון שכטר בירושלים
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
