להקים מל"ג צללים מול הניסיון לפגוע בעצמאות האקדמיה
שר החינוך בנט מנסה לנצל את חולשת ראשי האוניברסיטאות כדי להשיג את מה ששלטון מפא"י רצה עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת: להכפיף את האקדמיה לממשלה. במקום להמשיך לקוות לשווא שבג"ץ יעזור, צריך להקים מל"ג עצמאי
כותב אורח: מנחם קליין
באמצע שנות החמישים נחתה לפתע בישראל אוניברסיטה חדשה. תנועת המזרחי באמריקה העניקה למדינה הצעירה את בר-אילן. בר אילן ערערה על המונופול של האוניברסיטה העברית במדעי הרוח והחברה ורצתה להעתיק לכאן את דגם הקולג' האמריקני. האתגר שהציב המוסד החדש הביא להקמתה של המועצה להשכלה גבוהה ועיגון סמכויותיה בחוק.
ויכוח חריף ליווה את הקמת המל"ג. בכירים בממשלה ובאקדמיה פעלו להלאמת האקדמיה והכפפתה לשלטון. למרבה המזל פוליטיקאים ואישי ציבור אחרים במפא"י הבינו שיש לשמור על עצמאות האוניברסיטאות ולקשור את המל"ג בקשר רופף בלבד עם הממשלה.
האוניברסיטה העברית אמנם איבדה את המונופול שלה אבל נציגיה במועצה להשכלה גבוהה הכריחו את בר אילן לנטוש את דגם הקולג'. הירושלמים התנו את ההכרה באוניברסיטאות בר אילן, תל אביב וחיפה בכך שרמתן תעמוד בקני מידה איכותיים שנציגיהן במל"ג קבעו.
סדר זה התערער עם הקמתן של מכללות אקדמיות רבות מאמצע שנות התשעים, והכללת נציגיהן במל"ג כעשור לאחר מכן. שרי החינוך התניעו את המהלך, חלקם כשוחרי טוב וחלקם מטעמים פופוליסטיים, אך לא ניהלו אותו נכון. התוצאה: שחיקה הולכת ונמשכת בבקרת האיכות של המל"ג על המוסדות הקיימים והחדשים. גם חברי המל"ג וראשי האוניברסיטאות תרמו את חלקם. הרגולטור לא פיקח כראוי על האיכות האקדמית של המוסדות הקיימים והחדשים, והאוניברסיטאות נגררו לתחרות עם המכללות אחר סטודנטים ומקורות הכנסה תוך הנמכת הרמה האקדמית.
> המדינה סווגה מחדש מסמכי ארכיון על הנכבה ששוחררו לציבור בשנות ה-80
מזהה הזדמנויות. נפתלי בנט באוניברסיטה העברית (ויקיפדיהThe Israel Project CC BY-SA 2.0)
הוסיפו לכך ניהול כושל בחלק מהאוניברסיטאות, משברי תקציב וקיפאון מחשבתי וארגוני ותקבלו פחות או יותר את תמונת המצב של האקדמיה הישראלית בראשית המאה ה-21. גם הנורמות החברתיות השתנו. פרופסור או אינטלקטואל הוא שם נרדף לחופר. זה אינו תואר כבוד.
שר החינוך בנט מזהה הזדמנות. הוא פיטר את פרופ' חגית מסר-ירון שתוכניתה הייתה להפוך את המגמה ולחזק את המל"ג. בנט ככל הנראה רוצה לנצל את כניעות המל"ג וראשי האוניברסיטאות כדי להשיג את מה ששלטון מפא"י רצה בו מלכתחילה: הכפפת האקדמיה לממשלה.
אלא שבניגוד לאמצע שנות החמישים אין בממסד השליט אישים שיתייצבו נגד המהלך. אקדמיה שאופקיה וערכיה המעצבים הם אוניברסאליים והיא דעתנית ועצמאית עומדת בניגוד לנורמות שהמחנה הלאומי-דתי השליט בחברה. מה גם שבתוך האקדמיה יש לבנט ולמחנה שלו תומכים שקטים, ומתנגדיהם לא יודעים איך להתמודד בהצלחה עם פוליטיקאי נחוש. הזירה הציבורית – פוליטית זרה להם. התקווה שבג"ץ יפעל כשומר הסף של חוק המועצה להשכלה גבוהה או כשומר הסף של האליטה הישנה שהוא חלק ממנה נראית לי קלושה. אולי הוא יעשה זאת מנימוקים פרוצדוראליים אבל את זה יכול בנט לתקן ולהשיג את מטרתו.
המערכת האקדמית כיום מגוונת ומבוזרת, ופתוחה יותר מאי פעם בעבר לאוכלוסיות מוחלשות. זו וודאי התפתחות חיובית. אבל תווי התקן שלה שחוקים, שלא לומר מוזלים. אם אין בנמצא מוסד פורמאלי שעושה זאת ראוי שאקדמאים מודאגים בעלי מעמד בכיר יקימו מוסד וולנטרי, מל"ג צללים, שיעשה זאת.
משל למה הדבר דומה? לחולה שמתעניין באיכות הרופאים. על פניו לכול הרופאים בבית חולים או בקופת חולים יש תואר ד"ר או פרופסור. אבל מחוץ לבתי החולים קיימים מוסדות ודרכים בהם ניתן לברר מי מהרופאים בעל מקצוע טוב יותר, אבחנתו נכונה, מהו בית החולים בו כדאי להתאשפז, ומתי צריך לנסוע לחו"ל.
מנחם קליין הוא פרופסור במחלקה למדע המדינה, אוניברסיטת בר אילן.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
