עליה חדה במספר העצורים המנהליים הישראלים בחודש נובמבר

על פי מסמך של מרכז המחקר של הכנסת (הממ"מ) שהגיע לידי שיחה מקומית, בתחילת חודש נובמבר ישבו במעצר מנהלי ללא משפט לא פחות מ-31 אזרחים ותושבים ישראלים, כאלה שאינם חיים תחת המשטר הצבאי בגדה המערבית. זהו מספר גבוה משמעותית מכמות הישראלים שישבו במעצר מנהלי בעת ובעונה אחת בשנים האחרונות. על פי המסמך, שנכתב לבקשת חבר הכנסת באסל גטאס (הרשימה המשותפת, בל"ד), ארבעה מהעצורים היו יהודים, שישה מהם פלסטינים אזרחי ישראל, ו-21 פלסטינים תושבי ירושלים. בסך הכל ישבו 402 עצורים מנהליים בבתי הכלא הישראלים נכון לתחילת נובמבר 2015.

מעצר מנהלי הוא אמצעי קיצוני לשלילת החופש של אדם בלא להעמידו למשפט או להציג ראיות שיוכל להתעמת איתן. השימוש בו אמור להיות חריג, והוא מופעל באחד משני אופנים: כאשר מדובר באזרח ישראלי, מופעל "חוק סמכויות שעת חירום" מ-1979 התקף כל עוד המדינה נמצאת במצב חירום (מה שקורה עוד מלפני שהוקמה). אם לא מדובר באזרח ישראלי אלא באדם לא יהודי החי תחת המשטר הצבאי שמפעילה ישראל בגדה, אזי מופעל נגדו צו מספר 1651 ("צו בדבר הוראות ביטחון יהודה ושומרון") תחת סמכות המפקד הצבאי באזור, אלוף פיקוד מרכז.

החוק, או הצו הצבאי, מוגבל בזמן. הוא קובע שמותר לגזור עד חצי שנת מעצר מנהלי בלא משפט, אבל מה שהוא לא עושה זה לקבוע כמה פעמים ברציפות אפשר יהיה לגזור את החצי שנה הזו. על פי המסמך של הממ"מ, מתוך 402 העצורים המנהליים בסך הכל, מעל 75 אחוזים מהעצורים המנהליים (303) נמצאים מעל חצי שנה בכלא ללא משפט, 40 אחוז כלואים כך מעל שנה, ו-2.5 אחוז מעל לשנתיים. במהלך כל אותו הזמן הם לא מואשמים בדבר וממילא לא יכולים להתגונן ממנו. מישהו החליט לשים אותם בכלא, ואין שום דבר שהם יכולים לעשות. קפקא. עוד עולה מהמסמך כי ל-30% מהעצורים זהו מעצרם המנהלי השני או יותר, ולחלקם גם מדובר במעצר שלישי ורביעי.

> בית המשפט גזר 15 חודשי מאסר על חברת הפרלמנט הפלסטיני

פלסטינים עקורים מפגינים בסולדריות עם עצירים מנהליים השובתים רעב בבתי כלא ישראליים, שכם, הגדה המערבית, ה-3 במאי, 2014. (אחמד אל-באז/אקטיבסטילס)

בעשר השנים האחרונות ישבו 3,761 בני אדם במעצר מנהלי, חלקם יותר מפעם אחת. זה מספר עצום בשביל מדינה המכנה עצמה דמוקרטיה, ושהתקינה תקנות כאלה לשימוש בעת חירום בלבד. מתוך הכמות האדירה הזו, אגב, רק 35 מהעצורים היו יהודים. מעל 99 אחוז הם פלסטינים, מהם רובם המכריע חיים תחת המשטר הצבאי בגדה המערבית.

בכ-5 אחוז מהמקרים כן מחליטה המדינה בסופו של דבר להגיש כתב אישום נגד העצורים, אך רובם המוחלט פשוט משוחררים בסופו של דבר כאילו לא קרה דבר. כך הם מסיימים תקופה סוריאליסטית בה הם ישבו חודשים ושנים בכלא בלא שהואשמו בדבר, וחזרו לביתם. רק על עציר מנהלי אחד, מכל האלפים הרבים שנכלאו בדרך זו בעשור האחרון, נגזר מאסר עולם.

המצב הזה הוא אבסורד. אמצעי הנועד לשימוש במצב של אין ברירה הפך לפופולרי כל כך עד שהוא מוטל על כל מי שהשב"כ לא חפץ ביקרו. עדויות מראות על שימוש באמצעי הזה על מנת לגייס סוכנים, וכאן עולה בעיה נוספת: מכיוון שהכל סודי, אין שום דרך לבחון את נחיצות המעצר הזה. הפיקוח הרופף ממילא של בתי המשפט הצבאיים והאזרחיים שב ומשתחווה כאשר מוצג בפניהם "חומר סודי", אשר לא מוצג בפני הנאשם ואשר לא ניתנת לו אפשרות להסבירו או לנסות להגן על עצמו.

דו"ח של המוקד להגנת הפרט מצטט את השופט אליקים רובינשטיין במשפט של מתנחל מקריית ארבע אשר צולם כשהוא יורה בפלסטינים: "לא ניתן לנהל הליך הוגן מקום שקיים חומר, אשר להגנה אין ניתנת ההזדמנות לנסות לנצלו לצרכיה", ויצחק בם, עורך דינם של אחד העצורים המנהליים היהודים החשודים בעבירות של "תג מחיר" היה אפילו ציורי יותר: "ניסיתם פעם לתפוס חתול שחור בחדר חשוך, כאשר כלל לא בטוח שיש בחדר חתול? זו בערך החוויה של התמודדות עם צו מעצר מנהלי".

בחודשים האחרונים התגבר השימוש בכלי המעצר המנהלי ללא משפט, ולראשונה מזה שנים הוא הופעל גם מחוץ למשטר הצבאי ומהאזור המסופח של מזרח ירושלים. האפשרות שניתנת בידי השירותים החשאיים "לעקוף" את מערכת המשפט בהחלטות מנהליות היא מסוכנת ואנטי-דמוקרטית. מערכת המשפט קיימת כדי לשמור על זכויות העצורים, ונטילת ההגנה הזו מהם מהווה פגיעה אנושה בזכויותיהם, ופגיעה אנושה בסדרי השלטון. יש להפסיק לאלתר את השימוש בצווים מנהליים, ולשחרר או להעמיד לדין את כל העצורים.

> בימין גילו שיש עינויים בישראל