למה לא אצביע בבחירות הקרובות

לראשונה מאז שקיבלתי את זכות הבחירה, ביום שלישי לא אצא להצביע. בין גנץ לנתניהו כבר עדיף נתניהו. העבודה-גשר ומפלגת צדק שותפות למהלך של מחיקת פיל העליונות הגזעית היהודית מהחדר של השמאל הישראלי. וגם הרשימה המשותפת היא רק צעד אקטיבי אחורה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

ביום שלישי הקרוב אני לא הולכת להצביע בבחירות, לראשונה מאז שקיבלתי את זכות הבחירה. לנוכח הקמפיינים האגרסיביים שטוענים טענות רבות ושונות כנגד הבחירה לא לבחור, הייתי רוצה להסביר למה. קודם כל מדוע לא אצביע לאף רשימה חוץ מהרשימה המשותפת, ואז מדוע לא אצביע גם לרשימה המשותפת.

ראשית, הצבעה למפלגות גנרלים פשוט לא באה בחשבון. מדובר באנשים שלא רק שיש להם נהרות של דם של חפים מפשע על הידיים. הם גם מתחרים ביניהם מי הולך לשפוך יותר דם. כך שעל יו"ר כחול לבן בני גנץ או על המחנה הדמוקרטי שבו חבר אהוד ברק אין בכלל על מה לדבר. למעשה, ואחזור לזה בהמשך, אם הבחירה היום היתה בחירה ישירה בין גנץ לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו, הייתי מעדיפה את נתניהו.

ראשי כחול לבן, בני גנץ, משה (בוגי) יעלון וגבי אשכנזי, בביקור באשקלון, 11 בספטמבר 2019 (צילום: פלאש90)

הצבעה למפלגת גנרלים לא באה בחשבון. ראשי כחול לבן, בני גנץ, משה (בוגי) יעלון וגבי אשכנזי, בביקור באשקלון (צילום: פלאש90)

למפלגת העבודה-גשר ולמפלגת צדק של אבי ילאו לא אצביע, אף שבקמפיינים של שתי המפלגות נעשו דברים מרשימים בעיני. עם זאת, שתי המפלגות הללו שותפות למחיקת הפיל של העליונות הגזעית היהודית מהחדר של השמאל הישראלי. העלמת הכיבוש והעליונות הגזעית הזאת מהמצע שלהן היא לא רק בלתי מוסרית בעיני, היא גם פשוט טיפשית. העליונות היהודית היא הפלטפורמה שעליה מתקיימת הפוליטיקה הישראלית. נטישת הנושא הזה היא מתנה עצומה לימין, ששמח להיות היחיד בזירה הפוליטית הציונית שיכול להגיד משהו על הפלסטינים.

מעבר לכך, חשוב לזכור שלא מדובר רק בטעות אסטרטגית, אלא בעמדה פוליטית: מפלגות השמאל הציוני מעולם לא היו בחוסר הסכמה מהותי עם הימין הישראלי בשאלת העליונות היהודית. לכל היותר, היו ביניהם חילוקי דעות אסטרטגיים על דרכי ההוצאה לפועל של מדיניות העליונות הגזעית, אבל מעולם לא על צדקתה. המשך הקו הזה מציג באור פתטי את ה"קודם כל בני אדם" של העבודה-גשר, וגם את "מי שלא ראו אותנו יקבלו אותנו בכנסת" של אבי ילאו.

ראשי העבודה-גשר, עמיר פרץ ואורלי לוי אבוקסיס, באירוע קמפיין בתל אביב, 10 בספטמבר 2019 (צילום: פלאש90)

העלימו את הכיבוש ואת העליונות הגזעית היהודית. ראשי העבודה-גשר, עמיר פרץ ואורלי לוי אבוקסיס, באירוע קמפיין בתל אביב (צילום: פלאש90)

חלום הדמוקרטיזציה שנגוז

הרשימה המשותפת, לעומת זאת, היתה פרויקט פוליטי שהאמנתי בו, דחפתי אותו והצבעתי לו או לאחת מהמפלגות שמרכיבות אותו מאז שהיתה לי זכות הצבעה. כדי להבין למה איני מתכוונת להצביע לה בגלגולה הנוכחי, אסביר למה תמכתי ברשימה המשותפת מלכתחילה.

בראשית הדיונים על הקמת הרשימה המשותפת, היו שתי עמדות בנוגע לסיבת קיומה. אחת ראתה בה כלי טכני, להשארת הייצוג הערבי בכנסת מעל אחוז החסימה החדש שיצר יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן. זאת היתה עמדתם של כל מי שראו בייצוג הערבי בכנסת מטרה בפני עצמה.

העמדה השנייה, שבה תמכתי כל השנים, היא עמדה שמלכתחילה היתה סקפטית לגבי יעילות הייצוג הערבי בכנסת, וסברה כי הכנסת אינה מקום שבו לערביי 48' יש אפשרות לנהל את ענייניהם הפנימיים וללבן את המחלוקות הפוליטיות ביניהם. הכנסת היא זירה שבה הדבר היחיד שנציגים ערבים יכולים לעשות הוא מאבק, לרוב חסר סיכוי, על זכויות לאומיות. והמאבק הזה מצריך חזית מאוחדת. יותר מכך, מאבק כזה מצריך גם זירה אחרת, מחוץ לכנסת שבה תתנהל הפוליטיקה הפנים-פלסטינית.

ראשי הרשימה המשותפת ביום הקמתה. לא הצליחה לגבש עמדה משותפת על זכויות להט"בים (אקטיבסטיל

צעד בדרך לשיתוף פעולה. ראשי הרשימה המשותפת ביום הקמתה, ב-2015 (אקטיבסטילס)

תומכי העמדה הזאת ראו תמיד בוועדת המעקב העליונה את הפוטנציאל להיות "פרלמנט הצללים" הזה, ולכן דרשו דמוקרטיזציה שלה. זאת לצד תמיכה רבת שנים בבניית המרחב האזרחי של החברה הפלסטינית של 48', בדמות עמותות, ארגוני חברה אזרחית וערוצי תקשורת אזרחיים.

בנוסף, העמדה הזאת היא עמדת ביניים, שרואה מצד אחד את חוסר היעילות של ההשתתפות בפרלמנט הציוני, אך מהצד השני את חוסר היעילות של אי-הצבעה על בסיס ספורדי ואישי. העמדה הזאת רואה לנגד עיניה אפשרות של החרמה מאורגנת, פוליטית ורחבה של כלל התנועות והמפלגות של ערביי 48' נגד ה"דמוקרטיה" הישראלית. אבל כדי שזה יקרה, דרושה לא רק דמוקרטיזציה של ועדת המעקב, אלא גם שיתוף פעולה של כל המפלגות והארגונים. הרשימה המשותפת היתה צעד חשוב בדרך לשיתוף פעולה כזה.

יותר מהמציאות של הרשימה המשותפת מאז 2015, ויותר מההיפרדות בבחירות הקודמות השנה, מערכת הבחירות הנוכחית טופחת בעוצמה על פניו של  החזון הזה, משתי סיבות.

הסיבה הראשונה היא שהיום ברור יותר מאי פעם כי הרשימה המשותפת של היום לא הולכת להסכים לשום מהלך של דמוקרטיזציה או החרמה. זאת מכיוון שבראשה, וגם בראש ועדת המעקב, עומדת כיום מפלגת חד"ש, שבמרכזה עומדת מק"י. המפלגה הזאת נהנית מכוח לא פרופורציונלי במציאות הלא דמוקרטית של ועדת המעקב (וגם של דפוסי ההצבעה הפטריאכליים שעדיין קיימים באזורים מסוימים). זאת בגלל הכוח שהיא משמרת מהתקופה שבה היתה המפלגה הערבית החוקית היחידה בתוך 48' (לצד מפלגות הלוויין של מפא"י) ושיתפה פעולה עם הציונות בזמן שפלגים אחרים נרדפו ונכלאו.

גם הסיבה השנייה קשורה לחד"ש, וספציפית לפלג בחד"ש שעד הרגע האחרון היה המתנגד החריף ביותר להקמת הרשימה המשותפת – עד שהבין פתאום שיוכל לעמוד בראשה. הפלג הזה התחיל את קמפיין הבחירות הנוכחי ברמיסה גסה של היריבה הפוליטית המרכזית שלו בתוך הרשימה – בל"ד – בסוגיית חלוקת המושבים. גם הסוגיה הזאת הוכרעה לטובתו בזכות הכוח הלא דמוקרטי של חד"ש, הפעם בוועדת ההסכמה, שמזוהה ברובה עמה ושמרה על השמנת של המושב ה-12.

ה"מהלך המבריק" שמפרק את הסולידריות

ביזיון המושב ה-12 היה רק האות שבישר על הביזיון האמיתי – ה"מהלך המבריק" של יו"ר הרשימה, איימן עודה. עודה הבין שאם הוא יכול לרמוס ולבודד את בל"ד, כנראה שהוא יכול פשוט למנות את עצמו למלך הרשימה. בדינמיקה מתמשכת של קביעת עובדות בשטח, ו"אם לא מוצא חן בעיניכם – תפרשו", הוא הצליח לשבור את כל המסורת של הייצוג הערבי בכנסת, והודיע שהוא (סליחה, "אנחנו") יחליט מי יהיה ראש הממשלה הבא. כלומר שהוא יכול להכניס את הרשימה המשותפת לקואליציה של חונטת הגנרלית המורחבת של השמאל.

ח״כ איימן עודה במהלך ארוע השקת הקמפיין בעברית של הרשימה המשותפת בתל אביב, 20.8.2019 (צילום: אורן זיו)

"המהלך הגאוני" הוא חלום באספמיה, ואם יתממש – הוא חלום בלהות. ח"כ איימן עודה בארוע השקת הקמפיין בעברית של הרשימה המשותפת באוגוסט (צילום: אורן זיו)

עם "המהלך הגאוני" הזה יש שתי בעיות. הראשונה היא שהוא חלום באספמיה שאין לו שום קשר למציאות. השנייה היא שגם אם החלום הזה היה אפשרי, הוא היה חלום בלהות.

כמובן שעודה לא יחליט מי יהיה ראש הממשלה הבא. גנץ דחה באופן שאינו משתמע לשתי פנים את האפשרות להכניס את הרשימה המשותפת לקואליציה, והקמפיין של נתניהו הוא בעיקרו זריעת היסטריה לגבי ערבים בקואליציה. חוץ מזה, לעודה פשוט אין את המנדט להחליט שהרשימה המשותפת נכנסת לקואליציה. הוא מקסימום יכול להחליט שחד"ש וחלק מרע"ם ייכנסו. בחישוב אלקטורלי פשוט, זה לא יספיק כדי להמליך את גנץ – אפילו אם נדמיין לרגע שליברמן יסכים לשבת בקואליציה עם עודה.

גם אם החלום הזה היה יכול להתממש, גנץ וחונטת הגנרלים שלו – בטח שבקואליציה שתישען לכאורה על תמיכתו של ליברמן – הם אפשרות מפחידה בהרבה מנתניהו. כבר חודשים הם מאגפים את נתניהו מימין, ולועגים לו על כך שאינו מפציץ ומרעיב את עזה מספיק ואינו מטהר אתנית את ח'אן אלאחמר. נתניהו יכול להרשות לעצמו "איפוק", בגלל כוחו הפוליטי והתמיכה בו. גנץ עלול לחוש מחויב יותר להוכיח את עצמו ולשפוך כמה שיותר דם ערבי בהזדמנות הראשונה שתקרה בדרכו.

בכל מקרה, ה"מהלך הגאוני" של עודה אינו רק הפניית גב לעם הפלסטיני כולו וניצחון קריטי למדיניות ההפרד-ומשול בין הפלסטינים של 48' לבין הפלסטינים של 67'. המהלך הזה הוא הפניית גב וניתוק היסטורי מכל הפלגים הלאומיים של הפלסטינים של 48'. אם הקמפיין  ב-2015 היה מבוסס על כך ש"נעיף את ליברמן מהכנסת", הקמפיין של עודה עכשיו אומר שהוא יותר קרוב בעמדותיו לליברמן, שאיתו הוא רוצה לשבת בקואליציה, מאשר לבל"ד, לאבנאא אלבלד, או לכל אחד מהפלגים והתנועות שנרדפות ומוצאות מחוץ לחוק על ידי הממשלה.

"אם הקמפיין שלנו ב-2015 היה מבוסס על כך ש'נעיף את ליברמן מהכנסת', הקמפיין של עודה עכשיו אומר שהוא יותר קרוב בעמדותיו לליברמן מאשר לכל אחד מהפלגים והתנועות שנרדפות ומוצאות מחוץ לחוק על ידי הממשלה"

הרשימה המשותפת של 2019 היא לא צעד קדימה לעבר שיתוף פעולה בין המפלגות הפלסטיניות – היא צעד אקטיבי אחורה, והתקפה על החזון של מאבק פלסטיני משותף נגד העליונות היהודית. במציאות הזאת, לא בטוח שאי-הצבעה לרשימה המשותפת מקדמת מאבק כזה, אבל היא לפחות הימנעות משיתוף פעולה עם האופן הדורסני שבו חד"ש בהנהגת עודה בוחרת לפרק את הסולידריות הפלסטינית. לזה אני לא יכולה להצביע.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זמר הדאחיה הפופולרי מועין אלאעסם (צילום מסך מתוך סרטון של הופעה של אלאעסם בנובמבר)

"תירה בו, תפוצץ לו את המוח": המוזיקה שכובשת את הנוער הפלסטיני בישראל

בשנים האחרונות מככבת בחתונות, באירועים ובבחירות לרשויות מקומיות בחברה הערבית מוזיקה פופולרית עם מילים אלימות במיוחד - שמעודדות שימוש בנשק ונותנות כבוד לראשי ארגוני פשע. לעתים זה גם מסתיים במוות. מבקרי התופעה: "אנחנו כחברה שותפים בפשע"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf