אדם שמפלגתו מובילה בחקיקה אנטי דמוקרטית לא יכול לשמש כשר חינוך

האגודה לזכויות האזרח בישראל פרסמה השבוע תזכיר מעודכן בדבר "חקיקה אנטי דמוקרטית בכנסת ה-20". לא תופתעו לגלות שכל ההצעות המבקשות לפגוע בזכויות האדם בישראל, מגיעות מספסלי מפלגות הימין בכנסת. מתוכם אני רוצה להדגיש את מעורבותם הכבירה של נציגי הבית היהודי, חברי כנסת המשרתים תחת מנהיגותו של שר החינוך.

דיקטטורה תיאוקרטית מול דמוקרטיה אזרחית

נפתלי בנט, שר החינוך, עומד בראש מפלגת מיעוט. מפלגתו קיבלה בבחירות האחרונות את תמיכתם של 284 אלף בוחרים, שהם 6.7 אחוזים בלבד מסך הקולות הכשרים. נפתלי בנט עומד בראש מפלגה המגדירה את המדינה כך: "מדינת ישראל היא מדינה יהודית, מדינת היהודים, בעלת משטר דמוקרטי". כלומר, הדמוקרטיה נתפסת כפרקטיקה מועדפת לניהול ענייני המדינה, אך אינה הגדרה מהותית (ערכית) של ההתארגנות החברתית שלנו.

במצב זה, אזרחי המדינה שאינם יהודים אינם במעמד שווה מעצם היותם אזרחי המדינה, אלא רק מתוך הנורמות של צורת המשטר הנוהג. הדבר מקבל ביטוי, למשל, בחזון החינוך של המפלגה, שבו נכתב (המקור לעיל): "נפעל לחזק את הזהות היהודית בקרב כלל ילדי המדינה", וכן: "כל ילד במדינה חייב להכיר היטב את דמויות המופת של העם היהודי". עליונות הגזע היהודי על פני בני אדם אחרים, ועליונות היהדות על פני האזרחות, הן יסודותיו של הבית היהודי.

השקפת העולם של נפתלי בנט מקבלת ביטוי תואם בהצעות החוק של חברי הכנסת מהבית היהודי. בנט ואנשיו פועלים ללא לאות לחסל את הדמוקרטיה הישראלית, בכל הקשור לעמדתה העקרונית בדבר שוויון ערך האדם ואנושיותו של כל אדם. ההצעה הבוטה ביותר היא הצעת תיקון לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. על פי התיקון המוצע, מותר יהיה לכנסת ברוב של 61 חברים לחוקק חוקים הפוגעים בזכויות אדם, שנכללים בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. במילים אחרות, חוק היסוד אינו כה יסודי, ומותר בישראל לחרוג ממנו. תכלס – ביטול חוק היסוד. להצעה הזאת יש גרסאות רבות, כבר משנת 2009, ואחת מהן שנדונה (אך טרם קודמה) בכנסת הנוכחית היא של ח"כי הבית היהודי סלומינסקי, מגל וסמוטריץ'.

> המדינה לבג"ץ: לבית המשפט אין סמכות לדון בסחר בנשק

הדוגמה המוכרת יותר היא מאבקו של בנט בארגון "שוברים שתיקה". תחילה הוא ניסה לאסור את כניסת אנשי שוברים שתיקה לבתי הספר באמצעות תקנות משרד החינוך (חוזרי המנכ"ל). משלא הצליח, נשלחו הח"כים מועלם, רפאלי וסמוטריץ' להניח הצעת חוק בכנסת, להוצאת "שוברים שתיקה" אל מחוץ לחוק. גם הצעה זאת נתקעה, אולם במקביל, עברה בקריאה טרומית ב-11 בינואר 2017 הצעתה של ח"כ מועלם מהבית היהודי לתיקון חוק חינוך ממלכתי. על פי התיקון תהייה לשר החינוך סמכות בלעדית, שלא לומר שרירותית, לקבוע מי רשאי להיכנס לבתי הספר כמרצים מן החוץ. כמו באגדות, כך גם בראש הבית היהודי, התאווה לכוח אינה יודעת שובע.

שתי הצעות חוק מהותיות נוספות נועדו לחזק את ישראל כמדינה תיאוקרטית (מדינת הלכה דתית). האחת (מסמך וורד) היא הצעת חוק יסוד מדינת הלאום של העם היהודי, בהובלת חבר הכנסת דיכטר מהליכוד, ביחד עם אחרים בהם גם הח"כים של הבית היהודי. ההצעה, שתקועה בוועדת שרים מיוחדת, נועדה להכפיף את הדמוקרטיה הישראלית לדת היהודית, ובכך ליצור אפליה מובנית על רק דתי. כך למשל, לפי החוק: "הזכות למימוש ההגדרה העצמית הלאומית במדינת ישראל ייחודית לעם היהודי". כלומר, למי שאינם יהודים אין זכות להגדרה לאומית. לא פחות. ההצעה השניה, שאותה מובילים ח"כי הבית היהודי סלומינסקי וסמוטריץ', היא תיקון לחוק יסודות המשפט. על פי התיקון (מסמך וורד) נדרשים השופטים להעדיף בפסיקתם את "עקרונות המשפט העברי" על פני "מקור משפטי אחר" או "דרך ההיקש". בעברית פשוטה: המשפט העברי (קרי – היהודי), שהוא אינו שוויוני בהגדרתו עבור מי שאינם יהודים, מועדף על פני המשפט הישראלי האזרחי. שתי ההצעות האחרונות טרם קודמו.

להקטין את ההשפעה ההרסנית של ארגוני זכויות אדם

מלבד אלה, ישנן מספר הצעות חוק שניתן לכנותן "נא בעין". כלומר כאלה שנועדו להשפיל ולהציק למי אשר זכויות אדם עומדות לנגד עיניו, ולמי שמתנגד לעמדת הממשלה הנוכחית. הדוגמה הגסה (שטרם קודמה במסלול החקיקה) היא הצעה לתיקון חוק חופש המידע של ח"כ שולי מועלם מהבית היהודי. על פי התיקון עמותות שמקבלות מימון "מישויות מדיניות זרות" לא יוכלו לקבל פטור מאגרה, ואף ידרשו לשלם כפל אגרה. למה? כדי להציק "ולהקטין את ההשפעה ההרסנית של ארגונים אלה בחברה הישראלית", כלשון החוכמה של החכ"ית מועלם.

לא מדובר רק בבדיחות, שכן חלק מההצעות הללו צולחות לבסוף את מסלול החקיקה. חוק הסימון, שאושר בכנסת ביולי 2016, הוא חוק שהבית היהודי הכניס להסכם הקואליציוני עם הליכוד. החוק הממשלתי נשען על הצעות חוק פרטיות קודמות של חברי הכנסת מהבית היהודי: מגל, סמוטריץ', יוגב וסלומיאנסקי. החוק מסמן באות קין ארגוני זכויות אדם המקבלים מימון "מישות מדינית זרה". החוק תפור למידותיהם של ארגונים המזוהים עם השמאל, שכן הוא אינו מתייחס לתרומות ממקורות פרטיים זרים, המאפיינים ארגוני ימין.

בקבוצה זאת יש גם הצעת תיקון לחוק פקודת מס הכנסה, המבקש לשלול הטבות מס מארגונים שאינם פועלים "לטובת אזרחי ישראל", או ארגונים שמשתתפים "במסע הדה-לגיטימציה" או "שפועלים נגד מדינת ישראל". ההצעה נועדה לפגוע בארגונים המסייעים לפלסטינים שנמצאים תחת כיבוש ישראל, וכן בארגונים שמתנגדים בגלוי למדיניות הממשלה. יוזם ההצעה הוא ח"כ סמוטריץ' מהבית היהודי, ויחד איתו 27 חברי כנסת, בהם אחרים מהבית היהודי. ההצעה עברה קריאה טרומית ב-8 במרץ. באותו יום עבר בקריאה טרומית גם חוק המואזין, של ח"כ הבית היהודי מוטי יוגב. מכיוון שלבעיית הרעש יש התייחסות מספקת בחוק למניעת מטרדים, הרי ברור שכל מטרתו של חוק זה היא לפגוע באוכלוסיית המוסלמים בישראל.

בשבוע שעבר התקבל גם תיקון לחוק הכניסה למדינת ישראל, פרי הגותו של ינון מגל וחברי כנסת נוספים מהבית היהודי. על פי התיקון (מסמך וורד) "לא יינתנו לאדם שאינו אזרח ישראלי או תושב קבע במדינת ישראל אשרה ורישיון ישיבה מכל סוג שהוא, אם הוא או החברה, הארגון או העמותה, שהוא נציגם, קוראים לחרם על מדינת ישראל". התיקון מציב את עמדתו הפוליטית של אדם, ואת זכותו להביע את עמדתו, כשיקול במתן אשרת כניסה לישראל.

במסמך האגודה לזכויות האזרח בישראל יש דוגמאות רבות נוספות, המעידות, כלשון המסמך, על "פגיעה מתמשכת ומצטברת בחופש הביטוי והמחאה, בכבוד האדם ובזכות לשוויון; פגיעה בחופש ההתאגדות; ופגיעה באפשרות לקיים פלורליזם ובלגיטימציה לקיומן של מגוון עמדות, מחשבות ודעות. בד בבד גוברות עריצות הרוב כלפי המיעוטים החברתיים, הפוליטיים והלאומיים, והפגיעה בזכויות המיעוטים הללו כולם".

על כל זה מנצח יושב ראש הבית היהודי נפתלי בנט. על כן צריך לומר את הדבר: נפתלי בנט אינו ראוי להיות שר חינוך. הדמוקרטיה הישראלית חייבת להגן על עצמה מפני נפתלי בנט והשקפת עולמו.

> כשאזרחים מלשינים על שמאלנים, והמשטרה מגיעה לבדוק