עם ללא ערכים נאבק בהנהגה ללא מוסר
הציבור היהודי פיתח כישרון מיוחד לבחור שוב ושוב במנהיגים שמשקרים לו כבר שבעים שנה. אותנו הערבים השחיתות שנחשפת היום לא מפתיעה, אפילו לא במעט. המאבק בשחיתות צריך להתחיל בתיקון מוסרי עמוק. עד אז, אנחנו נשארים מחוץ להפגנות שלכם
כותב אורח: ג'עפר פרח
שלל הפרשות הנחשפות במערכות השלטון בישראל חדשות לבקרים מוכיחות שוב שמשהו בסיסי דפוק בעולם המוסרי-הערכי של העם שמצמיח מנהיגים במדינה הזאת. עם שהתאושש מטבח השואה וטוען לגלות של אלפיים שנה ומוצא את עצמו עם ראשי ממשלה, נשיא, שרים, רבנים, חברי כנסת, מפקדי צבא ומשטרה, אנשי עסקים ועורכי דין מושחתים בצורה הזאת חייב לשאול את עצמו שאלות קשות. שאלות על מוסר וערכים, על שקר ואמת, על תדמית, מיתוג ושיווק, על גניבה וזכויות, על "מגיע לי, ו"רק שאלה" ו"חוצפה" וגניבת תור ומולדת.
כערבי שמסתכל על המחזות הללו, אני תוהה כמה העם הזה מוכן לספוג. במדינות שנשלטות בידי עריצים, כולל חלק ממדינות ערב, יש מערך דיכוי שמצניח ראשי מדינה, מונע מחאה והדחה. בחלק מהן מסתכן המוחה בעריפת ראשו. בישראל משתלטים שוב ושוב מושחתים שנבחרים בידי העם, שמוכן לבלוע שקרים ולהמשיך לשלוח את ילדיו לכבוש עם אחר ולמלחמות כאילו נשלחו לקייטנות.
מה שמתחולל בימים אלה הוא חשיפת פניהם של מנהיגי האומה ששיקרו וממשיכים לשקר לבני עמם מהיום הראשון. אותם מנהיגים ששיקרו כשסיפרו לפליטי השואה כי הם מגיעים למקום שאין בו אנשים, "ארץ ללא עם לעם ללא ארץ", והתיאבון בא עם הטמטום של מלחמות "האין ברירה" בהם שילמו ילדיכם וילדי העם הפלסטיני מחיר כבד. אלה שהובילו את העם היהודי למלחמות מיותרות ועוד יובילו אותנו הם שקרנים, נצלנים וחמדנים שחושבים שהעם היהודי הוא פראייר שמוכן לאכול את השקרים שלהם, והם ממשיכים לשקר לכם כל הזמן. אלה שגירשו עם ב-1948 וסיפרו שהפלסטינים שהיו בחיפה ויפו ברחו. אלה שניצלו את הבריחה הלגיטימית של אזרחים במצב לחימה לגירוש ונישול וגניבת בתים של מאות אלפי אנשים וסגרו את הגבול בפניהם, ובנו "דמוקרטיה" יהודית. אלה שגירשו את הבדואים בנגב ב-1956 וטבחו בכפר קאסם וקנסו את הטובחים בגרוש.
> נתניהו משתמש בדמוקרטיה כדי לחתור תחתיה
לא מאמינים לאף צד
אלה שכבשו את השטחים ב-1967 ובנו התנחלויות ושרו "הבאנו שלום עליכם", אלה שכבשו את ביירות וסיפרו לכם שקיבלו אותם באורז ופרחים, וגם כשיצאו מלבנון הם הציגו זאת כניצחון וחזרו שוב למלחמות בלבנון כדי שנשכח מהשחיתות שלהם. אלה שנטשו את עזה וגידרו אותה וסיפרו לכם שמיליון וחצי בני אדם יטבעו ושכנעו את הציבור שכך יהיה "שלום". הם לא סיפרו לכם שיהיו מנהרות ורקטות. עכשיו הם מגרשים פליטים שברחו לארץ הזו ונתנו לה הזדמנות פז לשווק את פניו היפות של העם היהודי. והתקשורת היתה ונשארה חלק בלתי נפרד מהשקר, ומה שנחשף בימים אלה הוא קצה הקרחון של המפעל שמאפשר לכל העוולות לקרות. הרעש הציבורי היום הוא קוסמטיקה אם לא מטפלים במחלה המוסרית.
הרבה דובר על "המוח היהודי" בישראל. המוח שמסוגל להמציא שבבים להייטק אבל מוכן גם לשרת את הכיבוש ואת המושחת ללא שאלות קשות. הוא מוכן לשלוח את ילדיו לעמוד במחסומים ולשמור על חבורת מתנחלים ולטעון שכך הוא שומר על בטחונו. עם מבריק במספרים אך דפוק בערכים. עם ששולח מתנחל שחי בבית ללא היתר לפקח על הבנייה ללא היתר ביישובים הערבים. עם ששוטריו לא מסוגלים לרכוש דירה ונשלחים להרוס פחונים של אזרחים בכפרים לא מוכרים בנגב. עם הספר ששותק כשכולאים סטודנטים וסופרת כמו דארין טאטור.
כערבי, כל השחיתות הזאת לא מפתיעה אותי אפילו לא במעט. זה די דומה לשחיתות בחלק גדול ממדינות ערב. המקורבים שזוכים בחברות טלפוניה, התורמים שמקבלים תחנות טלויזיה, התומכים שמקבלים את אדמות הערבים שהפכו לאדמות קיבוצים ומושבים, והתימנים שמחפשים את הילדים החטופים שלהם. זאת לא דיקטטורה של שבט אחד, זאת דיקטטורה של אליטה מושחתת מוסרית שמתחלפת בבחירות מדי כמה שנים. מי שלא מקבל סיגרים הופך לסוחר נשק באפריקה שקורסת. דיקטטורה שסומכת על עם שעולם הערכים שלו מוכן לקבל שקר וגניבת מולדת.
לנו הערבים קשה להאמין למשטרה ולפרקליטות ולשופטים. קשה לנו להאמין למערכת שמלבינה התנחלויות, הורסת בתים, מונעת ממשפחות להתאהב ולחיות ביחד. אנחנו לא מאמינים לשוטרים שירו ב-13 אזרחים ערבים בהפגנות אוקטובר 2000, שהוגדרו בתקשורת המגויסת "מהומות". הקשר בין שלטון ותקשורת מוכר לנו. מיומה הראשון, מכונת כור ההיתוך עבדה שעות נוספות לשווק שקרים על הערבים, הסתירה מידע וסיפרה לעם היהודי שקרים שגרמו לבניו להקריב את עצמם במלחמות ובכיבוש. הלא מדובר באותה תקשורת, משטרה, בתי משפט, יועץ המשפטי שהפך לשופט בעליון שעשו יד אחד כדי לסגור את החקירות שאמורות היו לבדוק מי ירה ב-13 מפגינים. וזה ממשיך לקרות כל יום, ומכונת הכביסה עובדת, והעובדות על העבודה המלוכלכת של הכיבוש מוסתרות מעיני הורים ששולחים את ילדיהם לכבוש עם אחר.
> הצבא משקר נגד משפחת תמימי, העיתונאים משתפים פעולה
עולם ערכי משובש
המאבק הזה בין מה שנקרא "מערכות אכיפת החוק" לבין התקשורת והנבחרים המושחתים אינו זר לנו, ואנחנו לא מאמינים לאף צד במאבק הזה. אנחנו כערבים לא יכולים להאמין לכחולי המדים. הם נוהגים בנו בעוינות, ובמשרד המשפטים מוכנים לסגור ללא חקירה תיקים של אנשים שנורו בידי שוטרים. והתקשורת היתה מאז ומתמיד שותפה לשיווק השקרים, במיוחד כשמדובר בשקרים נגד הערבים, אז איך בדיוק אתם מצפים שנאמין להם היום. הערבים מדירים את רגליהם מהפגנות המאבק בשחיתות כי הם מבינים שמושחתים ילכו ומושחתים אחרים יגיעו, כל עוד עולם הערכים משובש.
עד שלא יתמודד העם היהודי עם הפשעים נגד העם הפלסטיני שגורש והפך לפליט ולנכבש, תמשיך השחיתות לפשות במערכות קבלת ההחלטות במדינה. עם שרוצה לתקן את עולם הערכים המעוות של מנהיגיו צריך לקבוע סטנדרטים ערכיים ומוסריים למה מותר ואסור. התקשורת צריכה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה ולא של מערכת הדיכוי. עולם ערכים ששותק על כיבוש, על אפליה, על גירוש פליטים יקבל שחיתות וניצול. עם שמוכן לקבל את השקר של "אלוהים הבטיח לנו את המולדת הזו ואנו זכאים לגנוב את בתי ואדמות העם שישב וחי במדינה הזאת", יחליף את אולמרט בביבי ואת דרעי בהירשזון. מקור ההשראה של החבורה הזאת הוא שמצדיק את גניבת המולדת של עם והפיכתה באמצעות חוקים כמו חוק הלאום וחוק הסיפוח וחוק הנכבה למולדת בלעדית של עם בהתהוות. תתעוררו כבר. זה לא מקרה בודד. זה עולם ערכים מעוות שדורש תיקון מהותי. תיקון מוסרי שהעם צריך לעשות כשהוא בוחר את מנהיגיו.
ג'עפר פרח הוא מנהל מרכז מוסאוא, לזכויות האזרחים הערבים בישראל.
> דיווח מיוחד מאוגנדה: "לא נהפוך לפח זבל של מדינה שלא רוצה פליטים"
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן