newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אמו של שובת הרעב: "מי שיאכילו את בני בכפיה יבצעו פשע נורא"

עשרות הפגינו בבית החולים סורוקה במחאה על כוונת המדינה להזין בכפיה את שובת הרעב מוחמד עלאן. בין המפגינים גם אימו של עלאן שאמרה: "כל הנסיונות לשבור את רוחו לא יצליחו". ח"כ תומא: "מחזקת את ידי הצוות הרפואי שמכבד את מאבקו של עלאן"

מאת:

עשרות הפגינו אתמול (ראשון) אחר הצהרים מול בית החולים סורוקה בבאר שבע בקריאה לשחרורו של העצור המנהלי הפלסטיני מוחמד עלאן השובת רעב מזה 53 ימים. מצבו הרפואי לאחר תקופת שביתה כה ארוכה מתדרדר במהירות והחשש הוא כי המדינה, שתבקש למנוע את מותו, מובילה הליך של הזנתו בכפייה המנוגדת לכללי האתיקה הרפואית.

המפגינים קראו למדינה לימנע מהזנה בכפיה, שהיא למעשה שימוש בעינויים כלפי אסיר תוך סיכון חייו. בהפגנה הובעה תמיכה גם בשאר האסירים הפוליטיים הפלסטינים ובהם קבוצה גדולה של אסירים בכלא נפחא שפתחה אתמול בבוקר גם היא בשביתת רעב, וזו הופסקה אתמול בערב בהסכמה לתקופה של שבועיים, בה יתנהל משא ומתן בין הצדדים.

אמו של עלאן, עזיזה, שהורשתה לבקרו אתמול בבית החולים לראשונה לדקות ספורות, היתה נסערת מאד במהלך ההפגנה ואף התמוטטה מספר פעמים. היא נתמכה בשני נכדיה הקטנים ואמרה לשיחה מקומית: "אני מאמינה בצידקתו של בני. הוא לא נשפט ולא הורשע. אין כאן שום צדק. רק אטימות לב ושרירות. כל הנסיונות לשבור את רוחו לא יצליחו. אני מכירה את בני. כך גידלתי וטיפחתי אותו. נעשה לו כאן עוול נורא. מי שיאכילו את בני בכפיה יבצעו פשע נורא וזו גם הפרה של החוקים הבינלאומיים. אני מתפללת לאלוהים שייתן לו ולנו כוח ואני יודעת שהעם הפלסטיני כולו וגם אנשים רבים בעולם, תומכים במאבק הצודק של בני. אני מבקשת להודות לכל שוחרי החירות באשר הם שתומכים בנו ומבקשים לחזק אותנו ברגעים הקשים האלה".

עזיזה ספרה על הביקור אתמול אצל בנה, ועל המסר שהעבירה לו כי כל המשפחה והעם הפלסטיני כולו תומכים בו ועומדים מאחוריו במאבק הצודק שלו. היא סיפרה כי  בנה אמר לה: "אמא, אל תדאגי, אני חזק, אני לא מוותר ולא נכנע ולא מתכוון להרים ידיים. בבקשה אל תדאגי לי, כי אלהים שומר עלי ומחזק את רוחי".

> מרד הרופאים: מסרבים לטפל בכפיה בעציר שובת רעב

"בני חזק ולא יישבר". אמו של עלאן בהפגנה מול בית החולים סורוקה אתמול צילום: אבי בלכרמן

"בני חזק ולא יישבר". אמו של עלאן בהפגנה מול בית החולים סורוקה אתמול צילום: אבי בלכרמן

קדרי אבו באסל, העומד בראש עמותה למען האסירים הפלסטינים, אמר: "חוק ההזנה בכפיה הוא חוק פשיסטי. מדברים כאן על מלחמה בטרור. מעצר מינהלי ללא כתב אישום, ללא מועד שיחרור ברור, כשלשופט מוגש איזה דו"ח סודי שהאדם אינו יכול להתגונן מפניו, זה עצמו מעשה טרור. איך יכולה להישלל כך מאדם חירותו, בלי שאפילו תאריך שחרורו ידוע לו. איזו תקווה יכולה להיות לו? לאן המדינה הזו הולכת. את רוצחי המשפחה בכפר דומא תפסו בכלל?"

עו"ד ג'מיל חטיב, המייצג את עלאן, התייחס להחלטת ועדת האתיקה של ביה"ח סורוקה, שקבעה שבמידה ותחול הידרדרות של ממש במצבו הרפואי ויידרש ביצוע פעולות מצילות חיים, ובכללן הזנה בכפייה, הם ימליצו לצוות המטפל לבצע אותן. זאת בהסתמך על סעיף בחוק זכויות החולה שעבר בשנת 1996. "השיקול  עליו המליצה הוועדה יהיה שיקול רפואי של הצלת חיים ולא ברוחו של החוק החדש. זה שיקול של השבת הסדר לשירות בתי הסוהר ושבירת שביתה על מנת לא להיעתר לדרישות האסיר. למיטב ידיעתנו לצוות הרפואי המטפל וגם להסתדרות הרפואית יש עמדה ברורה שמכבדת את העובדה שמדובר כאן במאבק פוליטי והם מסרבים כרגע לכל הזנה בכפיה. להערכתי הדבר לא ייעשה לפחות כל עוד האסיר בהכרה. מוחמד עלאן נחוש בדעתו להמשיך במאבקו".

עו"ד חטיב הדגיש כי לא מדובר במאבק אלים של אדם אשם המפעיל נשק כדי לברוח מבית הכלא: "מדובר באדם שמרגיש הוא חף מפשע, ושזכויות האדם שלו קופחו, והוא מוכן להעמיד את חייו בסכנה כדי לזכות בחירות שנלקחה ממנו בלי אשמה".

ח"כ חנין זועבי מהרשימה המשותפת, שהשתתפה בהפגנה, סיפרה לשיחה מקומית כי ביקרה את עלאן השובת והייתה גם בכלא נפחא בנגב, בו שבתו רעב 120 אסירים פוליטיים נוספים במחאה על תנאי מאסרם. על עלאן סיפרה כי פגשה אדם נחוש מאד במעשיו: "מעצרו של עלאן הוא מעצר מנהלי קלאסי, כמו זה המופעל כלפי אסירים פוליטים רבים, בלי שום האשמות קונקרטיות. זהו כלי פוליטי באמצעות מבקשים לדכא פוליטית מאבק ובדרך הופכים את השימוש בכלי שאמור להיות חריג לכלי מרכזי שהשימוש בו הולך וגדל. כיום ישנם כמעט 400 עצורים מנהליים והמאבק של עלאן הוא חלק מהמאבק הצודק בכלי הזה".

בהתייחס לחוק ההזנה בכפיה החדש אמרה זועבי כי היא סבורה שמדינת ישראל תכניס את עצמה לצרה גדולה אם תבקש ליישם אותו. תסיסת האסירים הפוליטיים בבתי הכלא נמצאת רק בראשיתה ומתעצמת מידי יום, הוסיפה.

חברת הכנסת עאידה תומא סולימן, גם היא מהרשימה המשותפת סיפרה כי כחברת כנסת הצליחה להיפגש קצרות עם הצוות הרפואי המטפל במוחמד עלאן ולהעביר מסר: "אמרתי לצוות שאני מגיעה כנציגת ציבור כדי לחזק את ידיהם. שהציבור עוקב אחרי העובדה שהם לא מסכימים לבצע פעולות באסיר השובת בניגוד לרצונו ובוחרים לכבד את מאבקו. היה לי חשוב שידעו שבמעשיהם הם לא רק מגינים על זכותו של עלאן על גופו, אלא על כבוד מקצוע הרפואה ועל כבודם עצמם. אמנם הם פועלים במחלקה סגורה אך כל העולם מסתכל עליהם והם לא לבד. אסור היה להם לענות לי, אבל ניכר בהם שהם התרגשו מהמסר הזה, וגם נאמרה תודה".

בתום ההפגנה ניסו מספר פעילים לעמוד בפתח המחלקה לטיפול נמרץ בה מאושפז עלאן כשהוא כבול למיטתו ולקרוא קריאות לחיזוק רוחו. שוטרים רבים שהוצבו בפתח המחלקה לא אפשרו להם להיכנס ודרשו מהם לעזוב את המקום אחרת יעוכבו באשמה של הפרת הסדר הציבורי.

> הכנסת אישרה הזנה בכפייה: הגיע הזמן לסרבנות רופאים המונית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf