מטרגדיה לסולידריות ישראלית-פלסטינית
מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר עוררה בקרב הפעילים הישראלים והפלסטינים של "לוחמים לשלום" חרדה כפולה, הן לשלום בני המשפחה שלהם, הן לשלום משפחות השותפים בצד השני. אבל השבר הגדול הוא גם זה שהבהיר: דווקא עכשיו, אסור להתייאש
ב-7 באוקטובר 2023 התעוררנו לגל הלם שהלך והתפשט ככל שפורסמו עוד ועוד ידיעות על מתקפת חמאס הרצחנית. התחושה הייתה בלתי מציאותית, כבתוך סרט אימה. דימויים של כאוס, פחד וחורבן חלפו על פני המסכים. בדומה לאנשים רבים בשני הצדדים, שתינו נתקפנו בעתה.
העולם הפך פתאום למקום בלתי יציב, והדאגה לכל האנשים החפים מפשע שנקלעו לתופת הלכה וגברה. יצאנו מדעתנו מחשש לחייהם של האנשים שהיו באותו זמן בעוטף עזה ונאלצו להתמודד עם האלימות הנוראה שנכפתה עליהם. בצד הפלסטיני, כמו בקרב קהילה קטנה של פעילי השלום הישראלים, התעוררה מיד חרדה לגורלם של תושבי עזה ומחשבות על מה שמחכה להם בעקבות תגובת הנגד הישראלית הצפויה.
אצל רוב הישראלים, טבח 7 באוקטובר רק חיזק את האמונה שלא ניתן להגיע להסדר מדיני כלשהו עם הפלסטינים. מנקודת המבט הפלסטינית, למשך כמה שעות נראה היה שמכונת המלחמה הישראלית האימתנית ניתנת להכנעה באמצעות טנדרים וטרקטורים, רחפנים, סכינים ורקטות RPG בידיו של המון זועם החוצה את הגדר הפרוצה.
אנחנו מסוגלות להבין את שתי נקודות המבט הללו, אך המסקנות שהגענו אליהן שונות בתכלית. ב"לוחמים לשלום", תנועה שהוקמה על ידי לוחמים לשעבר משני צידי המתרס, הישראלי והפלסטיני, נמצאים אנשים שהגיעו לתובנה משנת תפיסה. אמצעי המאבק האלים, שבעבר נראו חיוניים לכל צד לשם הגנה על הקהילות שלהם, רק מלבים את מעגל האלימות והייאוש. ידענו שהתגובה לאלימות תהיה אלימות נגדית, שתיענה מצידה שוב באלימות. ידענו גם שכיום, יותר מתמיד, משימתנו היא להחזיק באמונתנו ולהראות לעולם שיש דרך אחרת.
השאלה היתה ונותרה: איך? כיצד יכולה תנועה דו לאומית בלתי אלימה לפעול בתוך מציאות של מלחמה? איך אפשר להקשיב זה לזה?
פיוס הוא תהליך ארוך ומפרך
עוד באותו יום ארור, זרמו הודעות בקבוצת הווטסאפ של התנועה. המצב היה חסר תקדים עבור שני הצדדים, וכפי שכתב חבר התנועה, אחמד, הקושי הפך לבלתי נסבל: "אני נקרע בין משפחתי בעזה לבין חבריי הישראלים. אני מתפלל לשלומם ודואג להם". חברו מורן, הפעיל הישראלי, ענה לו: "אני דואג לבני משפחתי שחיים על גבול עזה ולבני משפחתך בתוך עזה. הלוואי שייגמר כבר מעגל הדמים הזה". הודעה אחר הודעה של דאגה, אמפתיה וסולידריות. כך, בתוך כל הכאב, האלימות והאובדן, פעילי התנועה המשיכו לדאוג זה לה בחמלה ומתוך חברות אמת. התמיכה ההדדית העניקה לנו את התקווה שלה היינו כה זקוקים בשעה הקשה.
למחרת, מנהיגי התנועה מיהרו לארגן סדרת מפגשים מקוונים. המטרה היתה לקיים מרחב מוגן לאנשים משני הצדדים כדי שיוכלו לבטא את הכאב והזעם, תוך הקשבה ומתן כבוד לכל דובר ודוברת. זה נמשך שעות. המשימה הייתה מורכבת ודרשה מאמץ מצד כל המשתתפים. אנו מאמינות כי הייתה זו המחויבות ההדדית שאפשרה לנו לתמוך זו בזה ברגעים אלה.
עם זאת, לצערנו אנו יודעות שלא כל חברי התנועה מצאו בליבם יכולת להצטרף למעגל תוך זמן כה קצר. כיום, כעבור שנה, אנו יכולים להביט לאחור ולערוך חשבון נפש. ניסיון רב שנים בתקשורת בלתי אלימה והבנת הניואנסים התרבותיים השונים, האנשים הנכונים שהיו איתנו בזמן הנכון וההחלטה להתגבר על החשש ולהיפגש פנים אל פנים תוך זמן יחסית קצר – כל אלה הוכיחו את עצמם כחיוניים לשמירה על שלמות התנועה.
לאחר הפגישה הראשונה, הבנו שאין לנו זכות לשמור את אש התקווה הקטנה לעצמנו בלבד ושעלינו להפיץ את האמונה והתקווה ברחבי העולם. פנינו אל קהלים רבים במדינות שונות בהצעה לקיים הרצאות ומפגשים מקוונים; השתתפנו בהפגנות ובעצרות להפסקת המלחמה ולהחזרת החטופים בחיים, תוך דגש על עוצמת הסבל שחווים תושבי עזה ודרישה לעסקה כוללת – "כולם תמורת כולם".
בערב יום הזיכרון המשכנו במסורת התנועה וקיימנו זו הפעם ה-19 את טקס הזיכרון המשותף הישראלי פלסטיני בשיתוף עם פורום המשפחות השכולות, כמו גם את טקס הזיכרון החמישי לנכבה הפלסטינית. אירחנו עשרות פעילים חדשים, פלסטינים וישראלים, בסמינרים דו לאומיים. פעילי התנועה המשיכו בפעילות הנוכחות המגינה החיונית כל כך בבקעת הירדן, לצד עוד שורה ארוכה של פעילויות שיזם הארגון, בישראל ובגדה.
בחלוף שנה מאז 7 באוקטובר 2023, מעלה חשבון הנפש גם תחושת גאווה על הצלחתנו, בזמנים אפלים כל כך, להמשיך ולהוות עדות לחוסנה של רוח האדם, הממשיכה לפעום בקהילה שעברה חוויות מחרידות ועדיין ממשיכה להאמין בעתיד טוב יותר.
המלחמה עדיין לא הסתיימה ואיננה זיכרון מהעבר. זוהי המציאות שאנו חיים בה, והעתיד שאנו חוששים ממנו. מאז 7 באוקטובר 2023 נשמעים בקהילת "לוחמים לשלום" סיפורים רבים של אבדן וסבל, המזכירים לנו שהמציאות עדיין לא השתנתה. צלקות המלחמה עמוקות ואינן מחלימות במהרה. כל אירוע אלים פותח מחדש את הפצעים ומאריך את הזמן שיידרש לריפוי. ובכל זאת, אנו, הפעילים הישראלים והפלסטינים בארץ הזו, עם תומכים ופעילים רבים ברחבי העולם, דבקים במחויבות לאי אלימות ומקיימים מחויבות זו יום יום בשגרת חיינו. אנו מבינים כי פיוס אמיתי הוא תהליך ארוך ומפרך שדורש מחויבות בלתי מתפשרת. לא נתייאש, לא נוותר זה על זה ולא ננטוש את החלום לעתיד משותף, טוב יותר לכולנו.
ראנה סלמן היא המנכ"לית הפלסטינית של תנועת לוחמים לשלום. אסתר קורני היא המנכ"לית הישראלית של תנועת לוחמים לשלום.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן