מה לחילונים ולמאבק החרדי נגד הגיוס?
המאבק של העדה החרדית נגד הגיוס לא מתבסס על דיל פוליטי, אלא על קהילה שנאבקת על זכותה לחיות בשלום ללא כפייה וללא נטילת חלק במלחמות לא לה. חוסר הפופולריות שלו בעיני התקשורת והציבור, כמו גם ההתעלמות של שוחרי זכויות האדם, מקלים על המדינה להפעיל מולו אלימות
כותב אורח: אמנון ברונפלד שטיין
"יום זעם" של החרדים: 120 עצורים במהומות ברחבי הארץ נגד הגיוס", "עשרות חרדים הפגינו נגד גיוס נשים", "התרגיל שליברמן מכין לחרדים: חוק גיוס חדש" – מקבץ כותרות בתקשורת החילונית עם מכנה משותף אחד ברור: הם מול אנחנו. לובשי השחורים מול התפקוד התקין של המדינה היהודית המודרנית.
נדמה שמאז הוגשה העתירה הראשונה לגיוס בני ישיבות אי אז ב-1970, שאלת הגיוס נותרה סטאטית, קו השבר בין הציבור החילוני לציבור החרדי. הטיעונים, הצדדים, ושיתופי הפעולה נדמים כמוכרים וברורים לכל. טומי או יאיר לפיד מול אריה דרעי, שוויון בנטל מול תורתו אומנתו, ליברליזם מול דת, קידמה ונאורות מול פרימיטיביות.
אז זהו, שלא. בשלוש השנים האחרונות, כל מה שידעתם הפך ללא רלוונטי. כי את המאבק הנוכחי נגד הגיוס לא מובילים הפוליטיקאים החרדים מהכנסת, אלא הפעילים מהשטח והקהילות מהשוליים. והגיע הזמן שתכירו אותם פנים אל פנים. בלי תיווך התקשורת, בלי מסכות ובלי פילטרים. כי בעוד חצי שנה, בספטמבר , אם לא יימצא פתרון שימנע החלת חוק גיוס חובה על כל בחור חרדי, את הפצעים שיפערו יהיה הרבה יותר קשה להגליד.
בגידת הפוליטיקאים
בשביל להבין באמת את המאבק הנוכחי, צריך לחזור לממשלה הקודמת. עם יאיר לפיד בפנים, וכל המפלגות החרדיות בחוץ, עם ועדת פרי שיזמה גיוס סיטונאי של חרדים. אז, כל הקהילות החרדיות, מאשכנז ומספרד, מהפוליטיקאים בוועדת הכספים לאנטי ציונים שמסרבים לקבל כסף מהמדינה עמדו ביחד ויצאו להפגנות המוניות. אלא שכגודל ההבטחה, גודל האכזבה. כי ב-2014, כשהמפלגות החרדיות חזרו לקואליציה של ביבי, הבטחות המלחמה נשכחו. ובפעם הראשונה, מה שנלחש בחדרי חרדים במשך שנים הפך לעובדה מוצהרת: הפוליטיקאים החרדים ניהלו את תהליך הגיוס. הם ניסחו, חתמו והצביעו על תיקון החוק שקובע מכסות גיוס לחרדים, ושבשמו נשלחים כעת 'עריקים' וסרבני מצפון חרדים לכלא הצבאי. ומה נותר מהמולת תופי המלחמה שהבטיחו חודשים ספורים טרם כניסתם לקואליציה? דממה רועמת.
וכשהמיינסטרים מאכזב, "השוליים" תופסים את מקומו. במקום מאבק שמובל על ידי הפוליטיקאים והעסקנים, המאבק מובל כנגד הפוליטיקאים והדילים שהפקירו את הציבור החרדי. אנשי העדה החרדית, צבר חסידויות אנטי ציוניות אדוקות (תולדות אהרון, סאטמר, אנשי היישוב הישן…) המונות מעל 120 אלף איש הפכו למובילי המאבק ברחוב החרדי, בבתי המשפט, ובסיוע פרטני לכל עריק או סרבן מצפון חרדי. ביחד עם אנשי 'הפלג הירושלמי' הוחלטה מדיניות אי התייצבות בלשכות הגיוס וסירוב לשתף פעולה עם רשויות הצבא ההפגנות הפכו לזועמות יותר, האלימות המשטרתית הפכה לקשה יותר, ומידי חודש נכלאים כ-30 בחורים חרדים בתנאי מעצר קשים ואכזריים.
> עם ללא ערכים נאבק בהנהגה מושחתת ללא מוסר
החשש מהגיוס מכונן בליבה של כל משפחה חרדית, שרואה כיצד הצבא מבטל בסיטונאות מעמד בני ישיבה, כיצד נשים דתיות נשלחות למעצר בשל סירוב ללבוש מדים, וכיצד תלמידי ישיבה נעקרים ממשפחותיהם ונכלאים בבידוד בשל דבקותם בחופש האמונה. במשך שנים מכרו לציבור החרדי שרק דרך התערבבות במוסדות השלטון ובפרלמנט הם יוכלו לשמור על זכותם להימנע מגיוס וממכבש כור ההיתוך. אלא שהיום ברור שדווקא הפוליטיקאים הובילו את החרדים למפתן דלתו של הגיוס, ואילו עמדה אנטי ציונית ומצפונית בלתי מתפשרת היא שתרחיק אותם ממנו. ואפילו לאלופים בצה"ל ברור – אף חרדי לא ייקח חלק בגוף שכל מטרתו לשנות את אורחות חייו מבחינה רוחנית, תרבותית ומצפונית.
דור שלם הפך לבלתי חוקי
המאבק של העדה החרדית נגד הגיוס שונה באופן מהותי מהמאבק המוכר לנו מדיוני הכנסת. הוא לא מתבסס על דיל פוליטי בוועדת הכספים, אלא על זכויות אדם ופציפיזם יהודי. על חופש האמונה, הדת והמצפון של בחורים חרדים שנרמסים בידי רשויות הצבא; על האיסור העמוק לקחת נשק מאז החרבת בית המקדש; על זכויותיהם כמיעוט וכקהילה ילידית שקיימת בטרם הוקמה ישראל; ועל סולידריות קהילתית כנגד אלימות משטרתית רחבת היקף, התעמרות שלטונית תוך עקיפת כל כללי מנהל תקין, והתעלמות כואבת של בג"ץ ושוחרי זכויות האדם בישראל.
זהו מאבק שתוקף את מוקדי הכוח בצורה ישירה. בין אם בהפגנות יחידים מול בתי אנשי מדור אכ"א בצבא ("באים לגייסים"), בהקמת אוהלי מחאה מול הכנסת ולשכות הגיוס, או בעצרות ענק עם אש בעיניים מול זרנוקי המים של המשטרה. דור שלם של בחורים חרדים הפך לעריק ובלתי חוקי, וכל מפגש אקראי עם שוטר מלווה בחשש ממעצר אלים וממאסר מתמשך. קהילה שלמה שנאבקת על זכותה להמשיך להתקיים, לחיות בשלום עם שאר הקהילות החיות על הארץ הזו, ללא כפייה וללא נטילת חלק במלחמות לא לה. אלא שהמאבק, וקולות הזעקה החרדים שבוקעים ממנו, לא זוכים להד בתקשורת ובציבוריות הישראלית ולכן, קל יותר למדינה להפעיל אמצעים אלימים מולו.
בחודשים האחרונים מסייעים פעילים חילונים מתחומים שונים למאבק החרדי, מתוך מטרה ברורה לשנות תמונת מצב זאת. על אף שאורחות חיינו שונים בתכלית, אנחנו עומדים בסולידריות עם קהילה איתה מנהל הממסד הישראלי מלחמת שמד רוחנית. עם רבבות בחורים שנמצאים בחשש מתמיד ממעצר אלים וממאסר מתמשך. עם יהדות חרדית שלא מוכנה להיות החלילן מהמלין של הקואליציה.
כשהממשלה הישראלית מחריפה את צעדי הדיכוי, כשהאלימות המשטרתית גוברת, כשבתי המשפט מסרבים להכיר בזכויות האדם של החרדי, נותרת החברה האזרחית כחומת ההגנה האחרונה. ביחד, בסולידריות, ובמאבק משותף, נראה לשלטונות שקהילות שונות, שאנשים שונים, יכולים לחיות בארץ הזאת ביחד ללא דיכוי וללא כפייה הדדית.
אמנון ברונפלד שטיין הוא רכז המטה החילוני המסייע למאבק החרדי נגד הגיוס.
ביום רביעי, ה-7.3, בשעה 19:30 יתקיים ברחוב הכורש 14 בירושלים מפגש סולידריות חילוני – חרדי. במפגש נכיר את הכוחות הבולטים במאבק נגד הגיוס, נשמע את מצוקתם ואת הצלחותיהם במאבק, ונבין כיצד אנחנו נוכל לסייע להם. הכניסה בחינם ומותנית בהרשמה מראש
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן