מתווה הבגרויות במלחמה רק מוכיח עד כמה הבחינות מיותרות
משרד החינוך החליט לתת הקלות בבחינות הבגרות השנה לרגל המלחמה. אבל הדיון בכנסת על ההקלות חשף, שבעיני המשרד, הבחינות נועדו בעיקר כדי לשמש כשוט שיכריח את התלמידים לבוא ללמוד
משרד החינוך מודה שבחינות הבגרות הן סוג של אמצעי כפייה. תלמידים נבחנים (צילום אילוסטרציה: יונתן זינדל / פלאש 90)
משרד החינוך החליט לקיים את בחינות הבגרות גם בשנה הנוכחית, תוך מתן הקלות משמעותיות לתלמידות ולתלמידים. בדיון שהתקיים בוועדת החינוך של הכנסת, הציגו אנשי משרד החינוך את השיקולים שהביאו לגיבוש המתווה הנוכחי.
הדברים נאמרו גלויות: הנהלת המשרד החליטה לשמר את הבחינות החיצוניות, משום שאחרת בנות ובני הנוער לא יגיעו לבתי הספר. כלומר, הם יודעים שהלמידה עצמה (ללא שוט הבחינה) אינה משמעותית ואינה מלהיבה את התלמידות והתלמידים.
>>5 יחידות לימוד במנהיגות חינוכית פרו חברתית
עוד טענו שהבחינות החיצוניות משמרות סטנדרט ציונים גבוה, בעוד שהמורות והמורים מחלקים ציונים גבוהים בהערכה פנים בית ספרית. אלא שאי אפשר להשוות את הציון החיצוני לפנימי. משרד החינוך בעצמו מנחה את המורים לייחס 75 אחוזים מערך הציון הפנימי למיומנויות "לומד עצמאי", כמו יצירתיות ושיתופיות, מרכיבים שכלל לא נבדקים במבחן החיצוני.
התוצאה היא שדווקא משרד החינוך הוא שפוגע בלמידה המשמעותית. הוא מעדיף את שוט הבחינה על פני פיתוח תוכניות לימודים רלוונטיות, והוא מעדיף בחינת ידע רדודה וממיינת על פני מהלכי הוראה המטפחים יכולות למידה.
עם המנהלים והמורים לא התייעצו
מתווה בחינות הבגרות לשנה זו, בקווים כלליים, מעניק הקלות רבות. משך הבחינות יוארך ב-15 אחוזים, והתכנים שייכללו בהם יקוצצו בכ-30 אחוזים (ראו מיקודי הנושאים לבחינות). ברור לכולם שנושא שנקבע מראש שלא ייכלל בבחינה, גם לא יילמד בכיתות. כלומר ההקלה היא לא רק בשעת הבחינה, אלא גם בעומס התכנים שעל המורות והמורים ללמד במהלך השנה.
בתי ספר שנפגעו במלחמה (וכאן יש שלוש דרגות שונות של הגדרת הפגיעות, לפי אזורי הארץ) יקבלו הקלות נוספות: משקל יתר לציון המגן על פני ציון הבחינה החיצונית, תוספת של 15 אחוז בציון בבחינות במתמטיקה ובשפת אם, ועוד.
נציגי הנהגת ההורים ומועצת התלמידים שיבחו בדיון בכנסת את משרד החינוך על העבודה המקצועית, ובירכו על שיתוף הפעולה עם המשרד. כה לחי. מה מוזר, שדווקא נציגי מנהלות ומנהלי בתי הספר העידו שאיתם לא התייעצו. נציגי מורות ומורים לא השתתפו בדיון, ועל פי פרסום של ארגון המורים העל יסודיים, גם איתם לא דיברו ולא תיאמו דבר.
חבל, כי דווקא בכל הקשור להיבטים הפדגוגיים, מתווה הבחינות של משרד החינוך קורס לתוך עצמו, ומפגין את חולשותיו. למשל, גיל מושקוביץ, מנכ"ל ארגון המנהלים "מנהיגים", שאל מדוע המשרד מייצר מתווים אחידים, ולא סומך על מנהלות ומנהלי בתי הספר, שיגדירו עד כמה נפגעה הלמידה בכל מוסד. למשל, בית ספר שבו רק לימודי ההיסטוריה נפגעו, עקב שירות מילואים ממושך של המורה, וללא קשר למרחק של בית הספר מחזית המלחמה.
ההקלות יתחשבו בפגיעה שנפגע היישוב במלחמה. הורה עם ילדיו בירושלים, ינואר 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)
הבחינות נחוצות כדי "להחזיק" את מערכת החינוך
התשובות שנתנו אנשי משרד החינוך לשאלות אלה היו מדהימות. הם הסבירו שהבחינות אינן רק עניין של תעודת הבגרות, אלא של "היכולת להחזיק למידה". כלומר, הבחינות לא נועדו רק כדי לקבוע את הישגי התלמידות והתלמידים, אלא המתח והפחד מהבחינות הם שמחזיקים אותם בבתי הספר. שחלילה לא יסתובבו ברחובות.
שימו לב לשפה המכובסת: במשרד אומרים "להחזיק את הלמידה", אבל בעצם מתכוונים "להחזיק את התלמידים". גם האפשרות לעבור להערכה של המורות והמורים בכל בית ספר ("הערכה פנימית") נשללה מאותו הטעם. לטענת אנשי המשרד, "ההקלה לעבור לבגרות פנימית היא לא תמיד מקלה, כי בגרות חיצונית יוצרת מתח למידה שכולם מתכוונים אליו".
ואני שואל: אם במשרד החינוך יודעים שהתלמידות והתלמידים לא מוצאים עניין בלמידה, אולי הגיעה השעה לתכנן מחדש את ההוראה והלמידה? אולי נדרש לפתח מהלכי הוראה ולמידה כאלה, שהתלמידות והתלמידים ירצו להשתתף בהם מתוך עניין, מתוך שהם ירגישו שהם מתפתחים ומשתכללים, ומתוך שהם יבינו באיזה אופן הלמידה הזאת משרתת אותם?
הבחינות נחוצות כגורם ממיין ולא כמעודד למידה
טענה שנייה שהשמיעו אנשי המשרד בזכות שימור המבחנים החיצוניים היא, שהציונים שניתנים בבתי הספר, כהערכה פנימית, הם גבוהים מדי. הוזכר כי בממוצע הציונים הפנימיים גבוהים ב-20 נקודות מהציונים החיצוניים.
ההסבר השכיח לתופעה זאת הוא שהמורות והמורים יודעים שהציון של התלמיד הוא גם ציון שלהם, ולכן הם נדיבים במתן ציונים. אבל בדיקה פשוטה מראה שזה פשוט לא נכון. האמת היא, שהציון הפנימי ניתן על מדדים אחרים מאשר החיצוני, ומכאן ההבדל. וזה לא קורה בגלל קלות הדעת של המורים, אלא דווקא כמדיניות מוכתבת של משרד החינוך.
אדגים עניין חשוב זה, בעזרת מבחן הבגרות בהיסטוריה. במבחן הקיץ האחרון נכללו שני סוגים של שאלות. סוג אחד כולל שאלות שמתחילות במילה "הַציגו", ובהן הדרישה להוכיח בקיאות בתכנים שלמדו, כלומר מבחן לזיכרון. למשל, השאלה: "הציגו שניים מהרעיונות שהובילו לצמיחת הלאומיות באירופה". התשובה הצפויה, על פי המחוון שפרסם המשרד היא: רעיון התנועה הרומנטית ורעיון הנאורות.
סוג שני של שאלות מתחילות במילה "הסבירו" או "נמקו", והן שאלות ברמת הבנה. למשל השאלה: "הסבירו שני גורמים שסייעו להתפתחות התנועות הלאומיות ושני גורמים שעיכבו את התפתחותן". כאן, מלבד לזכור את ארבעת הגורמים, נדרשת גם הבנה, מי מהם הוא גורם מסייע, ומי מהם הוא גורם מעכב של התפתחות הלאומית. הציון בבחינה ניתן, אם כך, לפי מדדי ידע והבנה של התכנים שנלמדו.
ההבדל בין הבחינות הפנימיות לחיצוניות אינו מקרי. בחינת בגרות במתמטיקה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)
לעומת זאת, בהערכה פנימית, משרד החינוך מנחה את המורות והמורים להיסטוריה "לגוון את דרכי ההערכה", "לכלול בהם כלים דיגיטליים", לקיים "מגוון אירועי הערכה" שישקפו את הלמידה לאורך זמן, ואף "להתאים את מתווה [הערכה] לאוכלוסיית התלמידים בבית הספר".
המורות והמורים נדרשים להכין בעצמם מחוון לציון הפנימי, אולם במסמך ההנחיות יש קישור למחוון לדוגמה. במחוון זה, ההצגה של הסוגיה ההיסטורית וההסבר שלה שווים 25 נקודות בלבד. כלומר, המשקל של הידע וההבנה בציון הפנימי שווה רק לרבע מהמשקל שלהם בבחינה החיצונית.
שאר חלקי הציון ניתנים להפגנת מקוריות ויצירתיות (30 נקודות), לעבודה שיתופית בצוות (20 נקודות), ולתהליך הלמידה המתמשך, הכולל דיאלוג מול המורה, חליפת טיוטות, הפקת לקחים ויישום הערות (25 נקודות). איכויות אלה (שמוכרות כמיומנויות לומד עצמאי) אינן נמדדות כלל בבחינות הבגרות החיצוניות.
אם כך, ברור מדוע הציון הפנימי שונה מזה החיצוני, ואף גבוה ממנו. הוא ניתן על תהליך הלמידה, שאותו המורה מלווה ומבקר, ושלתלמידות ולתלמידים ניתנת הזדמנות לתקנו תוך כדי למידה. זה בוודאי משרת תהליכי הוראה ולמידה משמעותיים, ולרוב גם רלוונטיים ומעוררי מוטיבציה פנימית. אבל להנהלת משרד החינוך זה מפריע, כי הציונים גבוהים מדי. לשמוע ולא להאמין.
מה מפריע להם בציונים גבוהים? אני יכול להציע את ההשערה שלי: אם כולן וכולם ימצאו עניין בלמידה, ויצליחו בה, המבחנים יפסיקו לשמש גורם ממיין. הרי זה לא סוד שמבחני הבגרות מהווים חסם ממיין לקראת המשך לימודים באקדמיה. אם זה נכון, הרי שמשרד החינוך מעדיף לשרת את צורכי האוניברסיטאות מאשר את צורכי התלמידות והתלמידים.
כללו של דבר, במשרד החינוך יודעים שתוכניות הלימודים משעממות ובלתי רלוונטיות, ומה שמחזיק את התלמידות והתלמידים בבית ספר זה שוט הבחינות החיצוניות. במשרד החינוך יודעים גם שדווקא הערכה פנימית מחזקת תהליכי למידה ויכולות של "לומד עצמאי", ובכך משרתת טוב יותר את הצרכים של התלמידות והתלמידים.
אבל כל זה לא מספיק כדי שייצאו מתנומת הדובים שכפו על עצמם, ויערכו שינוי של ממש בתכנון הלימודים ובמתכונת בחינות הבגרות. משום מה, קל לשמר את השליטה בתלמידים, מאשר להעניק להם הזדמנות של ממש ללמידה משמעותית.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
