כיף לחגוג עם נטע, עצוב להבין מה שהניצחון יעשה לנתניהו ולכיבוש

אני אתחיל מהרמה האישית: אני מת על נטע ברזילי. הייתי בעדה כל הדרך כבר ב"הכוכב הבא". אני חושב שהיא עילוי מוזיקלי נדיר. אישית, איחלתי לה כל נקודה במהלך הצפייה הלילית באירוויזיון, וכעסתי על כל מדינה שלא הצביעה לה. אני ממש שמח בשבילה שהיא ניצחה.

אבל בתמונת המאקרו, התוצאות מצביעות על משהו אחר. וזה שאין ספק: הימין צודק. ישראל יכולה להפציץ את האיראנים חופשי, לדחוף לפירוק הסכם בינלאומי שרוב העולם מאמין בו כדרך מרכזית לפירוז גרעיני, לירות בעיתונאים ובמפגינים לא חמושים, להחזיק מליוני בני אדם תחת משטר צבאי גזעני למעלה מחצי מאה – ושום דבר רע לא יקרה. להיפך. שגרירויות עוברות לירושלים. המסחר הבינלאומי בצמיחה (בעיקר הייצוא הביטחוני שאפשר לשווק לאחר שנוסה בקרב). ומעכשיו אימרו: בשנה הבאה אירוויזיון בירושלים המאוחדת שלנו. ואם מדי פעם שומעים חרחור מהפלסטינים שדורכים על צווארם אז לא נורא.

אפשר לטעון, כמובן, שהצבעת הקהל המסיבית לנטע ברזילי, בכל קצוות אירופה, לא הייתה אמירה פוליטית בעד הכיבוש, אלא התלהבות כנה ממנה אישית ו/או מהמסר שלה. התלהבות שאני עצמי חולק, כאמור. אני בטוח שזה נכון, ושרוב המצביעים לא חשבו שהם עושים מעשה פוליטי, בניגוד לשופטים מטעם תאגידי השידור – שבפירוש כן הביאו את הפוליטיקה בחשבון. (אם כי סביר שחלק מהצופים, אגב, דווקא בפירוש כן עושים מעשה פוליטי, כחלק מהנדידה של אירופה לכיוון של ימין איסלמופובי ואנטי-דמוקרטי). אפשר להגיד שנטע עצמה מייצגת משהו אחר, פתוח, מקבל, כמו שהיא עצמה אמרה על הבמה לאחר הזכייה.

אבל בפוליטיקה אנחנו לא מתעסקים רק בכוונות טובות. ישראל הרשמית, ישראל של ה"הסברה", יודעת טוב מאוד למנף כל קול ביקורתי ולהפוך אותו להוכחה שלמרות הכיבוש, אנחנו הרי ה"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" (גם אם רק ליהודים). היא יודעת לארוז את תל אביב כליברלית ופתוחה ומגניבה, בכוונה מוצהרת ממש להסתיר את ירושלים על דתיותה וכיבושה.

וכך גם כאן. כמו שכתבה אורלי נוי לאחרונה, נטע ברזילי מייצגת את ישראל, במלוא מובן המילה. כשבאולפני השידור במודיעין ובבית בבלפור מאחלים מזל טוב לנטע ועל הדרך מודיעים חגיגית "בשנה הבאה בירושלים הבנויה" – המאחלים יודעים טוב מאוד שזו חגיגה לאומית, שזו תרומה אדירה למיצוב הבינלאומי של ישראל, ויותר ספציפית שזה הישג דיפלומטי נוסף ל"קוסם יחסי החוץ", בנימין נתניהו. הוא לא מתבלבל לרגע וחושב על ההישג האישי של נטע, כמו שאולי היינו רוצים לחשוב על זה. הוא כבר חושב איך ימנף את האירוויזיון הבא לקידום ההסברה של ישראל, ולקידום ההסברה של בנימין נתניהו.

חגיגות בכיכר רבין אחרי הניצחון של נטע ברזילי באירוויזיון (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מה שבטוח – זה יהיה מעניין. ככל שיתקרב האירוויזיון בירושלים, כך בכל אחת מארבעים ומשהו המדינות המשתתפות יתחילו דיונים פוליטיים על הכיבוש. פעילי BDS יפרסמו תמונות ופרטים על מה שקורה לפלסטינים בירושלים הכבושה ובכלל תחת השלטון הצבאי של ישראל, והמדינות והאמנים שנוסעים לכאן יצטרכו להתייחס לזה. זה כנראה לא יעצור את האירוויזיון הבא מלהתקיים באצטדיון טדי, אבל לדיון הפוליטי הבינלאומי הזה, ולצורך של ישראל להתגונן בפניו – יהיו ערך בפני עצמם.

עד אז צריך להמשיך להיאבק בכיבוש כאן, בכלים שלנו, בתמיכה במאבק העממי הפלסטיני, בעבודה פוליטית בתוך החברה הישראלית – ובין לבין ללכת להופעות של נטע ולהרים עם הנסיכה הזאת את הגג. כי לה באמת מגיע.