נתניהו רוצה להעמיק את האפרטהייד, ברק רוצה להמירו בכיבוש צבאי
בעוד "עסקת המאה" של ציר נתניהו-טראמפ מציעה לפלסטינים מדינה-מינוס תוך ביתור המרחב הפלסטיני, ברק מאמץ את העמדה הביטחונית שמדגישה את השליטה על השטח והאוכלוסייה. לאף אחת מהן אין סיכוי להתקבל ברמאללה
הנשיא טראמפ הצליח שוב לא לומר דבר בעל משמעות. הוא הודיע שאולי יפרסם את תכנית השלום שלו לפני הבחירות בישראל ואולי אחרי הרכבת הממשלה. הוא אפילו שכח לציין שחלק מהתוכנית כבר פורסם על ידי חתנו בבחריין. אהוד ברק מרשימת המחנה הדמוקרטי, לעומת זאת, הניח על סדר היום תכנית מגובשת. תכנית ברק זהה כמעט לגמרי לרעיונות יוצאי מערכת הביטחון שנזהרים מלזהות עצמם כאנשי ימין, כגון מפקדים למען ביטחון ישראל והמכון למחקרי ביטחון לאומי.
שניהם יודעים היטב שהפלסטינים ידחו את הצעותיהם. נתניהו וברק (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)
בין אפרטהייד לכיבוש
ניתן להשוות בין שתי התוכניות על בסיס מה שפורסם כאן בעבר אודות תכנית טראמפ ונכונות נתניהו להעניק לפלסטינים 'מדינה מינוס'. לא במקרה שם ממשל טראמפ דגש על תמריצים כלכליים. מבחינתו אין לפלסטינים זהות לאומית ושורשים בארץ אלא רק ליהודים, ולכן הוא מניח שקל לפתות אותם. השקעות עתק בתשתיות וכספים, שעל פי ועידת בחריין מדינות הנפט תמטרנה עליהם, ישכנעו את הפלסטינים להסתפק באוטונומיה שנתניהו מציע להם. זו אוטונומיה שישראל מבתרת אותה לכיסים קטנים, כולל הכיס האחר, הרחוק, ברצועת עזה. ברק לעומת זאת מדבר על שתי מדינות והגדרה עצמית לפלסטינים בתנאים שהוא מסרב עתה לפרט. סביר להניח שהפרמטרים שמתרוצצים בראשו של ברק קרובים יותר לאלו שניסה לכפות על אש"ף בשנת 2000 מאשר לתוכנית השלום הערבית.
בעוד טראמפ ונתניהו מעצימים את חלקן של מדינות ערב בתכניתם, ברק מקצה להן תפקיד משני. ברק שם דגש על מה שישראל צריכה לעשות בגדה המערבית. הוא רוצה שינוי ולא המשכיות. מאידך נתניהו וטראמפ מרוצים מהקיים ושואפים לפתח אותו ותוך כדי כך להסתיר את האפרטהייד האתני שכבר קיים באמצעות השקעות ופרויקטים גדולים.
הן ברק והן נתניהו-טראמפ מניחים שהפלסטינים ידחו את הצעותיהם. מחמוד עבאס כבר דחה מכל וכל את 'עסקת המאה' שעקרונותיה נמסרו לו בידי שליחי הממשל, והוא כפה על הבית הלבן לדחות שוב ושוב את פרסומה. החלופה של הציר נתניהו-טראמפ, על פי מה שפורסם, היא ליישם באופן חד צדדי חלקים מהתוכנית, כולל סיפוח התנחלויות. ברק לעומת זאת מציע לפרק באופן חד-צדדי את ההתנחלויות שממזרח לגדר ההפרדה ולהמיר את האפרטהייד האתני בכיבוש צבאי פר-אקסלנס. בין הגדר לבין הקו הירוק תוסיף להתקיים סימביוזה של כיבוש צבאי ואפרטהייד אתני. ברק מדבר עליה כזמנית אך ללא תאריך תפוגה וללא רסנים על הרחבת התנחלויות בשטח זה.
שתי התוכניות מודעות לדמוגרפיה, למציאות הדו-לאומית בשטח עליו שולטת ישראל בין הירדן לים התיכון. המענה של טראמפ-נתניהו לכך הוא העמקת האפרטהייד האתני ואילו ברק סבור שיש לצמצמו. אם הפלסטינים יתעוררו ויחזרו להיאבק על עצמאותם, ההיגיון הפנימי של תכנית הימין מוליך לטרנספר מסיבי. ואילו ההיגיון הפנימי של תכנית ברק מוליך לוויתור גדול יותר על שטח.
העמקת הזיקה בין פלסטינים ישראלים לבין בני הגדה המערבית מטרידה את הימין. חוק הלאום שיזמה ממשלת נתניהו רומז על העתיד הצפוי להם עם פיתוח האפרטהייד האתני בישראל. ברק ורשימת המחנה הדמוקרטי סבורים שיש לכלול את סעיף השוויון האזרחי בחוק או לבטלו.
יישום תכנית נתניהו-טראמפ עשוי להוביל את ישראל לעימות בינלאומי בגלל מרכיב הסיפוח שבה, ואילו פינוי התנחלויות בעומק הגדה המערבית יעורר התנגדות פנימית עזה ואף מרד מזויין. מה גם שפינוי זה לא יהיה במסגרת "מחיר השלום" ולא מהלך של אין ברירה. מבחינת הימין יש ותהיה ברירה.
הביטחון כחזות הכל, לא שוויון ושיתוף פעולה בין שווים. אהוד ברק לצד אביגדור ליברמן (מרים אלסטר / פלאש 90)
המלכוד של השמאל הציוני
לצד הבדלים אלו, לשתי התוכניות יש עקרונות משותפים. שתיהן שוללות שיבת פליטים פלסטינים והתייחסות לנכבה, והן גם לא מוכנות לקבל ריבונות פלסטינית בעיר העתיקה ועל הר הבית. ועוד, שתיהן שמות דגש על ביטחון ומאפיינות אותו על פי אותן אמות המידה. ביטחון לישראל יושג באמצעות שליטה על השטח והאוכלוסייה הפלסטינים, והן נתניהו והן ברק מחייבים את הנצחת פער הכוחות הקיים בין הצדדים. כתוצאה מכך סידורי הביטחון שתוכנית ברק מציגה פוגעים קשות בריבונות פלסטינית, בבקעת הירדן, בהרי הגדה המערבית ובמרחב האווירי. על פי נתניהו-טראמפ שליטה ביטחונית חיונית כדי למנוע ריבונות פלסטינית.
פרדיגמת השליטה מושרשת עמוק בלב הממסד הביטחוני ומבחינת השמאל הציוני היא מהווה מלכוד. השמאל הזה מחייב את השירות הצבאי וקשור אליו. הוא קופץ בשמחה על כל גנרל שמדבר לאחר פרישתו על הצורך להתפשר עם הפלסטינים. בה בעת השמאל הציוני מקבל ללא עוררין את פרדיגמת השליטה של הממסד הביטחוני ואת הביטחון כחזות הכול. הוא אינו מפתח פרדיגמה ביטחונית-אזרחית חלופית של שוויון ושיתוף פעולה בין שווים ובכך מקשה על השגת הסדר, אם לא מונע אותו.
מנחם קליין הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה על מובילי יוזמת ז'נבה. ספרו Lives in Common, Arabs and Jews in Jerusalem, Jaffa and Hebron נבחר על ידי ניו רפובליק כאחד מחמשת ספרי העיון הטובים ביותר של 2014. לאחרונה יצא הספר במהדורה עברית בקיבוץ המאוחד, תחת הכותרת "קשורים –הסיפור של בני הארץ".
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
