ליברמן משחק אותה קשוח, ומחזק דווקא את הארגונים הקיצונים בעזה
התקיפות האוויריות בעזה בתחילת השבוע נועדו בעיקר כדי להעביר מסר פנימי לציבור הישראלי: עכשיו, עם אביגדור ליברמן בראשות משרד הביטחון, אפילו ההפרה הקטנה ביותר של הפסקת האש לא תעבור ללא תגובה
כותב אורח: דימי ריידר
הפשיטות האוויריות הישראליות על עזה בראשון בלילה היו הנרחבות ביותר מאז המלחמה בקיץ 2014. לכמה מאיתנו זה הספיק כדי להכריז כי מלחמה כוללת נוספת היא בלתי נמנעת: פלישות לעזה הפכו לסוג של שגרה מייאשת שחוזרת על עצמה אחת לשנתיים-שלוש מאז החל המצור הישראלי על עזה ב-2006. אבל כמעט מיד היה ברור שלא מדובר בתקיפות שנועדו להביא לידי הסלמה.
נכון, התקיפות הללו היו לא מידתיות אפילו בסטנדרטים ישראליים: עשרות טילים מהמשוכללים במאגר הומטרו על 50 מטרות בתגובה לירי טיל אחד שנורה מעזה על שדרות על ידי קבוצה סלפית קיקיונית. אבל כל ההסלמה הסתיימה ללא נפגעים בנפש באף צד, ועם פצועים בודדים בעזה. יתרה מזו: במקום להפציץ מתקנים המוחזקים בידי הסלפים (אם הם מחזיקים בכלל ב"מתקנים" משמעותיים כלשהם), מרבית המטרות להפצצות היו בנייני ממשלה ריקים ומבנים לא מאוישים של חמאס – קרי האויבת המושבעת של הקבוצה ששיגרה את הטיל מלכתחילה.
> לפני אלאור אזריה, העוזי דיינים הם שצריכים לתת את הדין
אם כך, דומה שהמניע האמיתי מאחורי ההפצצות הישראליות היה קרוב הרבה יותר לבית: לשדר לציבור הישראלי כי עתה שאביגדור ליברמן עומד בראש משרד הביטחון, אפילו ההפרה הקטנה ביותר של הפסקת האש בין ישראל לחמאס לא תעבור ללא תגובה.
אין משמעות הדבר שליברמן מעוניין בהסלמה. צה"ל מתנגד בכל תוקף לכל החרפה במצב בנקודת זמן זו, ועושה רושם שכך גם מרבית הקבינט וראש הממשלה נתניהו עצמו. אפילו לשר בטחון קשה להתחיל מלחמה שלמה על דעת עצמו, בוודאי אם שמו אינו אריק שרון או אהוד ברק.
חשוב מכך מבחינת ליברמן – אם הוא אכן יתחיל לגבות את איומיו המוכרים לעייפה במעשים, לא יוותר לו דבר למכור לציבור הישראלי בישורת האחרונה שלו במירוץ לרשת את נתניהו כראש הממשלה. תקיפות אוויריות כאלה מאפשרות לו להצטייר כקשוח יותר מכל יתר חברי הממשלה גם יחד, ועדיין לרמוז כי ידיו כבולות על ידי ראש ממשלה מהוסס ופרגמטי מדי.
> ביחידה הצבאית הממונה על החיים האזרחיים בשטחים לא מדברים ערבית
העובדה שאיש לא נהרג בתקיפות לא מכשיר אותן, חלילה. הן עדיין בוצעו על רקע עשור של אסון הומניטרי מתוכנן ומתוחזק בקפידה ברצועה, והרבה יותר מעשור של הפגזות, הפצצות ופשיטות. אי אפשר להפריז באימה שמטילים על תושבי עזה הנתונים במצב של טראומה מתמדת אפילו בומים על-קוליים, לא כל שכן התקפות אוויריות.
ועם זאת, העובדה שחמישים מטרות הופצצו ללא כל פגיעה בנפש מעידה על מאמץ ניכר מצד צה"ל לעשות את מירב הרעש האפשרי מבלי לפתוח במלחמה כוללת נוספת (צפיפות האוכלוסין בעזה היא כזו שהרבה יותר קל לפגוע במישהו מאשר להחמיץ). היא גם מעידה על מידה לא מבוטלת של מזל. אם אחד הבניינים שהופצצו בהתקפה הזו היה מתמוטט על בית מגורים סמוך, או אילו רסיסים מההפצצה היו פוגעים בבית חולים, למשל, הלחץ על הקבוצות החמושות בעזה להגיב היה גובר בצורה ניכרת, מה שהיה מוביל בתורו להסלמה נוספת מצד ליברמן, וכך הלאה עד שהיינו מוצאים את עצמנו שוב בקיץ 2014 (או 2012, או 2009).
על אף תדמיתו הכוחנית, תרחיש כזה עלול דווקא לסכן את ליברמן: אם המלחמה תתפתח בצורה פחות מאשר אוטופית מבחינתה של ישראל, הוא יצטרך כמעט בוודאות לקחת עליו את האחריות. אולם יש פה גם פוטנציאל לרווח: במקרה של מלחמת-כל בעזה, ליברמן יהפוך למנהיג הטבעי של ניצי הקבינט שדוחקים בנתניהו שוב ושוב "ללכת עד הסוף" ולגרש את חמאס, ולעזאזל עם ההשלכות – כולל צמיחתן של קבוצות סלפיות דמויות דאע"ש במקומו.
ייתכן שאפילו ליברמן לא באמת רוצה להוריד את חמאס מהשלטון, אבל הוא בהחלט נחוש להפגין כוונה להרחיק לכת בכיוון יותר מכל קודמיו בתפקיד וגם מראש הממשלה עצמו. יש להניח שהקבוצה הסלפית ששיגרה את הטיל הבודד ההוא ביום ראשון בלילה רושמת לעצמה את השתלבות האינטרסים המשונה הזו בינה לבין שר הביטחון הישראלי החדש, ותעשה כל שביכולתה להמשיך ולגרות את התדמית חסרת העכבות שליברמן מטפח לכדי מעשים בשטח.
דימי ריידר הוא עיתונאי ישראלי, עמית במועצה האירופאית ליחסי חוץ. הפוסט פורסם לראשונה באנגלית בבלוג שלו באתר 972+ ותורגם לעברית על ידי אורלי נוי.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן