למה יהדות ארה"ב לא רואה גם בסיום הכיבוש אינטרס יהודי?

תגובתה הנסערת של יהדות ארה"ב בעקבות ביטול מתווה הכותל מעידה שכאשר האינטרסים שלה מונחים על הכף, היא בהחלט מוכנה להתערב בפוליטיקה הישראלית. לאור זאת, שתיקתה מול הכיבוש המתמשך צורמת שבעתיים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: עדו קונרד

במשך שנים הצליחה יהדות ארצות הברית לשכנע את העולם – ואת עצמה – שהיא לא מתערבת ישירות בעניינים פנים-ישראליים, הצהרה שנועדה בעיקר להצדיק את שתיקתה בסוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אבל אם יש עוד מישהו שעדיין מאמין בתפיסה הזו, הרי שהאירועים הסוערים של השבוע האחרון צריכים לשרש אותה מהיסוד.

קול הזעקה שקמה כמעט מכל קצוות הקשת הפוליטית היהודית בארצות הברית היה חובק כל; ראש הממשלה נתניהו נכנע ללחץ המפלגות החרדיות וחזר בו ממתווה הכותל שהושג עם הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות, וכאילו כדי לזרות עוד מלח על הפצעים, ממשלתו התחייבה גם לתמוך בחוק גיור מחמיר ושנוי במחלוקת ממש באותו היום עצמו. הקהילה הרפורמית, הקהילה הקונסרבטיבית, איחוד הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, הסוכנות היהודית ואפילו איפ"ק, קרי כמה מהמוסדות היהודיים הגדולים ביותר בארה"ב, נכנסו מיד להלך רוח של משבר.

התנועה הרפורמית ביטלה פגישה שתוכננה מראש עם נתניהו, בתנועה הקונסרבטיבית איימו להפגין מול ביתו של ראש הממשלה, הסוכנות היהודית כינסה ישיבת חירום במטרה להניא את הממשלה מהמהלך, ומנהיגי איפ"ק, הידועים בתמיכתם הבלתי מסוייגת במדיניות הישראלית, הודיעו על כוונתם להיפגש עם נתניהו בהקדם האפשרי כדי לדון בהחלטה הבעייתית.

> השאלון למתמודדי העבודה: מי יהיה מוכן לשבת עם ערבים בקואליציה?

התערבות סלקטיבית

המשבר סביב סוגיית מרחב התפילה השוויוני בכותל איננו חדש; הוא רוחש מזה שנים בקרב הקהילות היהודיות בארצות הברית ומתפרץ בכל פעם שקבוצות ליברליות כמו נשות הכותל מותקפות על-ידי החרדים כאשר הן מנסות להתפלל שם באותו האופן שבו מיליוני יהודים מתפללים מדי יום ברחבי ארה"ב. החלטת הממשלה לתמוך בהצעת חוק שתכיר ברבנות כסמכות היחידה בענייני גיור בישראל – ובכך לשלול את הלגיטימיות של בתי הדין הרבניים הרפורמיים והקונסרבטיביים – היתה במובן מסויים הקש האחרון.

יתרה מזו: ההחלטה הזו חשפה את הפילוג העמוק בין יהדות ארה"ב – ברובה הגדול ליברלית וסוציאלית בתפיסת עולמה – לבין הקהילות החרדיות בישראל, שרבים מתוכן רואים ברפורמים ובקונסרבטיבים כופרים. התגובה המידית והנחושה של הממסד היהודי האמריקני היא תזכורת לכך שכאשר האינטרסים שלו עצמו נמצאים בסכנה, הוא בהחלט מוכן גם להפעיל לחץ על ההנהגה הישראלית.

הזעם מצד הממסד היהודי האמריקני מובן בהחלט: אין כל סיבה בעולם שגברים חרדים יהיו הסמכות הבלעדית לקבוע מיהו יהודי, למי מותר להתפלל והיכן, וכיצד יש לנהל את התפילות. ודאי שאין כל סיבה שמדינה, על אחת כמה וכמה מדינה יהודית, תחוקק חוקים בנושאים האלה ותקבע איזה זרם ביהדות הוא לגיטימי ואיזה לא.

