על הטרגדיה בטמרה מרחף צל של הזנחה מכוונת והסתה גזענית

הטיל פגע בבית במהירות. הבית שנפגע מטיל איראני בטמרה, ב-15 ביוני 2025 (צילום: דיוויד כהן / פלאש90)

ברגעי הלילה האחרונים שבין שבת לראשון נשמעו הצפירות, ותוך דקות פגע טיל איראני עמוס חומר נפץ בבית גדול ומודרני בטמרה; בית שנראה כמו מבצר, מה שלא מנע ממנו להפוך בכמה רגעים לערימת הריסות – ולעדות מדממת לטרגדיה קשה.

בתוך הבית הזה נהרגו ארבע נשים מאותה משפחה: מנאר קאסם אבו אל היג'א-ח'טיב, בנותיה שדא הסטודנטית וחלא בת ה-13, וקרובת משפחתן מנאר פחרי דיאב-ח'טיב. יותר מ-200 בתים ובניינים בשכונה עצמה ניזוקו מהפיצוץ, ועשרות נפגעו.

"הגעתי הביתה במהירות לאחר שהאזעקות פסקו", סיפר עו"ד רג'א ח'טיב, שאיבד את אישתו, שתי בנותיו ואשת אחיו. "פגשתי את בתי הקטנה רזאן, והיא סיפרה שאימה ואחיותיה נמצאות בקומה העליונה ולא הצליחו להגיע לחדר המוגן, כי הטיל פגע בבית במהירות. ניסיתי לעלות אליהן אבל לא הצלחתי. הבית היה הרוס, והבנתי שאי אפשר להציל אותן.

"רק לפני שלושה ימים חזרנו מחופשה באיטליה. כמה שהייתי מאחל שהטיסה היתה מתעכבת ביום אחד ומתבטלת", ממשך ח'טיב. "אישתי היתה כל עולמי. היא היתה מורה מצליחה ואהובה על תלמידיה. גם אשת אחי היתה כזאת. שדא היתה סטודנטית מצטיינת למשפטים, חלמה להיות עורכת דין כמוני וכמו אחי, אולי אפילו שופטת. חלא אפילו לא הספיקה לדמיין את חלומותיה, היא היתה רק בת 13. לא הייתי מאחל את זה אפילו לאויבי".

מלבד הטרגדיה שהמיט על משפחת ח'טיב, הטיל גם חשף שוב כשל עמוק – לעיתים קרובות גם שיטתי – במערך ההגנה: היעדר המקלטים הציבוריים ביישובים הערביים, היעדר מודעות מספקת לכך, העובדה שבמרבית הבתים אין אפילו ממ"דים, וחשוב מכל, היעדר מערכות ההגנה האוויריות מעל יישובים ערביים, דבר שהאזרחים הערבים מרגישים היטב בשנה וחצי האחרונות.

המספרים מדברים בעד עצמם: לפי דו"ח מבקר המדינה מ-2018, שהתמקד במיגון ומקלוט ברשויות הערביות, ב-60 מ-71 יישובים ערביים אין אף מקלט ציבורי; ולכ-46% מהאזרחים הערבים אין יכולת להגיע למקום מיגון נדרש, לעומת 26% בכלל האוכלוסייה.

בטמרה, עיר של 37 אלף תושבים, אין אפילו מקלט ציבורי אחד. לצורך השוואה, בצפת, עיר בגודל דומה (כ-42 אלף תושבים), יש 138 מקלטים ציבוריים; ובמצפה אבי"ב הסמוכה לטמרה, יישוב של 1,100 תושבים בלבד, יש 13 מקלטים ציבוריים.

גם בתוכניות הממשלתיות החדשות אי אפשר למצוא פתרונות אמיתיים. למשל, לא ניתן לבנות חדר ממוגן (ממ"ד) בבתים שנבנו ללא היתר – תופעה שכיחה ביישובים הערביים, עקב היעדר תכנון מוסדר. פרויקטי התחדשות עירונית, שמחייבים חדרי מיגון, היו יכולים לספק פתרון חלקי, אלא שלפי סיכוי-אופוק, בין 2010 ל-2023 לא אושר אפילו פרויקט התחדשות עירונית אחד ביישוב ערבי, לעומת יותר מ-5,600 פרויקטים כאלה ביישובים יהודיים; וכך הופכות שנים של אפליה תכנונית לאיום ישיר על החיים.

"זו לא הפעם הראשונה שטיל נופל באזור שלנו, ולא האסון הראשון. לפני שנה נהרגה אישה בשפרעם הסמוכה", אומר צעיר מטמרה. "בערים שלנו אין מקלטים ציבוריים כמו אלה שיש ביישובים היהודיים, ורוב הבתים ישנים בלי ממ"דים. בטמרה ובמרבית היישובים הערביים המדינה מעכבת את התרחבות היישובים – ולכן יש פחות שכונות ובתים חדשים מאשר ביישובים היהודיים, שגדלים כמעט מדי יום.

"מעבר לזה, לא צריך להיות מומחה צבאי כדי להבין שמערכות ההגנה האווירית מיועדות להגן על היישובים היהודיים. לפעמים יש ליישוב הערבי מזל והוא קרוב לערים יהודיות, ואז הוא מוגן בשטחי הכיסוי שלהן. לעיתים קרובות זה פשוט לא קורה. שפרעם בשנה שעברה, טמרה עכשיו, מג'ד אל כרום ותרשיחא ואירועים אחרים, זה ברור. המדינה שמתעלמת מההרג שלנו על ידי פשיעה מאורגנת, מתעלמת גם מההרג שלנו ממקורות אחרים".

"המדינה שמתעלמת מההרג שלנו על ידי פשיעה מאורגנת, מתעלמת גם מההרג שלנו ממקורות אחרים". הרס במג'ד אל כרום אחרי פגיעת טיל ששוגר מלבנון, ב-25 באוקטובר 2024 (צילום: מיכאל גלעדי / פלאש90)

בהודעה שפרסם הוועד הערבי לחירום – שהוקם על ידי ועדת המעקב וועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות – נאמר כי מה שהזהירו מפניו במשך שנים, קרה. לפי הוועד, מה שקרה בטמרה מוכיח כי היעדר המיגון הפך לסכנה קיומית לתושבי היישובים הערביים.

לפני כשנה החליטה השרה לשוויון חברתי, מאי גולן, לסגור את מרכז החירום לתמיכה ומידע לחברה הערבית, שהוקם אחרי 7 באוקטובר 2023 כשותפות בין הרשות לפיתוח חברתי כלכלי של החברה הערבית במשרד לשוויון חברתי, הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות ועיריית כפר קאסם. השרה החליטה לסגור את המרכז אף שבפיקוד העורף הרעיפו עליו שבחים ומחקרים מטעם ארגונים אזרחיים הצביעו על יעילותו. היא לא הציגה יוזמה חלופית.

יו"ר ועדת המעקב, מוחמד ברכה, הטיל את האחריות המלאה לאסון על הממשלה. לטענתו, ההתעלמות מהצורך באמצעי מיגון היא חלק ממדיניות של אפליה שיטתית, שמתקיימת במקביל למדיניות הממשלה שמדליקה את האזור בדם ובהרס. לדבריו, "מראה ההרס בטמרה מחזיר אותנו למראות ההשמדה שמייצרת ישראל בעזה כבר 20 חודשים ברציפות". ברכה קרא לחברה הערבית להקפיד מאוד על הוראות הבטיחות ועל הודעות הוועד הערבי לחירום.

ראש הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות, מאזן גנאיים, מתח ביקורת ישירה על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ואמר: "אם זה הוא המזרח התיכון החדש – אנחנו לא רוצים אותו". הוא קרא שוב לנקיטת צעדים מיידיים להגנה על האזרחים ביישובים הערביים – גם בכפרים וגם בערים.

"נהרגה פעמיים, פעם על ידי הטיל ופעם על ידי השנאה"

בין התגובות מהצד היהודי בלטה במיוחד השמחה הגלויה, שנחשפה בסרטון של צעירים יהודים שצחקו למראה נפילת הטיל בטמרה ושרו: "שיישרף לכם הכפר". נתניהו אמנם גינה את הסרטון, אך התעלם מדברים שאמר איש התקשורת המקורב אליו, ינון מגל, ולפיהם "בטמרה לא כולם אוהבים את ישראל". גם התנשאות לא חסרה. בערוץ טלוויזיה פורסם בכותרת בולטת, כי "ההרוגות לא היו במרחב המוגן", תוך התעלמות מוחלטת מכך שביישובים הערביים כמעט לא קיימים מרחבים כאלה.

בתגובה ראשונה לאירוע הגזעני שצולם בסרטון, פנה ח"כ אחמד טיבי בדחיפות לראשי המשטרה בדרישה לעצור את הצעירים בחשד להסתה. במשטרה השיבו כי "הנושא בטיפול", אך עד כה לא הודיעו על מעצר כלשהו. ימים ספורים קודם לכן מיהרו במשטרה לפרסם שעצרו צעירים מאום אל פחם שהביעו שמחה על הטילים האיראניים.

לדברי הצעיר מטמרה, הסרטון של הצעירים ששמחו על נפילת הטיל בטמרה "לא הפתיע אותנו. זה מעורר צחוק מר. הסיפור שלהם כנראה לא שווה התייחסות של המשטרה. ולמה שתהיה התייחסות, אם אחד העיתונאים הבכירים בישראל מצדיק בשידור חי את מותן של בנותינו. אם היה קורה ההיפך, לא צריך להסביר מה היה קורה אז".

בבניין שנפגע דווקא היה ממ"ד, אבל ארבע הנשים שנהרגו לא הספיקו להגיע אליו. "הבית שנפגע היה חדש וממוגן", אמר ראש עיריית טמרה, מוסא אבו רומי, כי "אבל הוא לא החזיק מעמד מול טיל שנשא כמעט 400 ק"ג חומר נפץ, לפי מה שאמרו לנו בפיקוד העורף. כל השכונה נפגעה, בתים נפגעו, רכוש נהרס".

ובכל זאת, אבו רומי קורא לציבור להישמע להוראות ולהימנע מזלזול. "אני קורא לכל האזרחים להיכנס למרחבים מוגנים עם הישמע האזעקות. עמידה בהנחיות יכולה להציל חיים. ואם נופל טיל, אל תתקהלו ואל תתקרבו למקום".

בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ספדו לשדא ח'טיב, שלמדה שם. עו"ד עביר בכר, שהיתה מרצה של ח'טיב, ספדה לה והגדירה אותה "סטודנטית אהובה, זוהרת ומבטיחה. טיל אחד חיסל את חלומה של שדא וקטע חוט מנשמת כולנו. לא נשתוק ולא נפסיק להילחם ולהעמיד לדין כל פשיסט מזוהם ששמח על מותך, על צער משפחתך ועל צערנו".

בכר אמרה כי שדא נהרגה פעמיים, "פעם על ידי הטיל, ופעם על ידי השנאה". לדבריה, המאמץ להביא לדין את מי ששמח על מותה, יהיה "חלק מהמסלול של שדא, מהפרויקט שלה שלא הספיקה להשלים".

בכר סיפרה כי "משאלת לבה האחרונה של שדא הייתה להתנדב בעמותת עדאלה, והודעתה האחרונה אליי היתה שהיא שלחה את קורות החיים שלה ומקווה להיות חלק מהצוות שם. שמך וקולך יישארו בזיכרוני ובזיכרון כולנו כסמל זוהר ולפיד של תבונה שחלם להיות קול כנגד העוול, למרות כל הקשיים".