המשטרה מחלקת צווי הריסה לבתים בכפר שהוכשר לפני אחת עשרה שנים
ביום ראשון הגיעו שוטרים לכפר הבדואי ביר הדאג' ובידיהם צווי הריסה. כבר שנים שהכפר מוכר כחוק, ועדיין המדינה לא מניחה תשתיות, מונעת בנייה חוקית ומוציאה צווים לבתים הארעיים שנבנו בלית ברירה
צילומים וטקסט: קרן מנור ומרייקה לאוקן
אנחנו יושבים בסלון משפחת עדיסאן וצופים בהקלטות מצלמות האבטחה שהתקינה המשפחה מסביב למתחם המגורים שלה. בצילומים נראים שני רכבים מסחריים עוצרים בכניסה למתחם ומהם יוצאים כארבעה גברים שנכנסים לתוך החצר. "כמו פורצים הם נכנסים לבית. בלי שום רשות ובלי לדבר עם בעל הבית", מסביר עיאד עדיסאן.
"הפורצים" הם פקחי משרד הפנים ושוטרים אשר בבוקר יום ראשון, נכנסו לכפר הבדואי ביר-הדאג' לחלק צווי הריסה וזימוני שימוע למספר בתים אשר בעליהם "חשודים" בבנייה לא חוקית, בינהם גם עיאד ואחיו. המצלמות, אגב, הותקנו בגלל החשש מהמשטרה, ולא בגלל שהמשפחה עשתה משהו רע.
ילדים ממשפחת עדיסאן צופים בהקלטה של מצלמות האבטחה מחצר בית המשפחה, המתעדות את חלוקת צווי ההריסה (אקטיבסטילס)
ביר-הדאג' היה אחד מהכפרים ה"לא-מוכרים" עד שנת 2003, אז הכירה ישראל בכפר. יותר מעשר שנים עברו ועדיין תושבי הכפר, כ-5,500 במספר, מחכים להתקנת תשתיות על ידי המדינה על מנת שיוכלו לבנות מחדש את הכפר בצורה חוקית.
"הסכמנו לעבור ולבנות לפי תוכנית מאושרת, אבל אי אפשר להתחיל לפני שיקימו את התשתיות הנדרשות. בינתיים, אנחנו מקבלים צווי הריסה וחיים בפחד מתמיד וללא כל פתרון", אומר עיאד. לדברי התושבים, בערך 200 בתים בכפר קיבלו צווי הריסה ולמרות ההכרה הם חיים ללא אספקת חשמל ושרותים בסיסיים. את אגרת הטלויזיה, אגב, מדינת ישראל דואגת לגבות. בשלט הניצב בכפר, המכריז על הקמת מרפאה חדשה (מבנה גדול בנוף ירוק ופורח כפי שמדגים הציור) לא מצויינים תאריכי תחילת וסיום העבודות. כנראה שגם במקרה הזה, צריך רק להאזר בסבלנות.
צילום מסך המציג שוטרים נכנסים לחצר בית משפחת עדיסאן. "אנחנו מתקינים מצלמות אבטחה נגד המשטרה" אומר עיאד עדיסאן (אקטיבסטילס)
עיאד עדיסאן עומד עם ארבעה מתוך שמונת ילדיו מחוץ לביתם אשר בסכנת הריסה (אקטיבסטילס)
עיאד עדיסאן ושניים מילדיו יושבים במאהל המשפחתי שעות ספורות לאחר ביקור פקחי משרד הפנים והשוטרים (אקטיבסטילס)
מסגד בכפר (אקטיבסטילס)
מבנה המועד להריסה בכפר (אקטיבסטילס)
מרפאת "כללית" בכפר. מחסור בתרופות וברופאים מומחים (למעט רופאת נשים המגיעה פעם בשבועיים למרפאה). נותנים מענה מספק לתושבים, שנאלצים לנסוע מרחקים ארוכים על מנת לקבל טיפול (אקטיבסטילס)
שלט המכריז על הקמת מרפאת "כללית" חדשה בכפר, ללא ציון שם הקבלן המבצע ותאריכי התחלת וסיום העבודות (אקטיבסטילס)
סלאמה עדיסאן, חבר בוועד הכפר, שירת 26 שנה בצבא, והוא לא היחיד בכפר. "היום הדביקו גם זימון לשימוע על בית של בחור צעיר בכפר, חייל בסדיר. אבא שלו התקשר אליו לבסיס להגיד לו שהבית שלו בסכנת הריסה. מותר לנו למות למען המדינה, אבל אסור שתהיה לנו קורת גג בטוחה מעל לראשנו", אומר סלאמה בייאוש.
"אומרים לנו מה אסור, אבל לא נותנים פתרון איפה כן אפשר לבנות", הוא מוסיף. "מצב של תסכול הוא מצב מאוד מסוכן. זה יכול להוליד דברים לא טובים. כמעט כולם, כולל הצעירים בכפר, מובטלים. בתקשורת הישראלית קוראים לנו סוחרי סמים ופושעים. המשטרה נכנסת לכפר לעיתים קרובות ומתנהגת באלימות כלפינו. אין לנו שום אופציה לחיות בכבוד. רוב התושבים חיים מהמרעה שלהם אבל גם שטחי מרעה אין לנו- כל השטחים מסביב הם או שטחי אש או שמורות טבע או שטח של הקיבוצים פה – קונסים אותנו במאות שקלים לכל כבשה שתופסים. אני רוצה שיבואו מהממשלה לפה, יסתכלו לנו בעיניים ויתנו לנו תשובות".
שוטרים בעמדת תצפית על ביר-הדאג' בזמן שכוחות משטרה ופקחי משרד הפנים מחלקים צווי הריסה וזימוני שימוע לתושבים בכפר (אקטיבסטילס)
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
