מו"מ תחת אש הוא רעיון רע. מוסרית, וגם אסטרטגית

מו"מ תחת אש עשוי להגביר את האש. הפגיעה ברמת גן של טיל שירה חזבאללה, ב-18 בנובמבר 2024 (צילום: פלאש90)

לא צריך לצאת מנקודת מבט פציפיסטית כדי להגיע למסקנה שחובה להפסיק את האש בשלב המשא ומתן. למעשה, אפשר לומר שהיממה האחרונה היא המחשה לכך. בעוד ישראל מכריזה שוב ושוב שהיא תנהל את המו"מ להפסקת אש בלבנון אך ורק תחת אש, אתמול ראינו שיא בהתקפות טילים של חזבאללה על ישראל, מהצפון עד גוש דן. במלים אחרות, מו"מ תחת אש מגביר את האש.

>> לציבור בישראל מספרים שהלחץ הצבאי הביא לעסקה. האמנם?

בחברה תרבותית, מכריעים מחלוקות שלא הצליחו ליישבן לא בשדה קרב, אלא בבית משפט. זהו גם החזון של הצ'ארטר של האומות המאוחדות: פתרון סכסוכים במשא ומתן, ובמקרה של כשלונו – בבוררות בינלאומית. כך היה צריך להיות גם בסכסוך הישראלי-פלסטיני. על ישראל להציע פומבית לכל הצדדים שהיא מסוכסכת איתם להעביר כל מחלוקת בלתי מיושבת בסכסוך להכרעת בית הדין הבינלאומי לצדק.

הלוואי שיכולתי להפסיק כאן את הדיון. ישראל בוחרת לשחק משחק אגרסיבי. היא מסרבת אפילו להפסקת אש בשלב המשא ומתן. הלוואי שיכולתי להסתפק בטיעון שמלחמות הן תועבה רצחנית, ומכאן נובע שברור שכמה שפחות מלחמות, כך יותר טוב; ומכאן נובע שהפסקת אש עדיפה על המשך אש, ואם יש הזדמנות להפסקת אש, חובה לקחת אותה בשתי ידיים.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

אולם המטרה של המאמר הזה היא להסביר מדוע הפרקטיקה הנוהגת ביחסים בינלאומיים להפסיק את האש בזמן משא ומתן היא נכונה ונחוצה גם לאזור שלנו. לאמור, גם כשהצדדים משחקים את המשחק ה"ריאליסטי" של משא ומתן בצל כוח צבאי, נדרש אסטרטגית, וגם מוסרית, להפסיק את האש בשלב המשא ומתן.

אחת המחלוקות בין חמאס לממשלת ישראל היתה סביב שאלת ניהולו של משא ומתן תחת אש. כעת מתקיימת אותה מחלוקת בין ישראל לחזבאללה. ישראל מתעקשת לשכפל את המדיניות הכושלת שלה מול חמאס – סירוב להפסיק את האש בתקופת משא ומתן. זו מחלוקת מפתיעה, שכן על פי רוב התנאי שמציבים לטרוריסטים הוא שאין מנהלים משא ומתן תחת אש.

ישראל התעקשה לשכפל את גישת "רק לחץ צבאי יביא הפסקת אש" מעזה ללבנון. שר הביטחון לשעבר יואב גלנט מול חיילים בדרום (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

כדי להבין את שאלת המשא ומתן תחת אש, כדאי לפנות להיסטוריה של הכלכלה ושל תורת המשחקים. אדם סמית' טען, שמכל עסקה מרצון, כלומר כזו שנעשית בהיעדר איום בשימוש בכוח, שני הצדדים צפויים להרוויח. הראייה לכך היא שאחרת לא היו נותנים את הסכמתם לעסקה. סמית' דיבר על סיטואציות שאין בהן איום בטרור, בשוד וכדומה.

ג'ון נאש, לעומתו, הגדיר סיטואציה של משא ומתן ככזו, שלשני הצדדים יש בה הזדמנות להרוויח משיתוף פעולה, אך יש יותר מדרך אחת לשתף פעולה, וכל אחד מעדיף שיתוף פעולה מסוג אחר. מה שמעניין הוא שנאש סילק את התנאי של "בלי איומים" מההגדרה של סיטואציית המשא ומתן. אלא שאפשר לומר שגם במשא ומתן בין שודד לנשדד, שני הצדדים צפויים להרוויח מעסקה, שבה הנכס יעבור בלי אלימות. הבעיה בכניעה לשודד היא, כמובן, שהיא מעודדת אותו לשוב ולשדוד.

אם כן, היעדר אלימות אינו תנאי לכך ששני הצדדים יוכלו להרוויח ממשא ומתן. אולם בסיטואציה של משא ומתן תחת אש, הבעיה היא שכל אחד מהצדדים עלול להעצים את האלימות כדי לזכות ביתרון במשא ומתן, והעצמת האלימות עלולה לגרור עוד שפיכות דמים ואף להכשיל את המשא ומתן, כפי שקורה עכשיו בלבנון.

לכן, כדי לא לתת תמריץ לאלימות, מקובל ביחסים בינלאומיים להתנות משא ומתן בהפסקת האלימות. על פי רוב, דווקא מדינות נשברות בסופו של דבר, ומנהלות משא ומתן עם טרוריסטים, למשל כשהם מחזיקים חטופים. אציין רק שהפסקת אלימות לצורך משא ומתן על החזרת חטופים היא חלקית, כי עצם המשך החזקת חטופים מהווה אלימות בלתי חוקית ומוגדר כפשע מלחמה.

הפסקת האש במהלך משא ומתן הכרחית לא רק מבחינה מוסרית. גם אסטרטגית עדיף, לטענתי, לנהל משא ומתן שלא תחת אש. כאמור, משא ומתן תחת אש עלול להמריץ את הנושאים ונותנים לפעול באלימות. דווקא כשהמגעים מבשילים להסכם, כל צד עלול לנסות להראות שהוא יכול להמיט קטסטרופה על הצד השני אם לא יושג הסכם. ניהול משא ומתן תחת אש נותן תמריץ לאלימות, ולכן הוא מוביל להגברת השנאה ולהכשלת המשא ומתן.

הלחץ הצבאי לא גרם לחמאס להיכנע. הרס אחרי הפצצה ישראלית בח'אן יונס, ב-5 ביולי 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

גם הטיעון הרווח שלפיו חובה להמשיך במלחמה כדי ללחוץ על חמאס או חזבאללה הוא שגוי. להפך. האלימות שישראל מפעילה תוך כדי המשא ומתן היא בגדר "עלות אבודה" מבחינת חמאס או חזבאללה. אם ישראל יכולה להנחית עליהם מאה מכות, ותוך כדי המשא ומתן היא תנחית עליהם חמישים מכות, הרי שהארגונים האלה יאמרו לעצמם שאם לא יושג הסכם, הם יספגו רק חמישים מכות. לכן, בניגוד גמור לדוקטרינה של "רק לחץ צבאי יוביל את החמאס להתפשר", דווקא הפסקת האש היתה מתמרצת את חמאס להתפשר.

לא בכדי הדוקטרינה של שר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, להפעיל לחץ צבאי על חמאס נחלה כישלון מחפיר. גלנט אולי מיומן מאוד בהפעלת כוח צבאי, אבל אין קשר בין מיומנותו של הביריון לבין מיומנותו של הנושא ונותן.

עניין נוסף, הפסקת האש בולמת את "התכווצות העוגה", ולכן היא מסייעת לנהל משא ומתן על רווח הדדי גדול יותר. כשהרווח ההדדי שיכול להיווצר בהסכם גדול יותר, הרי כברירת מחדל יותר קל להגיע להסכם.

ועוד עיקרון חשוב – כשיש חוסר אמון מוחלט, איך אפשר להגיע לעסקה? הרי כל עסקה תיתפס כמזימה של הצד השני, שאינו מתכוון לעמוד בה. דווקא נצירת האש מסייעת לאמון המינימלי הנדרש למשא ומתן.

ודבר אחרון – שדה הקרב הוא ממלכת אי הוודאות, וההפתעות שמתרחשות בו מעדכנות כל הזמן את הציפיות. כאשר המשא ומתן הוא פונקציה של כוח, ה"מחירים" משתנים מבוקר לערב, והסיכומים שהיו טובים לשני הצדדים בבוקר, עשויים להיראות בערב לא טובים בעיני אחד הצדדים או בעיני שניהם.

אם המלחמה גורמת לאחד הצדדים להיות יותר אופטימי, או להיות בעל אינפורמציה א-סימטרית, הרי היא גם מפריעה להצלחת המשא ומתן. כדי שמשא ומתן יצליח, נחוצים דמיון וחשיבה רציונלית. תחת אש, השכל משתבש.

לכן, הן מטעמים מוסריים, הן מטעמים אסטרטגיים, יש לנהל משא ומתן שלא תחת אש. מדהים שישראל אפילו לא הסכימה להכריז שהיא תיתן זמן קצוב למשא ומתן שלא תחת אש. במקום נוסחה של "עכשיו נילחם" ואז ננהל משא ומתן על הפסקת אש, יש להפסיק את האש מיד, ולנהל משא ומתן לסיום המלחמה ולשלום, תוך התחייבות להיות נכונים להעביר כל שאלה שלא תיושב בין הצדדים בשולחן המשא ומתן להכרעה משפטית בינלאומית.

על ישראל להעביר פומבית עוד היום לכל הצדדים שהיא מתעמתת איתם את ההצעה הבאה: אנו נכונים להעביר כל מחלוקת בינינו, שלא תיושב במשא ומתן, להכרעה משפטית בינלאומית. במקום להיכנע לטרור, על ישראל להרכין ראש בפני החוק הבינלאומי. פריעת החוק הבינלאומי היא היא אשר הופכת את ישראל למדינה סחיטה ומציגה כל ויתור או נסיגה ישראלית כצעד הנעשה מתוך כניעה לטרור, במקום כצעד הנעשה מתוך כיבוד החוק הבינלאומי.

ד"ר אורי וייס הוא תורת-משחקן ומשפטן. ספרו, עם יוסף אגסי, Games to Play and Games not to Play, עוסק בשאלה כיצד להשתמש בתורת המשחקים כדי לקדם שלום