"מה מועיל בית המשפט אם אינו יכול לעצור את הלחימה?"
רבים בעזה מרגישים שהחלטת בית המשפט הבינלאומי לצדק בהאג אולי חיובית, אבל אינה מספקת, ומה שנדרש הוא עצירה מיידית של המלחמה. תושבים מדווחים שישראל בכל מקרה מתעלמת מהצווים. "אם בית המשפט ייכשל, לא נותר לנו אף אחד חוץ מאלוהים"
"לישראל לא אכפת מהחוק או מהלחץ הבינלאומי". בית הרוס אחרי הפצצה ישראלית ברפיח, בדרום רצועת עזה, ב-8 בפברואר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)
ב-26 בינואר, קבע בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ) בהחלטה עקרונית כי קיימת סכנה "סבירה" שישראל מבצעת ג'נוסייד ברצועת עזה. אף שפסיקה סופית בעניין עשויה לקחת שנים, בית המשפט השית על ישראל שישה צווי ביניים, שנועדו לצמצם את ההתקפה. עם זאת, בית המשפט לא קרא להפסקת אש מיידית, כפי שקיוו רבים שיעשה – ובהם 2.3 מיליון הפלסטינים בעזה.
התגובות לפסיקת בית הדין בקרב תושבי הרצועה הנצורה, פלסטינים במקומות אחרים ותומכיהם ברחבי העולם, היו מעורבות. היו מי שראו בהתערבות בית המשפט, מצומצמת ככל שתהיה, צעד גדול קדימה בהכרה ובהגנה על זכויות האדם של הפלסטינים. אך ההחלטה לא לקרוא להפסקת אש – מה שדרשה דרום אפריקה, שהגישה את העתירה לבית המשפט – נתפסה בעיני רבים בעזה ככישלון להוציא אל הפועל את המינימום ההכרחי, ולכן ישראל יכולה להמשיך להחריב את הרצועה ולפגוע באוכלוסייתה.
בזמן שהפלסטינים בעזה ממשיכים לייחל לסוף המלחמה, וממתינים לפריצת דרך במשא ומתן בין ישראל לחמאס, מגזין 972+ שאל אנשים בצפון ובדרום הרצועה מהי עמדתם בנוגע להחלטת בית המשפט. התחושה השכיחה ביותר היתה ייאוש, שרק העמיק בימים שאחרי הפסיקה, כשנראה שישראל מתעלמת לגמרי מהצווים שהטיל עליה בית המשפט.
כמאל אל-יאזג'י, בן 23, ברח מביתו בשכונת א-דרג' בעיר עזה לאחר שהבית הופצץ. מאז הוא שוהה בבית הספר א-רימאל בעיר, שמנוהל על ידי אונר"א. אל-יאזג'י השתמש בפתגם ערבי נפוץ כדי לתאר את פסיקת בית המשפט הבינלאומי לצדק ואת תגובת הקהילה הבינלאומית אליה. "היד במים אינה כמו היד באש" – כלומר, השופטים פסקו את פסיקתם ממקומם הבטוח והנוח בהאג, והיו בוודאי קוראים להפסקת אש מיידית אילו היו בעזה בעצמם.
"כל שנייה שבה הפסקת האש מתעכבת מובילה להרג של נפש, בן אדם, להרס של בית, להרס של משפחה, וגורמת קושי וצער בלתי נתפסים לעוד ילדים", אמר.
אבו מאליק, עורך דין בן 45 שנעקר מביתו בשכונת שייח' רדואן בעיר עזה וכיום מסתתר בבית החולים אל-שיפא, מסכים: "העולם כושל בעשיית צדק לפלסטינים מאז 1948, והוא ממשיך להתעלם מאיתנו בשתיקתו".
לדברי אבו מאליק, "יותר מ-100 ימי לחימה לא הספיקו לגרום לעולם להכיר במצוקתנו המתמשכת. יותר מ-30 אלף פלסטינים הרוגים (כולל האלפים שעדיין נמצאים מתחת להריסות) וכ-70 אלף פצועים לא הספיקו כדי לשכנע את העולם שישראל מבצעת ג'נוסייד בעזה? העתירה של דרום אפריקה נגד ישראל היתה מקור לתקווה. שמישהו מקשיב לנו. אבל למען האמת, לא ציפיתי לפסיקה חיובית מבית המשפט הבינלאומי לצדק, כמו למשל הפסקת אש מיידית או הוראה לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לחלקים הצפוניים של הרצועה".
פהמי אל-רבעי, בן 32, במקור משכונת שג'אעייה בעיר עזה ומאז תחילת המלחמה עבר כמה פעמים לחלקים אחרים של העיר. "קיווינו שהחלטת בית המשפט תוביל להפעלת לחצים על ישראל להפסיק את הלחימה, אבל כמה ימים אחרי הצווים הזמניים, ביום שני (29 בינואר), התעוררנו לקולות ירי עזים באזור שלנו. אני לא יודע מי יכול לעזור לנו. אני לא יודע מי יכול להפסיק את המלחמה. אם בית המשפט הבינלאומי לצדק ייכשל, לא נותר לנו אף אחד חוץ מאלוהים".
מוסטפא מג'די, גם הוא משג'אעייה, איבד 47 בני משפחה בהפצצות ישראליות מהאוויר באמצע נובמבר. "כולם היו אזרחים", הוא אמר למגזין 972+. "קיוויתי שבית המשפט יורה על הפסקת אש מיידית, כדי שאוכל לקבור את קרובי משפחתי שעדיין נמצאים תחת ההריסות. מה התועלת בבית המשפט הזה אם הוא לא יכול לעצור את הלחימה או לחייב את ישראל לאפשר לי לקבור את משפחתי?".
אמיין עבדאלאל, בן 45 משג'אעייה, ברח לשכונה הסמוכה, א-שעף. הוא קיווה שהפסיקה תוביל להגדלת הסיוע ההומניטרי, אבל זה לא קרה. "לישראל לא אכפת מהחוק או מהלחץ הבינלאומי", הוא אומר בצער. "המצב שלנו לא השתפר בכלל אחרי הפסיקה. אני יכול רק לקוות שיתחיל להיכנס יותר סיוע".
#Gaza, although we send notifications about all aid convoys and we coordinate all our movements, aid convoys continue to come under fire.
Civilians & aid to civilians must be protected at all times. https://t.co/YKOumZ4qj6
— Philippe Lazzarini (@UNLazzarini) February 5, 2024
אבו רמזי ג'נידה, בן 65 ששוהה באצטדיון פלסטין בעיר עזה – מגרש הכדורגל הלאומי שהפך למקום מחסה לעקורים – קצת יותר אופטימי. "יש כעת תקווה שהלחצים על ישראל יובילו להפסקת אש מלאה שתחזיק זמן מה", הוא אומר. "אף שבית המשפט הבינלאומי לצדק לא הורה על הפסקת אש, הרגשנו שיש מישהו בעולם שאכפת לו מאיתנו. הרגשנו שלפחות העולם מתחיל להבין את הכאב שלנו".
"תפסיקו את המלחמה, למען הילדים שלנו"
"מאז ההתחלה, אנחנו מחכים להתערבות בינלאומית שתעצור את המלחמה המחרידה הזאת", אומר אנוואר עווד, בן 45, ששוהה כיום בח'אן יונס שבדרום הרצועה. "אנחנו לא יכולים לישון, ביום או בלילה. זה כאילו שאנחנו רק מחכים למוות.
"כשדרום אפריקה הודיעה שהיא מגישה עתירה לבית הדין הבינלאומי לצדק, שמחנו, חשבנו שיש תקווה – שמישהו יכריח את ישראל להפסיק את המלחמה ולהציל את התושבים ואת הילדים של עזה", אומר עווד. "חיכינו הרבה זמן. והחלטת בית המשפט אישרה שזו מלחמת ג'נוסייד נגד חפים מפשע ברצועת עזה. אבל אנחנו זקוקים לצו ברור ומוחלט להפסקת אש".
"כשדיברו בבית המשפט על מה שישראל עשתה לתושבי עזה, העקירה וההרעבה – כל זה שודר בכל העולם, והרגשנו ששומעים את קולנו ושהעולם יבין עכשיו מה אנחנו עוברים. המלחמה הזאת קשה יותר מכל מלחמה אחרת שאנחנו, ההורים שלנו או הסבים שלנו חוו. אני מקווה שהעולם יעמוד לצידנו ויציל אותנו ממנה".
סנאא ברבח', בת 37, נעקרה עם משפחתה מח'אן יונס בימים שאחרי פסיקת בית המשפט, כשישראל הרחיבה את הפלישה הקרקעית. "לפני שבוע, עזבתי את ביתי במחנה הפליטים בח'אן יונס לאזור אל-מוואסי ליד רפיח", היא מספרת. "אני גרה באוהל עכשיו. אני אם לחמישה. הילדים מבקשים אוכל, וכולם חולים, אבל אין לי תרופות ואני לא יכולה לעזור להם.
"קיווינו שבית המשפט יקרא להפסקת אש מיידית, אבל זה לא קרה", היא ממשיכה. "אם הם היו מחליטים לקרוא להפסקת אש, לא היינו חיים בתנאים כל כך נוראיים עכשיו. עבורנו התושבים, זו לא אשמתנו. המלחמה גזלה מאיתנו את השקט והביטחון. איבדנו משפחות, בתים, הכל. אנחנו צריכים שמישהו יכריח את ישראל לסיים את המלחמה הזאת".
"כל שנייה שבה הפסקת האש מתעכבת מובילה להרג של נפש, להרס של בית, של משפחה". ילדים עזתים מקבלים מים במטה אונר"א ברפיח, דרום רצועת עזה, ב-29 בינואר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)
מוניר עכר, בן 50, נעקר גם הוא אחרי החלטת בית המשפט. "אנחנו רוצים הפסקת אש, סוף למלחמה", הוא אומר. "אנחנו רוצים שמשלחות בינלאומיות ייכנסו לרצועת עזה וייראו מה המלחמה עשתה לנו, התושבים. נאלצתי לעזוב את ביתי בחלק המערבי של ח'אן יונס עם 50 אנשים ממשפחתי המורחבת. לא היו לנו מים, חשמל, מזון. לא יכולתי להביא לחם למשפחתי. האם העולם מוכן לקבל את זה?
"הדיון בבית המשפט היה חשוב מאוד, והוא משך את תשומת ליבו של העולם לפשעים המחרידים שמתבצעים בעזה. אבל אנחנו צריכים שהמלחמה הזאת תסתיים", אומר עכר. "מלחמות לא תורמות לאף אחד, הן רק מגדילות את ההרס ואת האלימות. אנחנו זקוקים לשלום. שלום הוא הפתרון היחיד. תפסיקו את המלחמה הזאת, למען הילדים שלנו".
מחמוד מושתהא הוא עיתונאי ופעיל זכויות אדם תושב עזה. רווידה כמאל עמאר היא עיתונאית מח'אן יונס. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
