newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

התנגדות פמיניסטית למיליטריזם הישראלי דרך המרוויחים הגדולים שלו

ישראל תציין את שנת החמישים לכיבוש בתערוכת נשק גדולה בה יציגו לראווה את תעשיית הנשק המקומית, המגיעה עם החותמת "נוסה בשדה הקרב", כלומר על פלסטינים. אל מול השיח האלים והשוביניסטי הזה אנחנו מעמידות אלטרנטיבה פמיניסטית שעיקרה התנגדות למיליטריזם, לסחר בנשק, לרווחים ממלחמה ומהכיבוש

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: רים עאמר

בימים אלה אנו מציינות 50 שנה לכיבוש הישראלי ב-67'. ארגונים ותנועות בחרו לציין את המאורעות האלו בדרכים שונות של מחאה, ומדינת ישראל בוחרת לציין את התאריך בתערוכת הנשק ISDEF שמציגה לראווה את התעשיות הצבאיות הישראליות, עם חותמת ההכשר "נוסה בשדה הקרב". לכנס מוזמנים עובדי תעשיות צבאיות, עובדי מדינה ואנשי צבא ומשטרה מכל העולם. החברות הביטחוניות הגדולות בישראל יציגו בכנס את מרכולתן לקהל שכולל נציגים ממדינות כמו אינדונזיה, מרוקו, הרפובליקה המרכז אפריקאית, קונגו וסרי לנקה.

האידאולוגיה הפמיניסטית והמיליטריזם מנוגדים זה לזה; האחד דוגל בשיווין, חופש ביטוי, הגדרה עצמית, שלום וביטחון אישי. האחר הוא מפעל שוביניסטי אלים שמנציח את הכוח הגברי ושומר על האינטרסים שלו דרך הפרת זכויות אדם, דיכוי, ניצול וכיבוש. התנגדותנו ומחאתנו בקואליציית נשים לשלום נגד התעשיות הצבאיות היא כלי להתנגדות לכיבוש, דרך המרוויחים הגדולים שלו.

> הצבא הורה לפתוח מחדש את חקירת מותה של החיילת טובית רדקליף

לכוון את הזרקור על התעשייה הביטחונית והקשר ההדוק בין התפתחותה לבין המשך הכיבוש והדיכוי. שר הביטחון משה יעלון בתערוכת נשק בהודו, פברואר 2015 (צילום: אריאל חרמוני/משרד הביטחון)

לכוון את הזרקור על התעשייה הביטחונית והקשר ההדוק בין התפתחותה לבין המשך הכיבוש והדיכוי. שר הביטחון משה יעלון בתערוכת נשק בהודו, פברואר 2015 (צילום: אריאל חרמוני/משרד הביטחון)

נשק לא שווה ביטחון

אנחנו בקואליציה בחרנו לכוון את הזרקור על התעשייה הביטחונית והקשר ההדוק בין התפתחותה לבין המשך הכיבוש והדיכוי שמופעל נגד הפלסטינים בשטחי 67' ונגד פעילים ופעילות בתוך ישראל שנאבקים נגד כיבוש, דיכוי ואפליה. זוהי תערוכת הנשק הגדולה בישראל, והתנגדות אליה היא התנגדות למיליטריזם, לסחר בנשק, לרווחים ממלחמה ומהכיבוש.

ע"פ SIPRI, ישראל היא יצאנית הנשק השישית בעולם, והראשונה ביחס לתמ"ג. המחקרים שבצענו בפרויקט "חמושים" מראים כי באמצעות הנשק והטכנולוגיות הישראליות לא רק מופרות זכויות אדם ומבוצעים פשעי מלחמה בין הירדן לים, אלא שישראל מייצאת אידיאולוגיות ומתודות של דיכוי לחו"ל, ומשווקת שליטה באוכלוסייה אזרחית. פעילי תנועת המחאה Black Lives Matter בארה"ב ופעילים חברתיים בקולומביה וברזיל מוחים על ההכשרות הקרביות-משטרתיות שמובילות חברות ורשויות אכיפת חוק ישראליות במדינותיהם, בטענה שההכשרות מלמדות דיכוי אזרחים. בעוד מדינת ישראל מנסה להסתיר את מעשיה, פעילים ופעילות בהובלת עו"ד איתי מק מנסים לחשוף את העקבות של מדינת ישראל ברחבי העולם ועותרים נגד עסקאות הנשק של ישראל עם משטרים אפלים.

בחברה הישראלית שוררת המחשבה שנשק תורם להרגשת בטחון, אך אין זה נכון. פרויקט האקדח על שולחן המטבח  שהקואליציה מהווה חלק ממנו מראה שהנשק שמופקד בידי הישראלים מגביר את האלימות בחברה האזרחית, ובמיוחד זו המופנה נגד נשים. האלימות ששוררת בחברה הפלסטינית בתוך שטחי 48' קשורה קשר הדוק לאי-פיקוח על נשק, המשמש למקרי רצח ואלימות רבים ללא ניסיונות רציניים מצד הרשויות למיגור התופעה. נשק זה, ע"פ השר לביטחון פנים, מקורו בעיקר בצבא. פעמים רבות הנשק חוזר לשוק גם אחרי שהוחרם ע"י המשטרה. חוסר הפיקוח על הנשק הורג אותנו, פלסטיניות, ישראליות, וגם אזרחיות כמונו ברחבי העולם. ממבט פלסטיני, ברור ללא שום ספק שאחת הסיבות העיקריות לשימור הכיבוש הוא שהאזרח הפלסטיני מהווה נתין במעבדת ניסוי לנשק וטכנולוגיה הצבאית הישראלית. איך אפשר לוותר על הוון שכזה?

תרומות

כפלסטיניות חשוב מאוד שנצטרף להתנגדות ונדבר על השפעת תעשיית הנשק על ביטחוננו ותפיסת הביטחון השונה משיח ההתנגדות שיותר מדבר לקהל המיינסטרים הישראלי. כך למשל, לא מספיק לדבר על הדלת המסתובבת בין דרגים בכירים בצבא ובממשלה לחברות הפרטיות מנקודת מבט של שחיתות; חשוב גם להוסיף את הפרספקטיבה של המשך הרווח שמפיקה ישראל מהידע הנצבר מטכניקות כיבוש ודיכוי.

לא מספיק שתהיה רגישות של הרחוב היהודי למעורבות ישראל ביצוא נשק למדינות דיקטטוריות ומפירות זכויות אדם, צריך לגרום לציבור לפקוח את העניים ולהביא אותו להבין את הקשר ההדוק בין ייצוא הנשק לדיקטטורות השונות בעולם לבין הסיבה שהוא פופולרי כל כך, שהרי נשק זה כבר עשה "עבודה טובה" בגדה המערבית, מזרח ירושלים ועזה.

ב-7.6.17 אנחנו מזמינות אתכן/ם להצטרף אל "לא-בטוח | כנס צללים לתעשיות הביטחוניות" האלטרנטיבי לתערוכת הנשק ISDEF, בארגון פרויקט "חמושים" של קואליציית נשים לשלום. בכנס נציג מגוון רחב של עדויות ומחקר על המחיר האמיתי של תעשיית הנשק, כמו גם את האלטרנטיבה הפמיניסטית למושג הביטחון.

רים עאמר, מכפר קאסם, פעילה פמיניסטית ופוליטית רכזת  כללית שותפה בקואליציית נשים לשלום.

> "ככל שהם יפרידו אותנו למעמדות, שבטים ומגזרים אנחנו חייבים לחבור יחד"

חמישים שנים יותר מידי

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

ככל שהתלמידים עולים בכיתות מהיסודי לעל-תיכוני, רמת השיעמום שלהם עולה (צילום אילוסטרציה: college degrees 360)

משעמם לתלמידים בבתי הספר - ולמשרד החינוך לא איכפת

כבר יותר מעשור מראות תוצאות מבחני פיז"ה כי רק שליש מהתלמידים בתיכון נהנים ממה שהם לומדים או שהלימודים מעוררים בהם סקרנות. הבעיה מוכרת וגם הוצעו לה פתרונות, אבל את משרד החינוך כנראה משעמם לטפל בה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf