newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עובדי החקלאות התאילנדים זוכים לפנים רק כשנופל עליהם טיל

במערכה האחרונה נהרגו גם שלושה עובדים זרים, מהם שני תאילנדים. בישראל חיים כ-22 אלף עובדים זרים, שהובאו לכאן באשרות כדי להניע את ענף החקלאות שישראל מתגאה בו בעולם, בתנאים קשים של הזנחה והפקרה לא רק בימי מלחמה

מאת:

מבין מאות בני האדם שקיפחו את חייהם במלחמה האחרונה בעזה ובישראל, נהרגו גם שלושה עובדים זרים: סהומי סנטוש (32) מהודו, וסיקהרין סאנגמרום (23) ו-ויראוואט קרונבוריראק (43) מתאילנד.

במקרה של עובדי החקלאות התאילנדים, הטרגדיה מהולה גם בכעס על הרשויות ועל המעסיקים הישראלים, שלא רק שלא פינו את העובדים עם תחילת המלחמה, אלא גם לא הורו להם להפסיק לעבוד ככל שהתארכה. סיפור זה הוא רק דוגמה אחת ליחס המזלזל והמחפיר שהאוכלוסייה הזו זוכה לה מצד מעסיקיהם, המדינה ורשויותיה.

כוחות הביטחון בזירה שבה נהרגו שני עובדים זרים תאילנדים וכמה נפצעו בפגיעה ישירה של טיל שנורה מרצועת עזה, ב-18 במאי 2021 (צילום: פלאש90)

יחס מזלזל ומחפיר. כוחות הביטחון בזירה שבה נהרגו שני עובדים זרים תאילנדים וכמה נפצעו בפגיעה ישירה של טיל שנורה מרצועת עזה, ב-18 במאי 2021 (צילום: פלאש90)

פגיעה בעובדי חקלאות זרים כבר תועדה בעבר ודווחה לרשויות, למשל על ידי ארגון קו לעובד. אך עד כה, לא נעשה דבר. הסיפור המרכזי לא מתחיל ונגמר בהיעדר ההגנה על העובדים בזמן חירום. עובדים אלה סובלים מהפרה של זכויותיהם היסודיות ביותר גם בימי שגרה, לרבות פגיעה בזכותם הבסיסית לבריאות ולשלמות הגוף.

בישראל יש כ-22 אלף עובדים זרים בעלי אשרת עבודה, רובם תאילנדים שהוזמנו לכאן על מנת להניע את ענף החקלאות שהמדינה מתגאה ומתהדרת בו בעולם. הם מופקרים יום יום, שעה שעה, בזמן שאנחנו קוצצים סלט ירקות ישראלי פרי עמלם לארוחת הערב שלנו.

לא מספיק שהם עובדים עבודת כפיים קשה ומפרכת, במשך שעות ארוכות ביום ובכל מזג אוויר, הם גם חשופים לסכנות בטיחותיות ובריאותיות רבות – כמו שימוש בחומרי הדברה ללא אמצעי מיגון או הדרכה; עבודה בגובה רב; עבודה עם בעלי חיים; עבודה עם כלי עבודה כבדים – כל זה ללא רגולציה מספקת, ללא פיקוח וללא אכיפה. וזאת בלי להזכיר את תנאי המחייה הירודים של העובדים, שהשתרשו במשקים רבים.

מבלי להכליל תאונות עבודה או תאונות דרכים, שיעור המוות בקרב העובדים התאילנדים בישראל הוא גבוה מאוד. ב-2019 לבדה מתו 23 עובדים תאילנדים, ועד אמצע 2020 מתו 14 עובדים נוספים. לפי נתוני סקר שערכנו ברופאים לזכויות אדם בשיתוף עם קו לעובד, סיכוייו של עובד צעיר מתאילנד למות בזמן שהותו בישראל גבוהים פי שלושה מסיכוייו של אזרח ישראלי בן אותו גיל.

בחייהם, עובדי החקלאות התאילנדים הם חסרי שם. קהילה בלתי נראית שמבודדת בכל מובן אפשרי: בידוד גיאוגרפי, בידוד חברתי-תרבותי ובידוד לשוני-שפתי. רובם ככולם חיים במרחב הכפרי-פריפריאלי של ישראל, בקבוצות קטנות, מנותקות מקהילות ומרשתות תמיכה למעט אלה שבסביבתם הקרובה. הקשר היחיד שלהם לעולם מתמצה לרוב ביחסיהם עם המעסיק, שבו הם תלויים כמעט לחלוטין.

ואלה הם רק חלק מהחסמים שמונעים מעובדים אלה נגישות נאותה לשירותי הבריאות. קחו לדוגמה את העובדים שניצלו בנס מאותו פצמ"ר ושהיו עדים למותם של חבריהם – הם פונו לבית החולים מבלי שמישהו יידע איך לתקשר עמם, שכן לא משרד הבריאות ולא חברות הביטוח הפרטיות טורחים לתקצב שירותי תרגום לשפה התאית עבור מוסדות הבריאות בישראל (ושפות זרות נוספות השגורות בפי עובדים זרים).

כך, צוותי הבריאות נדרשים למצוא פתרונות יצירתיים כדי לתקשר עם הפצועים והחולים, כמו שליחת עובדת סוציאלית בחיפוש אחר מספר הטלפון של השגרירות התאילנדית כדי שתסייע בתרגום. במסגרת 14 הלשכות שדרכן מועסקים כל העובדים האלה בכל הארץ, קיימים רק 14 מתורגמנים ומתורגמניות בלבד לתאית לכל 22 אלף העובדים.

יתרה מכך – אותם עובדים ששרדו את התופת הזו לבטח זקוקים לליווי סוציאלי כלשהו ושירותי בריאות הנפש. אבל שירותים אלה מלכתחילה מוחרגים מפוליסות הביטוח הפרטיות של העובדים הזרים, כך שהעובדים הללו לא יזכו לתמיכה ויתקשו להתאושש מהטראומה הקשה שעברו.

זה לא חייב להיות המצב. יש דרכים רבות שבאמצעותן ניתן להבטיח את זכותם של עובדי החקלאות לבריאות ולצמצם את ממדי הפגיעה בהם. אפשר להבטיח להם תנאי מגורים הולמים; ניתן לאפשר להם גישה לשירותי בריאות הנפש ומערך התמיכה הסוציאלית; אפשר להגביר את הפיקוח והאכיפה של תקנות בטיחות ובריאות בעבודה, ולהטיל סנקציות על הפרתן; ואפשר לקדם תקנות בטיחות בעבודה שמתייחסות לעבודה עם חומרי הדברה. תיקונים אלה הם גם באינטרס של המעסיקים.

התחלה טובה תהיה כאשר ישראל תשנה את היחס האינסטרומנטלי אל מהגרי העבודה המשרתים אותה, שכיום משמשים בחייהם כאמצעי ייצור וכלי עבודה נטולי פנים ושמות, ורק במותם הטרגי בזמן מלחמה זוכים להכרה כלשהי.

הכותב הוא רכז מיצוי זכויותסינגור ומחקר במחלקת חסרי מעמד בעמותת רופאים לזכויות אדם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf