newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למה לעזאזל השמאל-מרכז מאמץ טקטיקות של הימין במאבק בסיפוח?

המאבק בסיפוח הוא הכרחי, מכיוון שסיפוח חד-צדדי יעמיק וינציח את הכיבוש, יפגע במאות אלפי פלסטינים ויהפוך את ישראל למדינת אפרטהייד. אבל הדרך שבה בחרו חלק מחברינו למחנה המתנגדים לסיפוח משתמשת באותה רטוריקה אנטי דמוקרטית של הימין, ועלולה לייצר נזק דומה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

עם תחילת הדיון הציבורי בנוגע לסיפוח, פצחו גורמים שונים בימין בקמפיין הפחדה נגד הקמת "מדינת טרור בלב הארץ". ההגיון פשוט – כדי למנוע הקמתה של מדינה פלסטינית (אבל במקביל לספח שטחים), נציג את הפלסטינים כמחבלים ונזרע פאניקה בציבור.

לאחרונה, לקראת תאריך היעד של ה-1 ביולי שהציב ראש הממשלה בנימין נתניהו, הושקו כמה קמפיינים נוספים נגד הסיפוח, שעוסקים בהפחדה ואף בהפצת מסרים גזעניים. אבל הם לא מגיעים מהימין המתנחלי, אלא דווקא ממה שמכונה "מרכז-שמאל".

החל מ"הסיפוח מסכן את המפעל הציוני" (כלומר מנוגד לאינטרס של המדינה היהודית); דרך טיעונים דמוגרפיים שיכולים להשתלב יפה בכל פרסום של תומכי העליונות הלבנה ברחבי העולם; ועד לסרטוני הפחדה (כמו "לא מחפשים צרות? לא מספחים צרות") שמחזירים את הקולות והמראות מימי הפיגועים הגדולים, ומרדדים מיליוני פלסטינים לכדי איום קיומי.

צילום מסך מתוך הקמפיין "לא מחפשים צרות? לא מספחים צרות"

צילום מסך מתוך הקמפיין "לא מחפשים צרות? לא מספחים צרות"

המסרים האלה מהווים תעודת עניות למחנה שלנו. אפשר אולי להתווכח על מידת התועלת המיידית בקמפיינים מסוג זה ויכולתם לעצור את תוכנית הסיפוח החד-צדדי. אבל מה שצריך היה להכריע את הכף הוא לא תועלת טקטית כזאת או אחרת, אלא הנזק העצום שמסרים מעין אלה גורמים לאפשרות לבנות כאן עתיד משותף של שלום ושוויון – בין אם מדובר ביחסים בין האזרחים היהודים והפלסטינים בתוך ישראל או בהסדר עם הפלסטינים שיסיים את הכיבוש.

מסרים של הפחדה והפרדה מגיעים לפעמים עטופים בעטיפה ביטחונית. לפעמים העטיפה הביטחונית נקרעת בשוליים, ומתחתיה מבצבצת העטיפה של הנימוק הדמוגרפי, שבו הממד הגזעני כבר חשוף יותר. מתחת לשתיהן מסתתרת התפיסה שלפיה סוגיית הסיפוח היא נושא פנים ישראלי, או ליתר דיוק – יהודי-ישראלי. תפיסה זו, שמתבטאת בין היתר בסקרים שמלווים כמה מהקמפיינים שנועדו להראות רוב יהודי שמתנגד לסיפוח, היא כבר תפיסה אנטי-דמוקרטית וגזענית במובהק.

חשוב לשאול איך הגענו למצב שבו גופים מרכזיים במחנה המרכז-שמאל מעדיפים מסרים של הסתה, הפחדה, הפרדה ועליונות יהודית על פני הצבת אלטרנטיבה ערכית, עקרונית ומעשית, של שותפות ושוויון.

השאלה מתחדדת לאור הכישלון המהדהד של המחנה, שנמשך כבר כשני עשורים, להשפיע בזירה הפוליטית-מפלגתית. מערכת בחירות אחת אחרי השנייה, מבוז'י הרצוג ועד בני גנץ, שמענו את מי שהיו אמורים להציב אלטרנטיבה למדיניות ההסתה של נתניהו מתנערים מערכים שמאליים ודמוקרטיים בסיסיים, כמו שותפות של האזרחים הערבים בשלטון ומחויבות לסיום הכיבוש.

במקום אלטרנטיבה, קיבלנו קמפיינים דלים שהתמקדו ב"רק לא ביבי", לצד התנערות שיטתית ומוקפדת מכל מה שמריח כשמאל או אפילו סתם כאג'נדה מבוססת תוכן וערכים. כשזה המצב, מה הפלא שכחול לבן בראשות גנץ הצטרפה לממשלת נתניהו – בסופו של דבר, גם תמונת המראה של נתניהו אינה אלא השתקפות והרחבה של נתניהו עצמו.

המאבק בסיפוח הוא הכרחי, מכיוון שהסיפוח החד-צדדי יעמיק וינציח את הכיבוש, יפגע במאות אלפי פלסטינים ויהפוך את ישראל למדינת אפרטהייד. הנזק לאפשרות לקיים חברה דמוקרטית בישראל ולסיכוי לשותפות בין האזרחים הפלסטינים והיהודים במדינה, עלול להיות חסר תקנה. אבל הדרך שבה בחרו חלק מחברינו למחנה המתנגדים לסיפוח עלולה לייצר נזק דומה.

המאבק בסיפוח חייב להיות חלק ממאבק רחב יותר בכיבוש, והוא חייב להתבסס על חזון דמוקרטי של שוויון ושותפות.

רלוקה גנאה היא מנכ"לית תנועת זזים – קהילה פועלת

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
טחינה אלארז במדפים (צילום: אורן זיו)

טחינה אלארז במדפים (צילום: אורן זיו)

בעלת טחינת אלארז: "הטלפון לא מפסיק לצלצל. רבים תומכים בי"

מאז אתמול מתחולל ויכוח עז בחברה הפלסטינית סביב תרומה של בעלת המפעל, ג'וליה זהר, לאגודת קו סיוע נפשי לקהילה הגאה. בארגונים פמיניסטיים טוענים שזהר היא מטרה קלה משום שהיא אישה, ואילו יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה רומז שברקע יש גם אינטרסים כלכליים זרים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf