הנוּבּים, מבקשי המקלט השקופים בישראל

על פי ההערכות, ישנם בישראל כמה מאות נובים – מבקשי מקלט מחבל ארץ בצפון סודן שם מתרחשת כבר שש שנים מלחמה עקובה מדם ורצח אזרחים על ידי השלטון. למרות הסכנה הנשקפת לחייהם בארץ מוצאם, עדויותיהם של הנובים לא זוכות להתייחסות והמידע על המתרחש באזור זה מועט וכמעט לא נשמע

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: דרור שדות

לאורך השנים התדפקו עשרות אלפי פליטים מאפריקה בשעריה של ישראל. כשקוראים להם "מבקשי מקלט אפריקאים" (בוודאי כשהממשלה מגדירה אותם כקבוצת "מסתננים" ללא זהות) – קשה להבחין בהבדלים בין הקהילות; אבל בקרב מבקשי המקלט שהגיעו לישראל יש פסיפס של זהויות שונות. על פי ההערכות, ישנם בישראל כמה מאות נובים – מבקשי מקלט מאזור דרום קורדופן והנילוס הכחול. מדובר באזור שנמצא בדרום הרפובליקה של סודן (צפון סודן) – שם מתרחשת כבר שש שנים מלחמה עקובה מדם ורצח אזרחים על ידי השלטון.  נייר עמדה חדש של המוקד לפליטים ולמהגרים מספק הצצה לאזור בסודן שסובל מטיהור אתני מזה עשרות שנים.

אחי הבכור שימש כראש הקהילה הנוצרית במקום שבו גדלתי. הוא נעצר כשהתגלתה זהותם הדתית בחשד למעורבות בתנועת ההתנגדות למשטר ולהפצת רעיונות פוליטיים ונוצריים. הוא ברח מסודן ואני, באותו יום, כשאני רק בן 12, נלקחתי לתשאול על־ידי גברים חמושים מכוחות הביטחון, ישירות מבית־הספר. סולקתי מבית־הספר והחברים שלי התרחקו ממני, אסרו עליהם לדבר איתי. חיינו תחת מעקב ונאסר עלינו להתנהג כנוצרים. כשהייתי בן 15 עצרו אותי באלימות והכו את אמי עד שהיא מתה".

(תומאס עבדאללה סודן עזאק, מבקש מקלט מהרי הנובה).

> הצצה למתקן חולות: אוכל מזוהם, טיפול רפואי לקוי והפקרת מבקשי המקלט

הסיפור הטרגי של אזור דרום קורדופן – הרי הנובה והנילוס הכחול – ראשיתו לפני עשרות שנים, אך המשבר החריף מאז הקמת מדינת דרום סודן לפני 6 שנים. כבר לפני יותר מעשרים שנים החל המשטר הערבי של עומר אל באשיר לאסלם את השבטים האפריקאים – שפתחו במרד בתגובה. אנשים שסירבו להתאסלם עונו ונרצחו והמשטר הפציץ כפרים שלמים. בשנת 1993 המשטר בח'רטום פתח במדיניות השמדה המונית וגם מנע את הגעתו של סיוע הומניטרי במשך שנים.

ראיתי את אנשי עומר אל־באשיר עוצרים נובים ויורים בהם, מותירים את גופותיהם ברחוב. ראיתי גופות רבות של נובים, שהרקיבו משום שלא הייתה אפשרות לקברן כיאות. […] עם חזרתי לח'רטום, דיווחתי לחברי האגודה הנובית על הנעשה בהרי הנובה, דיווח שסימן אותי כמתנגד למשטר. במשך תקופה ארוכה אנשי הבטחון הסודני עקבו אחריי ואחרי חברי אגודה נוספים. יש בין חברי האגודה שנעצרו, שוחררו ושוב נעצרו. יש ביניהם שנעלמו ובסבירות גבוהה נרצחו על־ידי המשטר ויש שהצליחו להימלט מסודן ולמצוא מקלט במדינות אחרות".

(נאסר שאדד אחמד אבוסדור, מבקש מקלט מהרי הנובה)

בשנת 2011 התחדשה הלחימה בעקבות הקמתה של מדינת דרום סודן. הנובים, על אף שלחמו לצד אזרחי דרום סודן, הושארו בטריטוריה הצפונית ופתחו חזית כנגד המשטר. הם דיווחו על מעשי טבח נגד אזרחים אשר בוצעו על ידי מיליציות מטעם המשטר שטיהרו אתנית אזורים שלמים. מעל 4,000 פצצות הונחתו על שטחים אזרחיים בידי המשטר של אל-באשיר – שהרסו בתים, בתי חולים ובתי ספר. אלפים נהרגו.

כשני מיליון איש נפגעו מהלחימה בדרום קורדופן עד שנת 2014. כמעט מיליון איש נזקקו לסיוע הומניטרי, ומחציתם נעקרו מבתיהם. כ־250,000 פליטים ברחו לדרום סודן מאז פרצה המלחמה בשנת 2011 ועד יוני 2016.

"ביום ראשון השבוע מלאו עשר שנים להמתנה שלי לתשובה ממדינת ישראל. אני ממתין מדצמבר 2005, אז הגעתי לישראל לראשונה. המסע שלי אל הלא נודע ממשיך". חסן רחימה, מבקש מקלט מהרי הנובה, טרם קיבל תשובה לבקשת המקלט שלו. (צילום: מיכאל טויפול)

לראות בני אדם, לא "בעיה"

בתקופה האחרונה, בעקבות הליכים משפטיים רבים ולחץ מצד בתי המשפט המחייבים את רשות האוכלוסין וההגירה לתת תשובות, מסתמן שינוי ביחסה של מדינת ישראל כלפי מבקשי המקלט מדארפור (מערב סודן). קשה לומר שהיא "משפרת את עמדתה", שכן באופן עקבי ממשיכה המדינה להתכחש לרצח העם המתרחש בגבולות חבל ארץ זה, ומזניחה את אלפי בקשות המקלט שהוגשו על ידי פליטים דארפורים. אבל באופן לא רשמי אפשר לראות כיצד ישראל מגמגמת. כך למשל חוות הדעת שנגנזה ובה המלצה להעניק מעמד פליט לכל מבקשי המקלט מדארפור, שאינם מן השבטים הערביים, ההחלטה לתת 200 אשרות – הומניטריות, לא "מעמד הפליט" – לדארפורים, וכן הנוהל שלא לזמן אותם למתקן ה"פתוח" חולות. אבל רק מעטים יודעים מה מתרחש באזורים אחרים של סודן. סיפורם של הנובים לא נשמע, לא בישראל, וגם לא בעולם. מצד הרשויות הם זוכים להתעלמות מוחלטת.

בחינת ההבדלים בין האנשים שהגיעו לכאן מאפריקה אינה דרישה קטנונית, אלא עניין עקרוני. להבחין בין מתנגדי משטר לתומכיו, בין אלו שמבקשים מקלט כיוון שברחו מעבודות כפייה, לבין הפעילים הפוליטיים; בין אלו שנרדפים בשל זהותם האתנית ובין אלו שמרדו והצליחו לברוח – זו הדרך להתייחס אליהם כבני אדם, ולא כ"בעיה".

דרור שדות, דוברת המוקד לפליטים ולמהגרים.

> מה שלמדתי מאמי: מול גזענים כמאי גולן מתייצבות בלי להתנצל

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מארק צוקרברג (צילום: Friesehamburg, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

מארק צוקרברג (צילום: Friesehamburg, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

הגברים בוכים בפייסבוק, וצוקרברג מתגייס להגנתם

בעוד נשים נלחמות על זכותן לחיים ולהגנה מאלימות מינית, גברים נאלצים להילחם על זכותם לא להיעלב. זהו מאבק עיקש, שכולל שעות של לחיצה על "דווח על תגובה זאת". מרגש לראות שבהנהלת הרשת החברתית השכילו לזהות את האוכלוסייה שהכי זקוקה להגנה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf