דוח משרד החינוך: רבע מהתלמידים נשרו בפועל בקורונה

האם כשהנהלת משרד החינוך מכריזה על למידה מרחוק, היא מודעת לממצאי המחקרים שהמשרד עצמו מבצע? במחקר כזה, שהתפרסם בשבוע שעבר, נמצא שרק למחצית המורים (לא כולל חרדים) יש את התנאים הנדרשים להוראה מרחוק מהבית, ועוד פחות מזה, להוראה מרחוק מתוך בתי הספר. רק רבע מהמורים מעריכים שהלמידה מרחוק היא משמעותית, וקרוב ל-400 אלף תלמידים (ללא החרדים) בכיתות א'-יב', נשרו מהשתתפות סדירה בלמידה מרחוק.

27.5 אחוז מהתלמידים – כ-400 אלף ילדים – נכחו בפחות מחצי משיעורים בלימוד מרחוק. הפגנה של תלמידים היום בתל אביב (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

"ילדים לא מעטים", נכתב בדוח המחקר, "בפרט מאוכלוסיות מוחלשות, נותרים מאחור". זה דוח של משרד החינוך! מישהו שומע את הזעקה?

העניין הוא זה: כל מה שבאחריות משרד החינוך לעשות, המורות והמורים הם אלה שתפקידם להוציא זאת לפועל. על כן, היה מצופה שהמשרד יניע את החינוך בהתאמה לאמצעים העומדים לרשות המורות והמורים, או שיספק להם את האמצעים למימוש דרישותיו.

אלא שעל פי תפיסת החינוך בישראל, תפקיד המשרד הוא לרצות, להנחות ולדרוש; ואילו המורות והמורים מצווים להתאים את עצמם לשגיונות מלמעלה.

כך קורה שמשרד החינוך מכריז על למידה מרחוק, מבלי לקחת אחריות ולספק את התנאים הבסיסיים לכך. רבות נכתב (גם כאן) על חסרונן של תשתיות טכנולוגיות בצד של התלמידים. המחקר שפרסם המשרד בשבוע שעבר, מלמד על חסרונן של תשתיות גם בצד של המורות והמורים.

למחצית מהמורים אין תנאים להוראה מרחוק

המחקר נערך בחודש אוגוסט האחרון, והשתתפו בו אלף מורות ומורים, מדגם מייצג של כ-143 אלף עובדי ההוראה בכיתות א' עד יב', בחינוך הממלכתי העברי, הערבי והדתי. כלומר ללא חרדים, מזרח ירושלים וחינוך מיוחד. המורים נשאלו לגבי הלמידה מרחוק בשנת הלימודים הקודמת, בחודשים מרץ עד יוני 2020.

במחקר התברר שרק ל-60 אחוזים מהמורים יש בבית את התשתית הטכנולוגית הנדרשת (מחשבים וחיבור יציב לאינטרנט), ורק ל-51 אחוזים מהם יש בבית פינה של שקט ופרטיות להוראת השיעורים מרחוק (ראו תרשים).

מה יעשו 50 האחוזים הנותרים? בכל זאת מדובר ביותר מ-70 אלף מורות ומורים. בעיה שלהם.

האמת, שאכן קשה לדרוש ממשרד החינוך שיתמודד עם התנאים בבית הפרטי של כל מורה ומורה. אך בהחלט ניתן לדרוש מהמשרד שייקח אחריות על התנאים בבתי הספר עצמם. כך, למשל, מורה שאין לה את התנאים הנדרשים בבית, תוכל להעביר את השיעור מרחוק מתוך בית הספר. אם כך – האם יש תשתית טכנולוגית ותנאי סביבה מתאימים להוראה מרחוק מתוך בתי הספר? לא! מסתבר שהתנאים במוסדות החינוך נחותים אפילו מאלה שהמורים מביאים למערכת מבתיהם הפרטיים (ראו תרשים).

רק 40 אחוזים מהמורים דיווחו שיש בבתי הספר שלהם את התשתית הטכנולוגית הנדרשת (חיבור לאינטרנט) ורק 41 אחוזים דיווחו שיש בבתי הספר שלהם פינה של שקט ופרטיות להוראה מרחוק.

מקום העבודה של 86 אלף מורות ומורים (לא כולל חרדים, מזרח ירושלים וחינוך מיוחד) אינו מספק את התנאים הבסיסיים להוראה מרחוק. אז איך הם אמורים להוציא לפועל את הנחיות משרד החינוך?

למורים אין זמן לתכנון ההוראה מרחוק

מי שרוצה לקבוע מדיניות בנושא למידה מרחוק, צריך בעצמו, ולו פעם אחת, להסב שיעור שהעביר בכיתה לשיעור מותאם ללמידה מרחוק. אחר כך, עליו להכפיל את העבודה הזאת פי עשרים לערך, מספר השיעורים שהמורים אמורים לספק בכל שבוע!

אלא מה, שבהגדרה של משרת המורים בישראל אין זמן לפיתוח מערכי שיעורים. זאת בעיה גדולה בשגרה, והיא הפכה לבעיה מפלצתית בהוראה מרחוק. ואכן, כאשר נשאלו המורים מהו החסם המרכזי להצלחה של הלמידה מרחוק, 77 אחוזים מהם דיווחו על עומס יתר בעבודה הנדרשת.

בעניין זה נכתב במחקר: "במהלך הראיונות מורים רבים התלוננו על כך שהיו צריכים 'להמציא את עצמם מחדש', לעבור הכנות ארוכות וסיזיפיות לכל שיעור ומפגש, להתגבר על מכשולים טכניים ואחרים ובמקרים רבים גם לספוג ביקורת וחוסר אמון על כך שאינם עובדים מספיק".

כישלון ההוראה מרחוק

עוד נכתב: "היו מורים שלא חסכו במילים חריפות, לרבות אמירות על כך שתקופת הלמידה מרחוק גרמה להם לרצות לעזוב את המערכת". חבל שעורכי המחקר לא פרסמו את המילים החריפות ששמעו מהמורים, אולי הם היו מעוררות את שר החינוך (בהנחה שהוא קורא מחקרים בחינוך).

הכי חריף שמצאתי בדוח, וגם הכי אמיתי, הם דברי מורה: "אני מרגישה שמשרד החינוך זורק את המורים למים ושיתסדרו לבד". אני משוכנע שהיו אמירות חריפות יותר.

46 אחוז מהמורים דיווחו שאין לרשותם את הכלים הפדגוגיים לפיתוח מערכי שיעור ויחידות הוראה. אחוז דומה העידו שאין לרשותם תכנים דיגיטליים המתאימים לתלמידיהם. 57 אחוזים העידו שאין לרשותם כלים להערכת התלמידים בהוראה מרחוק.

מה הפלא אם כך שרק רבע מהמורים (24 אחוזים) דיווחו שההוראה מרחוק הניבה למידה משמעותית (ראו תרשים). רק כשליש מהמורים (30 עד 37 אחוזים) העידו שהשיגו את יעדי תוכניות הלימודים: בתוכן, במיומנויות ובכישורים החברתיים.

נשירת תלמידים

ומי משלם את המחיר? כיוון שלא סיפקנו למורות ולמורים תשתיות טכנולוגיות, סביבה מתאימה להוראה, כלים פדגוגיים וזמן עבודה, אין להתפלא שהתלמידים בורחים. 52 אחוזים מהמורים דיווחו על תלמידים שמתחמקים מלמידה, ו-48 אחוזים מהם דיווחו על תלמידים שמתקשים להתמיד בשיעורים.

סקר עמדות דומה נערך בקרב הורים לתלמידים בכיתות א' עד יב', במגזר הממלכתי: עברי, ערבי ודתי. כלומר ללא חרדים, תלמידי מזרח ירושלים והחינוך המיוחד. מדובר בהורים המייצגים כמיליון וחצי תלמידים.

7 אחוזים מההורים דיווחו שלא התקיימה כלל למידה מרחוק. 5.6 אחוזים דיווחו שהייתה למידה מרחוק אבל ילדיהם לא השתתפו בה, ו-15 אחוזים דיווחו שילדיהם השתתפו בפחות ממחצית השיעורים. סה"כ 27.5 אחוז מההורים (יותר מרבע!) דיווחו על השתתפות מעטה, אם בכלל.

אנחנו לא יודעים כמה תלמידים בדיוק מייצג כל הורה המדגם, אבל אם נניח שיחס ההורים דומה ליחס התלמידים, הרי מדובר על 400 אלף ילדות וילדים מכיתה א' עד יב' שניתן להגדירם כנושרים.

כאשר ההורים נשאלו על הסיבות לנשירה הוזכרו הסיבות הבאות: ילדים עם קשיים של קשב וריכוז, היעדר פניות רגשית ובעיות של מוטיבציה מצד הילדים, חוסר זמינות של ההורים לסייע לילדים ולעודד אותם ללמוד, היעדר ציוד תקשורת מספיק לכל הילדים בבית, היעדר פינה שקטה בבית, וילדים צעירים (כיתות א') שהוריהם חשבו שהדבר אינו מתאים להם.

"ילדים לא מעטים", נכתב בדוח משרד החינוך, "בפרט מאוכלוסיות מוחלשות, נותרים מאחור, מצב שיש בו להרחיב את הפערים הקיימים במערכת". דא…