לא שובב, מטריד

כותבת אורחת: רעות פרץ

השבוע השמיע אסי עזר בתכנית הרדיו שלו ושל דפנה לוסטיג ברדיו תל אביב הקלטה של שכנתו מקיימת יחסי מין. "רוצה לשמוע מה קרה לי אתמול?" שואל עזר את לוסטיג, "יש לי שתי שכנות בבניין שברוטציה עושות סקס, ואתמול אחת מהן עשתה סקס והקלטתי אותה. רוצה לשמוע?" אומר עזר בטון טיזרי ושובב. "בטח!" עונה לו לוסטיג. פעם אחת לא מספיקה. עזר משמיע את ההקלטה של אותה בחורה מקיימת יחסי מין בדלת אמותיה שוב ושוב, עד שלוסטיג הנבוכה עוצרת אותו.

"יו איזה שובב האסי עזר הזה! לא יפה, הוא באמת הגזים הפעם!" עם איזו קריצה וצחקוק נבוך, היא כנראה תגובה נפוצה ל"מעשה הלצים" של עזר. הגדיל לעשות מנכ"ל התחנה, אבי משולם, שהגיב לתלונות המאזינים כך: "בעצם פעולת התיעוד לא נעשתה כל חדירה לצנעת הפרט. מר עזר נפל קורבן למטרד קולי משמעותי ומביך במקום מגוריו, ורק הביא את מציאות חייו אל השידור, כפי שהוא עושה מדי בוקר. אנו סבורים כי כל הנאמר בשידור הספציפי עומד בגבולות המותר והראוי בגבולות חופש הביטוי והטעם הטוב". אסי עזר הוא הקורבן, שידור הקטע הוא הגנה על חופש הביטוי. הגיוני, נכון?

רק לפני ימים ספורים הזדעזע העולם מפרסום תמונות העירום של שחקניות מפורסמות שהן שמרו במכשיר הסלולרי שלהן, אשר נפרץ על ידי פצחנים. המקרה פתח דיון חשוב סביב מקרים של הפצת תמונות מיניות ברשתות חברתיות. ההשלכות ההרסניות של פרסום המנוגד לרצונה של אישה או נערה, שיכול לגרום גם לפגיעה נפשית חמורה, הופכות ברורות יותר ויותר. חברות הכנסת עליזה לביא, אורלי לוי אבוקסיס ומיכל רוזין כבר התייחסו לאופי הפוגעני של האפליקציה "סיקרט", שבה ניתן לפרסם באנונימיות, כאשר פעמים רבות פרסומים זדוניים באפליקציה הם בעלי אופי מיני ומכוונים כלפי נשים ונערות (אם כי לא רק כלפיהן). לא מדובר רק ב"סיקרט" האנונימי אלא גם ב"וואטסאפ" וברשתות אחרות בהן זהות המפרסם גלויה וידועה.

> התנוחה האהובה על אתר מאקו: השפלת נשים

אסי עזר (צילום: אורי צ'צ'יק פליקר, CC BY-SA 2.0)

מה מבדיל בעצם בין מה שעשה עזר לבין פרסום התמונות? נראה שעזר פעל לפי ההיגיון של רבים מהמגיבים לפרשת התמונות שלא הבינו מה העניין הגדול כאן – הרי אותן שחקניות מתפשטות בסרטיהן, ואם כך, אין סיבה שיפריע להן כשמפקיעים את פרטיותן ומפרסמים תמונות עירום שלהן, הן הרי כבר עשו זאת בעבר. באותו אופן, עזר החליט בשביל אותה אישה, שאם שכניה יכולים לשמוע את הרעש שהיא עושה בזמן סקס, אין סיבה שכל מדינת ישראל לא תשמע. הרי לשחקניות שמצטלמות בעירום לסרט לא אכפת אם יופצו תמונות העירום הפרטיות שלהן, שכנות רעשניות לא מעוניינות בפרטיות, ונשים שאינן בתולות לא יכולות להיאנס.

אחת הנקודות המרכזיות עליהן ניטש ויכוח סביב פרשת התמונות היתה מידת האחריות של הנשים לשמירה על פרטיותן. הרי כל אידיוט יודע שזה מסוכן, ואם הן לא מבינות שבתור מפורסמות הן לא יכולות להרשות לעצמן דברים כאלה, אז אולי מגיע להן. כאן ההבדל. לכאורה, אסי עזר לקח את החדירה לפרטיות רחוק יותר- הוא צותת לאותה אישה ללא ידיעתה, לעומת השחקניות שהעלו את התמונות לענן מדעת, ובכך לקחו סיכון. אבל זהו הבדל רק למראית עין. מקרה עזר מוכיח שגם אם אישה תעשה כל שביכולתה לשמור על פרטיות, פרטיותה תופר באלימות. כל עוד לא תשתנה התפיסה שאישה שמבטאת את מיניותה היא טרף מותר, גופה אינו שייך לה והיא מקור ללעג, נמשיך לראות מקרים כאלו, גם אם יומצאו אי אלו פטנטים טכנולוגיים שיספקו מקדם בטיחות.

איך משנים את זה? קודם כל מוקיעים את התפיסה שמעשים כאלו הם שובבים ומשעשעים. בעבר היו מפקדים, גם בכירים, שראו בהערה לפקודותיהם על המראה שלהן או לגעת בהן "קצת"- מעשה משובה. לשמחתנו, גם אם זה עדיין קורה (וסביר להניח שזה עדיין קורה) התפיסה החברתית של התנהגויות כאלו השתנתה. לא ברור למה היחס לעזר, אשר שייך לאליטה חדשה, אליטת נסיכי הרייטינג, צריך להיות שונה. התגובה של מנכ"ל התחנה מראה עד כמה הוא חסין לביקורת כזו, ועזר יודע את זה. בנוסף, הוא עטוף באדרת הקהילה הלהט"בית, מה שלכאורה נותן לו תו-תקן של רגישות מגדרית. אולי בגלל זה לא מבקרים את ההקלטה והשידור שלה בחומרה לה הם ראויים. כשאדם מחזק בצורה בוטה את תרבות האונס הוא ראוי לכל גינוי, גם אם הוא במקרה משתייך לקבוצה שבמקרים אחרים גם היא קרבן לתרבות זו.

רעות פרץ היא סטודנטית לפילוסופיה כלכלה ומדע המדינה, ופעילה בתחום של זכויות עובדים ועובדי קבלן