newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מנגנוני השנאה לערבים נשאו פרי: הכהניסטים מתקרבים לכנסת

אם הסקרים צודקים, יותר ממאה אלף בוחרות ובוחרים יצביעו ביום שלישי הבא לעוצמה יהודית ויצהירו שהם רוצים מדינה יהודית טהורה לעד. אפילו הצביעות של ימי בן גוריון נעלמה. שנאה עירומה לערבים הפכה לפטריוטיות החדשה

מאת:

כמעט בכל סקרי הבחירות שפורסמו אתמול והיום (שלישי), כלומר בדיוק שבוע לפני הבחירות, "עוצמה יהודית" – זו שנתפסה עד לפני זמן לא רב כעשב השוטה של הפוליטיקה הישראלית – זוכה בארבעה מנדטים. כשרים כמובן. לעומתה, העבודה-גשר, רק שנבין איפה אנחנו נמצאים, מפלרטטת בייאוש עם אחוז החסימה.

שנאת הערבים, שהיא הנס הבולט ביותר של המפלגה הכהניסטית – שזכתה כזכור גם בתמיכתו הנלהבת של נתניהו – שוב מונחת על הסף, לאור יום, ללא כחל וסרק, משאירה אבק לתקינות הפוליטית. 140 אלף איש ואישה, בתרחיש סביר לחלוטין, קצת יותר או קצת פחות, יצעדו בשלישי הבא לקלפי הקרוב לביתם וישלשלו אל התיבה את קלונה של ישראל השפויה ושוחרת השלום – או לפחות את מה שנשאר ממנה.

עוצמה יהודית מציע סדר ברור: יהודים למעלה, ערבים למטה. איתמר בן גביר בפתיחת קמפיין הבחירות שלו בבת ים (צילום: גיל יערי / פלאש 90)

עוצמה יהודית מציע סדר ברור: יהודים למעלה, ערבים למטה. איתמר בן גביר בפתיחת קמפיין הבחירות שלו בבת ים (צילום: גיל יערי / פלאש 90)

יותר מ-100 אלף איש יצהירו כי הם רוצים מדינה יהודית וטהורה לעד. כלומר, בלי ערבים. כמובן שאין להם בעיה שפה ושם יהיו ערבים, אבל חשוב להם שכל אחד ידע את מקומו בהירארכיה הגזענית שהם בנו להם בראש. היהודי יושב למעלה, הערבי מצטופף עם השמאלנים והזרים האחרים למטה-למטה, בתחתית. בלי כאפייה ובלי חיג'אב, בלי מסגד ובלי מואזין. נוכחות מינימלית, צל חולף.

אם התחזית הזאת אכן תתממש (ואפילו אם "עוצמה יהודית" תקבל "רק" 100 אלף קולות), מנגנוני השנאה לערבים שפועלים בישראל מאז הקמתה יקצרו בשבוע הבא את יבולם הרעיל. מערכת החינוך שלא לימדה דבר וחצי דבר על ערבים כתרבות, כהיסטוריה; הצבא שהפך את הערבים למטרות שיש "לנטרל"; תקשורת המיינסטרים שמציגה ערבים רק כמחבלים או פלאחים נבערים; הרשתות החברתיות שבהן מתפרסם כל 71 שניות פוסט גזעני נגד ערבים; ממשלת הימין שהפכה את ההסתה נגד הערבים לכלי שלטוני לגיטימי; האלטרנטיבות מהשמאל החלש המתחרות אתה מי הרג יותר ערבים; כל אלה יקבלו בונוס בשבוע הבא. מלאכתם הצליחה מעל למצופה.

להוציא את "הרשימה המשותפת", "העבודה-גשר" ו"המחנה הדמוקרטי", כל יתר המפלגות בישראל איבדו מזמן את הצביעות המעודנת שאפיינה את ימי ראשית המדינה. עבורן, אין "ערבי טוב" ו"ערבי רע", כפי שהיה אצל בן גוריון ושותפיו להנהגה ואפילו אצל רבין בכהונתו השנייה. מבחינתן, כל ערבי הוא אויב. בלי ניואנסים, גוונים או רמזים. אנחנו אמנם בעידן התקינות הפוליטית המסרסת, המעדנת, אבל הימין לגווניו – מכחול לבן ועד עוצמה יהודית, כולל החרדיות – כבר מזמן אימץ את דוקטרינת ה"אין פרטנר" של מייסד "המחנה הדמוקרטי", שמשמעותה, איך שלא נסתכל על זה, היא "מוות לערבים". לא במובן הפרקטי, למרות שגם זה קורה פה ושם, אלא במובן ההצהרתי, הרעיוני, הסימבולי.

אם בארזים נפלה שלכת, כמו שבני גנץ גמגם לפני זמן מה, והֶרֶג ערבים הפך לבון-טון אטרקטיבי ומושך המונים, מה תגיד הבורגנות הלבנה ומה יגידו הופכי הדוכנים ברחוב השוהדא בחברון? במלים אחרות: על מה אנחנו מתפלאים או מזדעזעים? כתובת האש היתה כבר מזמן על הקיר. השמאל הציוני כתב אותה, הימין לגווניו הפך אותה למיינסטרים אטרקטיבי.

רק אתמול הוציאו את כהנא מחוץ לחוק והחרימו אותו. היום נתניהו מאמץ את יורשיו. נאמני הרב כהנא ליד קברו בהר הזיתים בירושלים (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

רק אתמול הוציאו את כהנא מחוץ לחוק והחרימו אותו. היום נתניהו מאמץ את יורשיו. נאמני הרב כהנא ליד קברו בהר הזיתים בירושלים (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

אז כן, כולנו שקועים עד צוואר במדמנת השנאה לערבים שהפכה לפטריוטיות החדשה, לישראליות המודרנית, או לפחות לאחד מנדבכיה המשמעותיים. ותיקים ועולים, פריפריה ומרכז, אשכנזים ומזרחים, דתיים וחילונים. אף אחד לא יכול להתחמק מגלגליה האימתניים של מכונת השנאה הציונית. ברור שאפשר להזדעזע, תמיד אנחנו מזועזעים, גם גולדה השמאלנית הזדעזעה, אבל ממשיכים הלאה, אל עבר האופק הבא שיהיה, מן הסתם, הרג ערבים ממשי.

פעולת תרבות תמיד מתחילה מהשוליים. כך היה, כך יהיה. מי שמוגדר היום כשוליים סהרוריים – יהיה מחר בלב לבו של המיינסטרים. זו דרכה של תרבות, גם פוליטית. אז אתמול התנועה הכהניסטית הוצאה אל מחוץ לחוק והוטל עליה חרם תקשורתי כמעט מקיר לקיר, והיום אותה גברת באותה אדרת היא אבן שואבת של מיטב הבחורים והבחורות.

במובן מסוים, לא נעים לומר, אני מעדיף את האמת המזעזעת של "עוצמה יהודית" על פני גלגולי העיניים וההסתבכויות הלשוניות של חסידי התקינות הפוליטית מהימין. לפחות ככה אנחנו יודעים מול מה אנחנו מתמודדים. וגם הם. כלומר, הערבים.

רון כחלילי הוא יוצר הסדרה "שנאת מוות", ערוץ 8 של הוט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

התגברנו על הרבה משברים, אבל דבר לא דמה ל-7 באוקטובר ולמה שקרה לאחריו. גרפיטי על חומת ההפרדה באבו דיס (צילום: מלאני פידלר / פלאש90)

"אף צד לא ייעלם". שיחה בין שותפים לדרך משני עברי המלחמה

עאוני אל-משני ומירון רפופורט הקימו לפני יותר מעשור ארגון המציע מתווה ייחודי לפתרון הסכסוך. בתום שנה למלחמה הם מדברים על השלכותיה על שתי החברות, על העבר והעתיד, ועל עצם ההיתכנות של שותפות ישראלית-פלסטינית במציאות שטופת שנאה ונקם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf