מדוע הסטטוס קוו בהר הבית אינו אפשרי
על רקע המתח והאלימות הגואה ברחובות ירושלים, מתחזקת אחיזתה של ישראל בהר הבית. כמיהת היהודים לבית המקדש אינה יכולה להיפתר על ידי ניהול הסכסוך או שמירת הסטטוס קוו, אלא רק על ידי פתרון פוליטי-מדיני כולל
כותב אורח: יונתן מזרחי
בחודשים האחרונים, עם העלייה באלימות ובמתח בירושלים, מסתבר שסוגיית הר הבית מהווה גורם מרכזי בסדר היום הפוליטי והחברתי. שאיפותיהם של אלה הנתפסים כקיצוניים לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית/חראם א-שריף מעוררות דאגה בקרב רבים בציבור הישראלי, בעולם הערבי ובקהילה הבינלאומית – בלב כל אלה המבקשים לשמור על הסטטוס קוו במקום זה, כלומר לקיים את האוטונומיה של הווקף המוסלמי בניהול המתחם, ולאפשר עלייה להר של יהודים במועדים מסוימים. יש הטוענים שהמתח במזרח ירושלים מקורו בשאלת הריבונות על הר הבית: כלומר המתח בהר מוביל למתח ברחובות, ולא להיפך.
אם נבחן את תולדות הר הבית באלפיים השנים האחרונות, נראה שהשלטון בו התחלף פעמים רבות, וכל ריבון שינה את המצב במקום. במאה הראשונה לספירה חרב בית המקדש, אך כבר במאה השנייה לספירה בנו הרומאים מקדש פגאני במקום שבו ניצב בית המקדש לפני חורבנו. כאשר נעשתה הנצרות לדת הרשמית של האימפריה הביזנטית במאה הרביעית, הפך הר הבית לאתר פסולת – לכאורה מתוך זלזול במעמדו, אבל דווקא הצורך שחשו הנוצרים להפוך את ההר למקום מוקצה מעיד על שאיפתם להגדיר אותו מחדש. הכיבוש הערבי החזיר להר הבית את מעמדו הדתי המרכזי, ולמן סוף המאה השביעית נבנו בו מבני תפילה והנצחה. המוכרים שבהם הם מסגד אל אקצא ומבנה ההנצחה שהפך מאוחר יותר למסגד – כיפת הסלע. נוסף עליהם יש בהר הבית/חראם א-שריף, מדרסות, כיפות, קשתות ועוד מבנים, ההופכים אותו למה שהוא כיום – מתחם מקודש לאסלאם.
> בהר חומה מקדמים בנייה חדישה ובצור באהר נלחמים להתחבר לביוב
אזור הר הבית/חראם א-שריף (צילום: Andrew Shiva, ויקימדיה CC BY-SA 3.0)
אך גם בימים שבהם שלטו המוסלמים בהר הבית, או בשמו הערבי חראם א-שריף, לא היתה התמונה אחידה והתחוללו בו שינויים בהתאם למצב הפוליטי. השליטים לבית אומייה העצימו (במאה השביעית) את קדושת ההר, ואילו השליטים לבית עבאס (במאה השמינית) הפחיתו בערכו. הצלבנים הפכו במאה ה-12 את מסגד אל-אקצא לכנסייה וזיהו אותו כאחד האתרים הקדושים לנצרות. מיד לאחר החזרת ירושלים לידי המוסלמים בימי הממלוכים, במאה ה-13, החל פיתוח מואץ של ההר, ושוב הוקמו בו מבני דת שחיזקו את חשיבותו באסלאם. אפילו בשנים שבהן היה ההר בשליטה בריטית (בתקופת המנדט), התחוללו בו שינויים בסטטוס קוו.
כאשר החליטה ישראל לנהל את הסכסוך הפוליטי במקום לפתור אותו, ולחזק את שליטתה במזרח ירושלים, משמעות הדבר שגם את המצב בהר הבית היא מעוניינת לנהל. ניהול אין משמעותו הקפאת מצב. אך טבעי הדבר שכאשר בציבור הישראלי מחלחלת ההבנה שאי מציאת פתרון פוליטי משמעותו חיזוק השליטה הישראלית במזרח ירושלים, הוא ידרוש את חיזוק השליטה הישראלית בהר הבית. כמיהתם של מיליוני יהודים לבית המקדש אינה יכולה להיפתר על ידי ניהול הסכסוך או שמירת הסטטוס קוו, אלא רק על ידי פתרון פוליטי לסכסוך כולו. אחרת תמשיך ישראל לשנות את המצב בהר הבית, כשם שהיא משנה את המצב בגדה המערבית. כאשר מביאים בחשבון את מעמד הר הבית ביהדות, את כוחה הצבאי והפוליטי של ישראל באזור, ואת אי נכונותם של ישראלים רבים להכיר בחשיבותו של האתר באסלאם בכלל ובקרב הפלסטינים בפרט, ניתן לראות שחיזוק האחיזה הישראלית בהר הבית היא תוצאה של המציאות הפוליטית ולא להיפך.
יונתן מזרחי הוא ארכיאולוג בארגון עמק שווה, העוסק במקומה של הארכיאולוגיה בסכסוך הפוליטי.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
כאן אפשר להצטרף
לתמיכה – לחצו כאן
