עידן בלוך מתחיל בבית שמש, וזה זמן טוב להיפרד מאבוטבול

ראש עיריית בית שמש בעשור האחרון, משה אבוטבול, פינה היום (ג׳) בבוקר את לשכתו לראשת העיר הנכנסת עליזה בלוך. טקס חילופי ראשות העיר היה עצוב מעט, אבל אבוטבול ניסה להחדיר בו אופטימיות – הוא העניק לבלוך במתנה סט זמירות שבת (היא נתנה לו גביע לקידוש. כנראה בדיחה פנימית), את המפתחות לחניה וללשכה ואת מפת העיר.

גודל תחום שיפוטה של בית שמש היום הוא שמונים אחוזים מגודל תחום שיפוטה של תל אביב. בתוך עשור עתידה בית שמש להפוך לעיר החמישית בגודלה בישראל. היא צומחת בקצב מסחרר וחמישים אחוז מאוכלוסייתה מתחת לגיל 17. טוב שמנהלת בית ספר לקחה את המושכות, בהקשר הזה ובכלל.

אבוטבול ובלוך התחרו זה בזה על אורך הנאומים, ונראה היה שמהגורל של ראשי עיר שמדברים ללא סוף – בית שמש לא הצליחה להימלט. הכיבוד, עדיין כשר, היה מתוק ושמנוני. הוא ניחם את הזקוקים לנחמה ולשאר הזכיר שבסופו של דבר כולנו, חרדים חדשים וחילונים ותיקים, מתמודדים עם אויב משותף ואכזר: פחמימות.

אבוטבול הוא יו"ר ש"ס בבית שמש וראש העיר כבר עשר שנים. בישיבת המועצה הבאה הוא יגיש את התפטרותו ממועצת העיר. במערכת הפוליטית עלה שמו כמועמד לתפקיד השר לענייני דת, במקום השר דוד אזולאי ז"ל שהלך לעולמו ביום בו אבוטבול הפסיד בבית שמש. ד״ר עליזה בלוך, שניצחה את אבוטבול, רצה באופן עצמאי שזכתה בסופו של דבר לתמיכת כל מפלגות שונות, מ"העבודה" של ריצ'רד פרס ועד סיעות האופוזיציה החרדיות . לפני כחמש שנים בלוך נבחרה לעמוד בראש הרשימה של "הבית היהודי" למועצה, ואז בנט הדיח אותה והעמיד גבר במקומה. הגבר הפסיד אז בבחירות לאבוטבול. בלוך שבה להתמודד, וניצחה. חלק מאלו שהעניקו לבלוך את הניצחון, הדי צמוד, היו החרדים החדשים והצעירים שהצביעו בניגוד להוראת הרבנים.

את אבוטבול אני מכיר מגיל 8, הרבה לפני שחלם על כס ראש העיר. הוא היה מהצעירים הקדחתניים הללו שכל הזמן פועלים למען אחרים. אתם מכירים אותם, אלו שדואגים. התחרדות בית שמש היתה אז חלום רחוק ואבוטבול היה אחד האנשים האהובים בעיר, באמת מקצה לקצה. חלוקת מוצרים לנזקקים, הקמת בתי כנסת, בתי ספר, תעסוקה ומה לא.

את מעמדו בעיר הוא קנה מלמטה. מה זה ״מלמטה״? מהלמטה של הלמטה. כאשר התמודד על ראשות העיר לפני עשור הוא עשה זאת עם קואליציה מרשימה מאוד, ממפלגת העבודה ועד הצעירים. הוא היה הבשורה. הליטאים, היום הקבוצה הגדולה בעיר, אכלו מהיד שלו ולא תמיד זכרו להודות לו. כשהם או החסידים היו עושים בעיות, הוא זה שהיה הולך לפשר ולתווך.

בהתחלה זה עזר, אחר כך זה רק עיצבן את תושבי העיר הוותיקים. הם החלו לעזוב עד שנותר לבד עם השותפים החרדים הטבעיים, שביום פקודה דווקא העדיפו את האינטרס הקהילתי הצר וערקו למחנה בלוך.

אבוטבול הוא אחד מאלה שהיו אחראים על עליית המדרגה של העיר; פיתוח אזורי המסחר, הבאת עשרות אלפי תושבים חדשים שהדהירו אותה קדימה, הקפיצו את ערך הנכסים והפכו אותה לשוקקת, נחשקת וצעירה.

התחרו זה בזה על אורך הנאומים. ראשת העיר הנכנסת, ד״ר עליזה בלוך לצד ראש העיר היוצא, משה אבוטבול (צילום: יעקב לדרמן)

אמת. אבל העיר בית שמש ענייה, החינוך בה בשפל והניקיון על הפנים.

אמת גם שאבוטבול, על אף שהוא איש ציבור בכל מהותו, נקי כפיים וגדוש בטוב לב, הוא ראש עיר כושל כמעט מהרגע הראשון שנכנס ללשכה. העירייה התנהלה פעמים רבות בחוסר תפקוד כאשר כל בעל אינטרס מושך לכיוונו, ואין כוח דומיננטי שתופס במושכות. סיפורי אימה ממחלקות כמו חינוך, תכנון ובניה או רווחה הפכו כבר למיתולוגיה מקומית.

זה נכון גם שטוב הלב של אבוטבול נעלם בשנתיים האחרונות לטובת אטימות ויהירות של הקבוצה שסבבה אותו, מין עיוורון מנצחים או בלתי מנוצחים. נכון שאבוטבול הפך להיות מנציג ש"ס לנציג דגל התורה – והספרדים בעיר הופקרו לגמרי, אבל תקופת אבוטבול היתה נדבך חשוב ומשמעותי בצמיחתה של העיר. הוא הקפיץ אותה למעלה. לא מספיק בשביל להשאיר אותו בתפקידו, אך די והותר בשביל להוקיר לו טובה.

טוב שהוא הלך הביתה, אך מוטב שבלוך ואנשיה, שנכנסו היום בצהלה ללשכות בעיריה, יבינו את היתרון של התקופה הזו לא פחות מאשר יקוננו על מגרעותיה. גדולתה של בית שמש טמונה בעתידה – וממש לא בעבר הרחוק של טרום אבוטבול והחרדים.