עם זאת, כפי שציין חברי נועם שיזף, למרות ההשפעה שיש ליהדות ארה"ב על הפוליטיקה הישראלית, היא מסרבת להשתמש בה ככל שהדברים נוגעים למאבק הגדול יותר על הערכים הליברליים בישראל.

רוצה לומר: בשעה שהסוכנות היהודית היתה עסוקה עם כינוס החירום שלה, פלסטינים בעזה התקיימו על שעתיים וחצי חשמל ביום, אחרי שישראל נענתה לבקשתו של הנשיא עבאס להפחית משמעותית את אספקת החשמל לרצועה. מדוע התנועה הרפורמית, התנועה הליברלית ביותר שהשתתפה באותו כינוס, לא דרשה לדון גם במשבר ההומניטרי המתמשך בעזה?

> "זהו משא ומתן שעם ישראל מנהל עם עצמו"

סיום הכיבוש איננו אינטרס יהודי? נשות הכותל (יונתן זינדל/פלאש90)

הגיע הזמן להכריע

התשובה היא שהממסד היהודי האמריקני פשוט לא רואה בסיום הדיקטטורה הצבאית הישראלית בת חמישים השנים בשטחים כאינטרס יהודי לטווח הארוך. אחרי הכל, יהודים אמריקנים חונכו לראות בישראל כשלוחה של הזהות שלהם, ובפלסטינים כמכשול למימושה המלא של הגאולה. אפילו הרפורמים, שבדרך כלל משלמים מס שפתיים לרעיון שתי המדינות, לא מוכנים לנקוט ולו בצעדי המחאה הבסיסיים ביותר (כמו למשל ביטול פגישה עם ראש הממשלה) במטרה להפעיל על ממשלת ישראל לחץ לסיים את הכיבוש.

במשך שנים, הממסד היהודי האמריקני הצליח לשכנע את עצמו שדי במס שפתיים: הקמת קבוצת דיאלוג יהודית-פלסטינית פה, פרסום הצהרת תמיכה בפתרון שתי המדינות שם. אבל הפעלת לחץ העלול לעמת אותם עם המדיניות הישראלית ביחס לפלסטינים היא הרוביקון שאף ארגון יהודי אמריקני לא מעז לחצות. בעמידתו המתמשכת מהצד, הממסד היהודי האמריקני בחר לצדד בכיבוש נצחי.

הממסד היהודי בארה"ב מסרב להכיר בתפקידו בשימור הסטטוס-קוו. אבל המצור על עזה והכיבוש הם בפירוש סוגיות יהודיות, וסיום השליטה הצבאית הישראלית על מיליוני פלסטינים הוא אינטרס ארוך טווח של אותו הממסד. כבר עכשיו, קבוצות של פעילי שטח יהודים אמריקנים מכרסמים ביסודות המציאות הזו, אבל הם לא יוכלו לעשות זאת לבד. הממסד היהודי האמריקני חייב להכריע, וכל הדיונים שבעולם בסוגיות פנים-יהודיות או מרחבי תפילה שוויוניים לא יפטרו אותו מהאחריות הזו. השאלה נותרת בעינה: באיזה צד תבחר יהדות ארצות הברית להתייצב?

עדו קונרד הוא עורך באתר 972+ שם פורסם הפוסט לראשונה באנגלית.

> הילדים והמורות יצאו לחופשה, העוני והפערים לא

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

ילדים יוצקים דבש על תפוחים (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

חלוצי ההומניזם: הלמידה כדבש שהוא יצירתו הבלעדית של התלמיד

ארסמוס ומישל דה מונטן, בני המאה ה-16, הניחו את היסוד לחינוך ההומניסטי כאשר שללו את הלמידה על ידי שינון והטיפו ללמידה באמצעות קשרים חברתיים, שיחה וקריאה. בהתאם לזה, אומר מונטן, גם ההוראה צריכה להיעשות באמצעות דיאלוג

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf