newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"למבצע חוק וסדר אין קשר לפשיעה, הוא נועד רק לכופף את הערבים"

המבצע המשטרתי, שנמשך גם השבוע, מעמיד כל פלסטיני בישראל בסכנת מעצר, ונראה כמכוון בעיקר נגד צעירים בעלי מודעות פוליטית ולאומית. "זה ניסיון להשפיל ולהפחיד, אבל התגובה היא הפוכה למה שהם ציפו. הם רק העלו את רמות הזעם"

מאת:

הדבר האחרון שוופא זובידאת, פעילה חברתית בשנות ה-40 לחייה ואם לארבעה ילדים, ציפתה לו הוא להיעצר בביתה ולבלות לילה בכלא. זובידאת מספרת כי ביום רביעי בסביבות השעה 10:30 בבוקר, "כוח גדול הסתער על ביתי. לא היה אכפת להם שאני וילדיי בבית או שבעלי חולה סרטן ומצבו הבריאותי קשה, אי אפשר לעזוב אותו לרגע. הם עצרו אותי בצורה משפילה, הכניסו אותי לחדר מעצר והתחילו את החקירה רק אחרי שש שעות, ואז העבירו אותי לבית המעצר בקישון.

"אחרי שהעבירו אותי לכלא, פקיד ניסה להתגרות בי ואמר שאני גזענית ומסיתה נגד המדינה. עניתי לו שהוא מהשב"ס ואין לו זכות לדבר אתי או לחקור אותי. אז הוא שם אותי עם אסירה אחרת באותו תא, ואמר לי שהיא מכורה לסמים. 'תראי מה עשית לעצמך', הוא אמר. נשארתי שם שעות רבות.

מעצר של צעירים בלוד (צילום אורן זיו)

"המטרה היא לדכא את ההפגנות ואת המשתתפים בהן". מעצר של צעירים בלוד (צילום אורן זיו)

"ב-12 בלילה הם אמרו שיש ישיבת בית משפט ולקחו אותי לשם, אזוקה בידיי וברגליי. שם טען נציג המשטרה כי במהלך השתתפותי בהפגנה בכניסה לכפר שלי (בסמת טעבון; ב"ז), הסתתי נגד מדינת ישראל, שרתי למען השהידים וביקשתי מהצעירים לצלם את השוטרים הערבים. לתובע לא היה תיעוד וידיאו, אז השופטת השאירה אותי בכלא עד הבוקר. הם החזירו אותי ולא נתנו לאחי להביא לי בגדים ואוכל.

"בבוקר הם החזירו אותי לבית המשפט בקריות, והשופטת אמרה שאין להם שום הוכחה שהסתתי את הצעירים ושאני מכירה אותם מלכתחילה, וששיר למען השהידים אינו הפרה, והחליטה לשחרר אותי.

"ברור שהמטרה היתה להפחיד ולהשפיל אותי, למנוע ממני להביע את דעתי באופן חוקי, ולומר לי – עכשיו את רואה מה המשמעות של מעצר. הם דיברו אתי כאילו שהייתי עבריינית. אחד אמר לי: 'לימדנו אותך לדבר עברית ולחיות כאן, ועכשיו את בוגדת במדינתנו'. עד כדי כך החוצפה שלהם הגיעה. כשחזרתי הביתה גיליתי שמצבו של בעלי הידרדר, והזמנתי ניידת טיפול נמרץ שהעבירה אותו לבית החולים".

זובידאת אינה היחידה שעברה חוויה כזאת. בחודש האחרון האפשרות הזאת הפכה לריאלית מאוד עבור כל פלסטיני בישראל – לפעמים בגלל השתתפות בהפגנה, לפעמים בגלל תמונה או עמדה או כלל בלי סיבה.

מאז שהחלו ההפגנות והאירועים בירושלים ובערים המעורבות, מתנהלת בתוך ישראל מערכה נגד אזרחי המדינה הערבים. עם תום הלחימה בעזה, הודיעה המשטרה על פתיחה במבצע מעצרים רחב היקף שכונה "חוק וסדר", ומפכ"ל המשטרה יעקב שבתאי החליט באחרונה להאריך את המבצע בשבוע נוסף.

מהנתונים שפורסמו מאז תחילת המבצע עולה כי מאז תחילת האירועים בשייח' ג'ראח נעצרו 1,938 אנשים, ואחרי תום הלחימה בעזה נעצרו 348 אנשים. אין נתונים מדויקים שמלמדים כמה מהעצורים יהודים וכמה ערבים, אך לפי ארגוני זכויות אדם, ארגון עדאלה ועורכי דין מתנדבים, מספר העצורים היהודים לא עולה על 10% מכלל העצורים. בינתיים נראה שגל המעצרים אכן נמשך, ואתמול (שני) עד הצהריים נעצרו עוד 18 פלסטינים בישראל ו-11 פלסטינים במזרח ירושלים.

פרקליטות המדינה פירסמה ביום חמישי האחרון נתונים לגבי התיקים שבהם היא מטפלת בעקבות גל האלימות האחרון. מדובר רק בתיקים שבהם מטפלת הפרקליטות, כלומר תיקי פשיעה חמורה. נכון ל-26 במאי הוגשו 175 כתבי אישום נגד 263 נאשמים, מהם 81 קטינים. 32 אנשים נאשמים בפשעי שנאה, ו-18 במעשה טרור. מדפדוף באתר הפרקליטות לא קשה להבחין שברוב התיקים, הנאשמים הם פלסטינים.

בהכרזה על המבצע נטען כי מטרותיו הן "החזרת ההרתעה והגברת המשילות במקומות מועדים במדינת ישראל, לצד שמירה על ביטחונם האישי של אזרחי ישראל". בהודעת המשטרה נכתב כי "מטרת המבצע היא למצות את הדין עם המעורבים במאורעות ובפשיעה החמורה והלאומנית, החזקה וסחר באמצעי לחימה, הצתות, עבירות רכוש, השתייכות לארגוני פשיעה ועבירות כלכליות". כשהכריז על הארכת המבצע, אמר שבתאי: "עצרנו מאות חשודים ואיתרנו עשרות כלי נשק".

עורכי דין שמתנדבים לסייע לעצורים טוענים שאין כל קשר בין המבצע הנוכחי לבין מאבק בפשיעה ובנשק הבלתי חוקי, וכי הוא נועד בעיקר לדכא את ההתקוממות, במיוחד של הצעירים הפלסטינים. "מתחילת האירועים היה ברור שיש מדיניות של דיכוי הפגנות", אמרה ל"שיחה מקומית" ג'נאן עבדו, עורכת דין בוועד הציבורי נגד עינויים, שהיתה חלק ממערך של מתנדבים להגנה על העצורים שיזם ארגון עדאלה.

הארגון קרא לעורכי דין מכל הארץ להתנדב כדי לעמוד בקצב המעצרים, ומהר מאוד הוקמה קבוצת וואטסאפ לכל עיר וכפר. ליוזמה הצטרפו יותר מ-150 עורכי ועורכות דין, שבילו כמעט שבוע ימים ללא שינה ועבדו במשמרות בוקר ולילה.

עבדו מספרת כי "ברשתות החברתיות היתה הרבה הסתה שהימין יגיע לחיפה, אפילו היו פוסטים שאמרו לפעילי הימין מה ללבוש, ולהביא אלות ולא סכינים. הפלסטינים בחיפה יצאו להגן על הבתים, כלי הרכב והרכוש שלהם. הם תקפו ברחוב אלנבי, בעין הים. היתה בחיפה תחושה שאנחנו לקראת נכבה שנייה ושיוציאו אותנו מהבתים שלנו. המשטרה הגיעה, ותוך חמש דקות התחילו להכות ולעצור את הפלסטינים בצורה מאוד אלימה, בזמן שפעילי הימין זכו להגנה של המשטרה".

לדבריה, "הפרקליטות הגישה כתבי אישום נגד 175 אנשים, כמעט כולם פלסטינים. כבר כאן אפשר לראות בבירור את האפליה ואת הגזענות".

לגבי טענת המשטרה שהמבצע נועד בין השאר לפעול נגד הפשיעה המאורגנת והנשק, אומרת עבדו: "באמת? עכשיו נזכרתם לעצור את העבריינים? איפה הייתם בכל השנים שהתחננו בפניכם שתעצרו אותם? עכשיו יש לכם פתאום יכולת לעצור אותם? עכשיו אתם אומרים בעצם שאתם יכולים למגר את הפשע המאורגן? ואני בכלל לא בטוחה שהם עוצרים עבריינים. אין לי מספיק מידע".

גם מוראד חדאד, פעיל פוליטי וחבר מועצה בעיריית שפרעם, טוען שמטרת המעצרים היא בעיקר דיכוי והפחדה. לדבריו, הטענה של המשטרה שהיא עוצרת עבריינים מחזיקי נשק וחברים בארגוני פשיעה היא רק תירוץ, "כיסוי כדי לדכא את ההפגנות ואת המשתתפים בהן. עניין הפשיעה נמצא באחריות המדינה. במשך שנים דרשנו שיעצרו אותם וימגרו את הפשיעה. במבחן התוצאה, אנחנו רואים את העבריינים המוכרים בכל עיר וכפר, הם לא נעצרו. מי שיורה על אנשים ועל הבתים שלהם לא יכול להיות בן אדם עם מצפון ומודעות פוליטית ולאומית".

עו"ד ח'אלד זבארקה, תושב העיר לוד, פעיל פוליטי ועו"ד מתנדב, טוען גם הוא שמטרת המבצע אינה לאכוף את החוק: "המטרה היא לכופף אותנו, להפחיד את החברה הערבית, להפוך אותנו לעבדים ואותם לאדונים. זו משמעות המדינה היהודית, עליונות יהודית ונחיתות ערבית, וייהוד המרחב הציבורי.

"אין למדינה אינטרס לאסוף את הנשק הבלתי חוקי מידי ארגוני הפשיעה. הנשק הזה הוא כלי דיכוי ערבי. המטרה שלהם היא לעשות פיצוץ מבוקר. להרתיע. לכן הם מגיעים לבתים בלילות. הם יכלו להזמין את הצעירים, והם היו מגיעים לתחנת המשטרה בעצמם".

"היתה תחושה שהכוונה היא להרתיע את הצעירים"

עורכי הדין המתנדבים, הפעילים והעצורים מעידים על האופן שבו התנהל המבצע. עבדו מספרת: "הגעתי בעצמי יותר מפעם אחת לתחנות משטרה ולבתי משפט, ושמתי לב שההאשמות שניסו להדביק לעצורים לא מתאימות לאירוע. היו עוצרים אדם, חוקרים אותו בנושא מסוים, ולמחרת מביאים אותו לבית המשפט ופתאום מאשימים אותו בדבר אחר. זה פסול. אי אפשר להגיש לבית המשפט האשמה בהפרעה לשוטר או תקיפת שוטר או זריקת אבנים, כשנחקרת בכלל בנושא אחר.

"לדוגמה, הפרקליטות לא יכולה להאשים מישהו בהשתתפות בהפגנה או התפרעות לא חוקית בלי לקבוע מתי היתה ההפגנה או ההתפרעות ואיפה. הם באו להאריך מעצר בטענה שהחשוד השתתף בהפגנה, וגם אנחנו וגם השופטים שאלנו – מתי? באיזו הפגנה הוא השתתף שלא היתה חוקית? הם לא הצליחו לענות, השיבו – במהלך חודש מאי. או למשל האשמה של הפרעה לשוטר, שאלנו איזה שוטר, באיזה יום, באיזו הפגנה, יש תיעוד?"

הפגנה ביפו, ב-15 במאי 2021 (צילום: אורן זיו)

הפגנה ביפו, ב-15 במאי 2021 (צילום: אורן זיו)

עבדו מספרת כי בבסיס ההאשמות עמדו בעיקר התפרעות, השתתפות בהפגנות לא חוקיות וזריקת אבנים, "אך בעמוד הפרקליטות פתאום יש האשמה בהסתה על רקע לאומני וגזעני. פתאום אותו אדם שירד לכביש כדי להגן על הרכוש שלו והבית שלו הופך להיות מואשם בגזענות והסתה". לדבריה, "אני מאמינה שמהרשימה של 175 כתבי האישום ישוחררו רובם".

עבדו מספרת כי בחלק מהמקרים, מנעו מהעצורים טיפול רפואי. לדבריה, "הגענו לתחנת המשטרה בימים הראשונים והיו שם 30 עצורים. שישה מהם היו צריכים טיפול רפואי דחוף, כי היה שימוש ברימוני הלם וכדורי גומי. אחד מהם הוכה, והיה לו שטף דם בעין. דבר ראשון הם היו צריכים להגיע לטיפול, אבל רצו לחקור אותם לפני שלוקחים אותם לטיפול. חוץ מזה, חקרו בעברית אף שזכותם של העצורים להיחקר בערבית ולא כולם דוברי עברית שוטפת.

"רוב העצורים היו בשנות ה-20 לחייהם, חלקם בשנות ה-30, מעט מאוד מבוגרים. המבוגרים שנעצרו הם יותר דמויות ציבוריות ומנהיגים מקומיים. יש עצורים שנחקרו בלי לראות עו"ד, אפילו לא אמרו להם שיש להם זכות להיפגש עם עורך דין. חקרו גם קטינים, יש נערים בני 14-15 שנחקרו בלי שההורים שלהם היו נוכחים, או שנחקרו בשעות הקטנות של הלילה. אני בעצמי הייתי עדה לילד שנחקר בשלוש בבוקר. ברגע ששאלנו אותם למה חקרתם אותם בלי עו"ד, הם טענו שהקטינים ויתרו על עו"ד".

לדבריה, "מנעו מאתנו להיפגש עם העצורים. יום אחד הגעתי בתשע בערב לתחנה ויצאתי בשמונה וחצי בבוקר. היו 38 עצורים, ואני והקולגות שלי הצלחנו להיפגש רק עם 8, עם השאר לא נתנו לנו להיפגש. היו שואלים אותנו, מאיזה ארגון אתם? וענינו שאנחנו לא משתייכים לארגונים, אלא מתנדבים. שאלו – איך זה יכול להיות? בתחנת משטרה אחת דחפו את עורכי הדין, באחרות סגרו את הדלת ולא נתנו לעורכי הדין להיכנס, וגם לא ענו לטלפונים. בנצרת עצרו עו"ד".

לדברי עבדו, "היתה מגמה ברורה להיטפל לקטינים ביומיים הראשונים. ראינו שהביאו הרבה קטינים לבית המשפט ושיחררו אותם למחרת. השופטים היו משחררים את הקטינים בלי תנאים, ובתנאים כמו איסור השתתפות בהפגנה לא חוקית ל-30 יום, כשהפרקליטות ביקשה צו הרחקה והארכת מעצר. היו גם מקרים שבהם השופטים החליטו לשחרר את הקטינים, אבל הפרקליטות ביקשה הארכה כדי לחקור או להגיש ראיות, ואז השופט נאלץ לא לבצע את השחרור, היו משאירים את העצור לעוד יום".

עבדו טוענת כי התחושה היתה שהכוונה היא "להרתיע את הצעירים ואת המשפחות שלהם. לומר להם – אתם רוצים לצאת לרחובות? נלמד אתכם לקח. היתה גם תופעה של מסתערבים שעצרו קטינים בחיפה ובאום אל פאחם. אני עומדת להגיש תלונה דרך הוועד הציבורי נגד עינויים בשם של קטין מחיפה, שתפסו אותו ארבעה מסתערבים רעולי פנים ולבושים בשחור, ירדו מרכב והתנפלו עליו. הוא ברח, הוא חשב שהם מתנחלים. הוא היה בדרך הביתה מחבר, זרקו אותו על הכביש, הרביצו לו ושברו לו את האף, לפי הדו"ח הרפואי.

"הם משתמשים באותן שיטות שמשתמשים בהן בגדה המערבית, אפילו באותן יחידות. מסתערבים, מג"ב, שב"כ, כולם התגייסו נגדנו. אפילו התקשורת כל הזמן הסיתה".

המחסום המשטרתי בכניסה לרחוב עות'מאן בן עפאן בשייח׳ ג׳ראח, מאי 2021 (צילום: אורן זיו)

אותן שיטות כמו בגדה המערבית. המחסום המשטרתי בכניסה לרחוב עות'מאן בן עפאן בשייח' ג'ראח, מאי 2021 (צילום: אורן זיו)

לדבריה, "המעצרים עוד ממשיכים. כל יום אנחנו מקבלים הודעות. יש מעצרים באום אל פחם, ברינה, בכפר כנא, בשפרעם. חלק מהעצורים נעצרים פעם שנייה. חלק מהעצורים בחיפה נעצרו שוב ושוחררו, כי באמת לא היתה כל סיבה למעצר, רק להתנכל ולהעניש".

במשטרה סירבו להתייחס לטענות הכלליות על התנהלות בלתי תקינה בזמן המעצרים ולשאלה אם מתבצעת בדיקה כלשהי בעניין, ודרשו פירוט של מקרים ספציפיים. כאמור, לפי העדויות והדיווחים מדובר בעשרות מקרים, והעצורים ועורכי הדין חוששים מהתנכלות.

"השופטת ביקשה לחקור את אנשי הביטחון"

אחד הצעירים שנעצר הוא מועתסם טהא מדבוריה, שעובד בתחום הצילומים, והשתתף באחרונה בפעילות להעלאת המודעות התרבותית בכפר – לרוב באמצעות הרצאות של עיתונאים, עורכי דין, פעילים וחברי כנסת. טהא נעצר ביום שלישי, ושוחרר למחרת. הוא מספר: "שבוע לפני המעצר שלי קיבלנו איומים ממישהו מהמודיעין, הוא שלח לנו הקלטות מהווטסאפ, ודרש שנפסיק את הפעילות התרבותית שלנו.

"כשהתחיל המבצע, בשעה 2 לפנות בוקר ביום שלישי, הפתיעו אותנו רעולי פנים בבגדים אזרחיים, שהסתערו על הבית והבהילו את אמי ואת כל המשפחה. נכנסו לחדר שלי חמישה אנשים. ואז הגיע קצין מתחנת עפולה, ואדם אחר שאמר לי בערבית: 'אתה רואה איך נגיע אליך'. הוא התחיל לאיים עלי, והזכיר שמות של צעירים מהכפר שלי. 'אתה אוהב שמישהו מעליב את אמא שלך?' הוא שאל, ואמר 'ישראל היא כמו אמי ומי שיעליב אותה אנחנו נהרוס אותו'". טהא טוען כי אותו אדם אמר לו שהוא יודע שלא עשה דבר נגד החוק, אבל הם רוצים לחנך אותו.

"ואז הם עצרו אותי", ממשיך טהא, "ובמהלך המעצר שלפו נשק מול אחי ואשתו התעלפה. הם ניסו לדבר עם בני משפחתי באיומים, וכשאמרתי שהם לא קשורים ענה לי השוטר: 'אם אתה לא אוהב את זה, לך לגור עם אחותך בגרמניה'.

"הם עצרו אותי עם צעיר אחר מהכפר. נשארנו לילה אחד בתחנת המשטרה ואז האריכו את מעצרי ולקחו אותי לכלא צלמון. החשדות שלהם היו ששרפנו צמיגים. בכלא, כוחות הביטחון ניסו לאיים עלי, והתחילו לומר: 'נכניס אותך לתא עם יהודים ונגיד להם ששרפת צמיגים נגד המדינה'. בישיבת בית המשפט השנייה שוחררתי ללא תנאים".

עו"ד ראפי מסאלחה, שייצג את שני הצעירים, אמר: "השופטת ביקשה לחקור את התנהגות אנשי הביטחון שביצעו את המעצרים, ואמרה כי הדבר מסוכן מאוד. היא שיחררה אותם מכיוון שלא היו ראיות, והאמת היא שלא היו הצתות צמיגים בהפגנה שעליה דובר.

"מה שקורה הוא פארסה מגוחכת, המשטרה בודה חשדות מדמיונה ועוצרת את הצעירים בצורה משפילה, בעוד שאפשר לקרוא להם לחקירה. אלה ניסיונות שמטרתם ברורה: להפחיד את הצעירים, את משפחותיהם ואת החברה בכלל. במשך 73 שנה הם משקיעים כסף כדי לפגוע במודעות של החברה הערבית, ובסוף הם גילו שהדור החדש הזה יודע דברים ומודע לחלוטין לנושאים לאומיים".

גם העיתונאי רשאד עומרי מחיפה נעצר בשבוע שעבר, ושוחרר כעבור יממה ללא כל תנאי. גם הוא מספר על כוחות גדולים, לדבריו מהשב"כ, שהסתערו על ביתו ועצרו אותו. לדבריו, "הם העבירו אותי מיד למקום שקוראים לו חפ"ק משטרתי (חדר פיקוד קדמי; ב"ז), שם מצאתי שוטרים ופקידים וגם את ראש עיריית חיפה, עינת קאליש, ואת הדובר שלה פאח'ר בייאדסה. הדובר ניסה לדבר אתי, לשאול מה קרה, ונראה מופתע כשראה אותי אזוק, אבל השוטרים מנעו ממנו להתקרב אלי.

"אמרו לי שהסתתי לרצח יהודים. שאלתי אותם מי הטמבל שאמר להם את זה. הם השאירו אותי שעות ארוכות במעצר לפני שהועברתי לבית המשפט. סגנית נשיאת בית המשפט, השופטת תדמור זמיר, אמרה להם שראתה את תיק החקירה, ואין שום קשר או הוכחות למה שהם מייחסים לי. היא הורתה לשחרר אותי ללא תנאים.

"לפני הישיבה, החוקר ניסה להציע לי עסקה שאצא מחיפה למשך שבועיים בתמורה להסכם, ואם אסרב הוא יבקש להאריך את מעצרי ב-100 יום. סירבתי, ואמרתי שמי שצריך לצאת מחיפה הם הקיצוניים הפשיסטים שבאו לתקוף את האזרחים הערבים בעיר".

עו"ד מאהר תלחמי, שייצג גם את זובידאת וגם את רשאד עומרי (את עומרי ייצג גם עו"ד חסן עבאדי), אומר: "ברור שמדובר במעצרים של אנשים שיש להם השפעה על החברה. רוב המעצרים היו בקרב ערבים, ורובם הסתיימו בכלום בבית המשפט, מכיוון שהיו ללא ראיות או עם טענות לא משכנעות. יש גם מעצרים שבוצעו על ידי המשטרה ל-24 שעות בלבד ואז שיחררו את העצור בלי להעביר אותו לבית משפט.

"זה ניסיון להשפיל ולהפחיד. אבל התגובה היא הפוכה למה שהם ציפו. הציפיות שלהם היו שהמעצרים יגרמו לפחד בחברה הערבית, אך הם רק העלו את רמות הזעם".

המשטרה מסרה בתגובה לעדויות של זובידאת, עומרי וטהא: "המשטרה חוקרת הפרות סדר באופן שווה וללא כל אפליה, אם מדובר על זהות החשודים או הקורבנות. נמשיך לחקור באופן אוביקטיבי במטרה להביא את החשודים לדין".

חדאד ממועצת שפרעם נעצר בעצמו במהלך המבצע. לדבריו, "ביום חמישי נעצרתי יחד עם עוד חבר מועצה מחד"ש, זוהיר כרכבי, ולמחרת עצרו גם את ג'מיל ספורי. הייתי במעצר ארבעה ימים, ונחקרתי חמש דקות. רצו להפחיד אותי ואת האנשים בעיר, וחשבו שככה ירגיעו את הרוחות בשפרעם.

"שאלו אותי רק 'האם אתה אחראי על ארגון ההפגנות האלימות?' עניתי שלא. אמרתי שאם אתם רוצים באמת לדעת מי אחראי על ההפגנות, אז זה איתמר בן גביר שהקים את האוהל שלו, בנימין נתניהו שנתן אישור ללהב"ה לצעוד בירושלים, מפכ"ל המשטרה שהכניס שוטרים לאל אקצא. לא אני הוצאתי את האנשים להפגנות, אתם הוצאתם אותם. אם אתם צריכים לחקור מישהו, תחקרו את המנהיגות הפוליטית שלכם.

"שוחררתי בתנאי הרחקה של חמישה ימים מהעיר שפרעם. עירערתי על ההחלטה ושוחררתי. ברגע שהמלחמה עם עזה הופסקה, באופן אוטומטי העיר נרגעה".

מוראד חדאד (צילום: באסל שליאוט)

"רצו להפחיד אותי ואת האנשים בעיר". מוראד חדאד (צילום: באסל שליאוט)

לדברי חדאד, "עדיין יש מעצרים בשפרעם. יש לנו עדיין שמונה עצורים שיובאו מחר לבית המשפט. לפני יומיים עצרו 11 אנשים, שיחררו שלושה. המעצר היה בהאשמה של השתתפות בהפגנה לא חוקית, הפרת סדר, שריפת צמיגים, האשמות שמתאימות לעבריינים ולא לאנשים שיוצאים למחות ולהפגין.

"היתה אלימות של המשטרה כלפינו. לא שמעתי על שוטר אחד שנפצע בשפרעם אבל לנו היו פצועים. אחד איבד את העין שלו מכדור גומי, יש הרבה צעירים שנפצעו בידיים וברגלים, צעירים קיבלו מכות ונעצרו באכזריות והמשטרה השתמשה בהמון כוח ואלימות.

"אפילו אם חוסמים כביש, זו הפגנה לגיטימית. בצרפת על ענייני שכר פועלים שרפו רחובות ומכוניות בפריז. אנחנו הקבוצה הכי שקטה ושוחרת שלום, למרות כל הדיכוי והאפליה. מ-1948 ועד היום מה עשינו? סגרנו כביש?"

"הפלסטינים של 48 חזרו למרכז הבמה"

חדאד מספר כי "ההפגנות בשפרעם התחילו עם האירועים בשייח' ג'ראח, לפני אירועי אל אקצא. קיימנו עצרת תמיכה וסולידריות. אני ועוד פעילים פוליטיים יזמנו אותה תחת הכותרת 'הוועדה העממית בשפרעם'. הופתענו ממספר האנשים שהגיעו. אני פעיל יותר מ-30 שנה ובעל ניסיון רב בהפגנות, ושמתי לב שמספר האנשים שהשתתפו היה גדול מהרגיל. הבנתי שאנחנו הולכים למשהו גדול.

"העצרת התקיימה ליד מבנה העיריה. זו היתה מחאה שקטה. המשטרה לא הגיעה באותו יום, אבל הגיעו המון צעירים בני 16-25, מאות פרצופים חדשים שלא הכרתי בעבר. שמעתי שגם בשאר הערים והכפרים ההפגנות היו גדולות.

"הצעירים שהשתתפו בהפגנה יזמו למחרת הפגנה נוספת. לא היה מעורב בזה גוף פוליטי. הצעירים פשוט אמרו – מחר אנחנו ממשיכים, וכמובן שגם אני הגעתי. למחרת הגיעו אפילו יותר אנשים. צעדנו בתוך העיר ואנשים התחילו להצטרף. זה מראה שלא ראינו בעבר, יותר מ-1,000 איש. ההזמנה היתה ברשתות החברתיות, ההפגנה היתה בלי כתובת, לא היתה לה מנהיגות. זה נראה כמו התקוממות עממית. אז עדיין לא היו מעצרים או עימותים.

"באותו לילה החלטתי שאנחנו צריכים להיות ערוכים. הקמנו קבוצות וואטסאפ של רופאים ועורכי דין. קראתי שהרחוב בוער. נושא אלקודס מוציא את האנשים גם בגלל ההיבט הדתי, ולא רק הפוליטי, במיוחד כשזה קרה בחודש הרמדאן. הקמנו גם ועדת חירום. אני ריכזתי את הקבוצות. ביום שני היתה עוד קריאה להפגנה, וגם ביום שלישי. אחרי זה האנשים כבר יצאו לבד והתעמתו עם השוטרים. המשטרה נכנסה לתמונה רק ביום שני".

צריך ללמוד ממה שעשו הצעירים בשער שכם. פלסטינים חוגגים אחרי הגדרות המשטרתיות בכניסה לעיר העתיקה (צילום: אקטיבסטילס)

פלסטינים חוגגים אחרי הסרת הגדרות המשטרתיות בכניסה לעיר העתיקה (צילום: אקטיבסטילס)

לדברי חדאד, "הלב הפלסטיני הוא הפלסטינים של 1948. אנחנו לא 'ערביי ישראל', כמו שישראל מנסה להפוך אותנו 72 שנה. כל הזמן אמרנו שאי אפשר לנתק אותנו מבני עמינו ומהזהות שלנו. אי אפשר לגנוב מאתנו את הזהות הפלסטינית שלנו. אמנם אנחנו מחזיקים בתעודת זהות ישראלית כי כפו את זה עלינו, קיבלתי אותה רק כדי להישאר בבית שלי.

"אני לא גאה בתעודת הזהות הישראלית. אני פלסטיני. אם קורה משהו בירושלים, יקרה גם בעזה, ובשפרעם, ובחיפה, ובמחנות הפליטים בעולם הערבי, ובגדה המערבית. זה לא טבעי שיפגיזו את עזה והאנשים בשפרעם יישנו כאילו לא קורה כלום".

ואכן, המאורעות האחרונים הגבירו את תחושת האחדות בין הפלסטינים בישראל לבין הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה, כשהפלסטינים של 1948 היו הראשונים שיצאו הפעם לרחובות.

השבוע נפתח מחסום אל ג'למה בין הרשות הפלסטינית לישראל, יותר משנה אחרי שנסגר על ידי ישראל בגלל הקורונה, ופלסטינים שנהגו לעשות קניות בשבתות בשטחים מיהרו לעיר ג'נין. שם חיכתה להם הפתעה: מושל ג'נין, אכרם רג'וב, קרא לתושבים לצאת לרחוב ולקבל את פני אחיהם מ-1948 עם פרחים.

קבלת הפנים החמה הפעם לא היתה מכיוון שהפלסטינים אזרחי ישראל הם כוח קנייה גדול שכלכלת ג'נין מתבססת עליו, אלא מכיוון שהתושבים ראו בהם אחים אמיתיים וגיבורים.

חדאד סבור שהפעם הפלסטינים בישראל התקוממו לפני אחיהם בגדה המערבית ובעזה בגלל היחלשותן של המפלגות הערביות. לדבריו, "גם בשנת 2000, אחרי שאריאל שרון נכנס לאל אקצא האנשים יצאו לרחובות, אבל אז המפלגות הערביות היו חזקות מאוד והיו להן הרבה פעילים והשפעה. גם היה אז רק רדיו, היינו בנתק טוטלי מהעולם הערבי. רק דרך כרוז של מפלגה פוליטית אנשים היו יוצאים לרחובות. הפעם הרשתות החברתיות מילאו תפקיד חשוב. הן יצרו רשת יותר גדולה מהמפלגות.

"אחת המטרות של ישראל היתה לפגוע בקשר שבין התושבים הפלסטינים לחברי הכנסת ו-ועדת המעקב. כל הזמן הם אמרו – מה עשו בשבילכן המפלגות הערביות, כל הזמן ניסו להפיל עליהן את הגזענות והאפליה. והם הצליחו לזרוע בקרב חלק מהאנשים את התחושה שהמפלגות הערביות הן חלק מהבעיה, ולא חלק מהפתרון. הם נכשלו, כי האנשים יצאו לרחובות בלי קשר למפלגות, והמפלגות לא הצליחו לשלוט ברחוב.

"ברגע שהפלסטינים ביפו, בעכו בשפרעם ובלוד חוזרים להיות חלק מהעם הפלסטיני, הכוח שלנו גדל. אנחנו כבר לא מיעוט, אלא רוב. זה מה ששיגע את המדינה, את המתנחלים ואת המשטרה. לכן הם התנפלו עלינו באכזריות"

"לדעתי הפעם האמון חזר בין הרחוב למפלגות ולוועדת המעקב. ההכרזה של ועדת המעקב על יום שביתה, שאומץ גם בגדה וגם במחנות הפליטים בלבנון, בסוריה, בירדן ובכל מקום שבו יש פלסטינים, זה מסר גדול. זו הפעם הראשונה שהחלטה פוליטית יוצאת מתוך 1948 וכולם מאמצים אותה. זה החזיר אותנו ללב הבעיה, למרכז הבמה.

"אסור לנו להוריד את הסף שהגענו אליו. הדרישות שלנו צריכות להיות גדולות, לא פשרות. אנחנו נדבר על מדינת כל אזרחיה. הבנו שיש לנו כוח ומשקל. ברגע שהפלסטינים ביפו, בעכו בשפרעם ובלוד חוזרים להיות חלק מהעם הפלסטיני, הכוח שלנו גדל. אנחנו כבר לא מיעוט, אלא רוב. זה מה ששיגע את המדינה, את המתנחלים ואת המשטרה. לכן הם התנפלו עלינו באכזריות".

"הרגשנו איום גדול על חיינו"

זבארקה מלוד מספר כי "האירועים בלוד התחילו ב-10 במאי, עם הזמנה מהוועדה העממית בעיר לצאת להפגנה ליד המסגד הגדול בלוד. הגיעו אלפים. הופתענו מהמספר. האנשים היו על סף פיצוץ לא רק בגלל האירועים באלקודס, אלא בגלל כל המדיניות המפלה נגדנו מאז 1948. בכל מקום חשים אותה, בין אם באוטובוס, ברחוב, בעירייה, במסעדה או בסופרמרקט. מה שקרה בשייח' ג'ראח ואל אקצא היה הקש ששבר את גב הגמל. זה סמלי וחשוב, ויכול להוציא אנשים.

"אחרי שההפגנה התחילה כנראה במשטרה החליטו לדכא אותה. הם הגיעו בהמוניהם וזרקו רימוני הלם וגז מדמיע, השתמשו בהרבה אלימות. כנראה חשבו שאם ידכאו את ההפגנה הזאת האנשים יירתעו ויילכו הביתה. אבל ההיפך קרה. היו מוקדים של הפגנות ועימותים בכל העיר. ואז נכנסו לתמונה המתנחלים היהודים, והרצח של השהיד מוסא חסונה. זה לקח את העיר למקום אחר, והכל יצא משליטה. אף אחד לא הצליח לשלוט ברחוב, לא הוועדה העממית, לא המשטרה ולא המתנחלים.

ח'אלד זבארקה (צילום: באדיבות המשפחה)

"המשטרה והמתנחלים הגבירו את האש". ח'אלד זבארקה (צילום: באדיבות המשפחה)

"זו היתה הפגנה רגילה שהיתה יכולה להסתיים תוך שעתיים כשכולם הולכים הביתה, אבל הדיכוי של המשטרה ואלימות המתנחלים הגבירו את האש. מה שהחריף עוד יותר את המצב היתה ההתנפלות על המסגדים. הגיעו מתנחלים בהמוניהם באוטובוסים והסתובבו בעיר עם נשק. הם סימנו בתים של ערבים, היו להם מפות שסימנו את הבתים.

"בלילה של החג הייתי עד ראייה בתפילה במסגד, הם התנפלו עלינו תוך כדי שהתפללנו בשעות הערב וירו עלינו אש חיה. התקשרנו למשטרה, שהגיעה רק אחרי הרבה זמן. במקום שהם יתפסו את היורים, הם דיכאו אותנו וזרקו עלינו רימוני הלם וגז מדמיע. יש פצועים מכדורי גומי של המשטרה. הסתבר גם שראש העיר נתן לקבוצות האלה להיפגש בבניין העירייה. הרגשנו איום גדול על חיינו, שהעירייה, המשטרה והמתנחלים משתפים פעולה נגדנו".

זבארקה סבור כי "מה שקרה בלוד היה מדיניות ממשלתית מתוכננת מראש. מפריע להם שאנחנו נמצאים בכל שכונה בלוד, אנחנו יותר מ-30 אלף ערבים בעיר מתוך 80 אלף תושבים. הקיום שלנו מאיים עליהם. לוד סבלה מהריסת בתים, מרדיפה, מאפליה. היה ניסיון לשרוף את המסגד".

לדברי זבארקה, "המעצרים בלוד התחילו כבר מהיום הראשון. הקמנו צוות מתנדבים מלוד ורמלה של עורכי דין. נעצרו 180 צעירים מלוד ורמלה. היום נשארו 10 עצורים, לחלקם אפילו יש כתב אישום. הופתענו שאחרי שהשטח נרגע הם הגיעו בלילות לבתים והתחילו בגל מעצרים חדש, שהיה מעורב בו השב"כ".

עבדו מצוות המתנדבים של עדאלה אומרת כי "אני ממשיכה להתנדב. השבוע קיימנו הרצאות בשכונות בחיפה על זכויות עצורים, ואעשה הרצאה באחד התיכונים של חיפה, שאחד מהתלמידים בו נעצר והוגש נגדו כתב אישום, על זכויות קטינים בעת מעצר. אני מרגישה שאנחנו כחברה מתפתחים ולומדים ומשתפרים על הזמן. הרשתות החברתיות עזרו המון, ולמדנו להשתמש בהן. אנחנו יותר מוכנים למקרה חירום".

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
חייבים להבחין בין ויתורים שאינם בלב הערכי לאלו שמהווים התקפה על עיקר העיקרים. תמר זנדברג ונפתלי בנט (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

חייבים להבחין בין ויתורים שאינם בלב הערכי לאלו שמהווים התקפה על עיקר העיקרים. תמר זנדברג ונפתלי בנט (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

חוק האזרחות: הצפרדע שעלולה לחנוק את השמאל הציוני

כניסתן של מפלגות שמאל לממשלה החדשה מחייבת ויתורים ופשרות, אבל תמיכה בחוק האזרחות תבהיר שאין לשמאל הזה קווים אדומים והכל נתון לסחר-מכר פוליטי. את החוק הזה אי אפשר לתקן או למתן. הוא רקוב מוסרית מהשורש

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf