newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לא רק בית קברות: הפלסטינים ביפו נאבקים נגד מחיקת מורשתם

רוב סיקור המחאה נגד הריסתו של חלק מבית הקברות המוסלמי אל-אסעאף מתמקד בסוגיה הדתית - ומתעלם ממאבקה הרחב יותר של החברה הערבית בישראל לשמור על זהותה ועל זיקתה לארץ. כדאי שנפסיק לפחד מעלילות דם, ונתמוך בדרישה של הפלסטינים להפוך לשותפים אמיתיים בעיצוב המקום שבו אנו חיים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

חלק משמעותי מהסיקור התקשורתי של המחאה נגד הריסתו של חלק מבית הקברות המוסלמי אל-אסעאף ביפו מתמקד בסוגיה הדתית לגבי קדושת האתר. זאת סוגיה חשובה, אבל ההתמקדות בה מתעלמת מנושא עמוק ובוער הרבה יותר, והוא המאבק של החברה הערבית בישראל בכלל ובתל אביב-יפו בפרט לשמור על המורשת שלה.

מחאה ביפו נגד הריסת בית הקברות אל-אסעאף, ב-12 ביוני 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

מחאה ביפו נגד הריסת בית הקברות אל-אסעאף, ב-12 ביוני 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

העיתונאי בן-דרור ימיני קובע במאמר דעה שכתב על המאבק כי מדובר בחלק מעלילת דם של ההנהגה הפלסטינית בישראל, שכל מטרתה להתסיס ולהסית את האוכלוסייה הפלסטינית נגד היהודים. כלומר, ההנהגה הפלסטינית ביפו מבקשת לתקוע טריז שימנע כל יכולת ליצירה של שותפות ודו-קיום בעיר.

לפני כמה שנים שוחחתי עם חבר המועצה המוסלמית ביפו על מקומה של הזהות הפלסטינית במרחב העירוני. הוא טען שהדור הצעיר של ערביי יפו אינם מוכנים לקבל על עצמם את הסטטוס קוו, ש"מעניק" להם אוטונומיה בנושאים פנימיים של הקהילה, אך מדיר אותם מהמרחב הציבורי. לדבריו, הם מבקשים להיאבק על זכותם לקחת חלק פעיל בעיצוב המורשת של יפו.

לימיני, וכמוהו לרבים אחרים, קל להתעלם מהתפקיד החשוב של מורשת בתהליכי בניית זהות – לפחות כשמדובר בזהות לא יהודית. לנו כישראלים קל  לשכוח שעד 1948 יפו היתה "כלת הים" – ערוס אל בחר. בדומה לתל אביב של ימינו, היא שימשה אחד המוקדים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים החשובים במרחב. היא היתה עיר רב תרבותית שהתקיימה בה גם קהילה יהודית משגשגת, והיה לה תפקיד חשוב בהתפתחות העיר. למעשה, תל אביב נוסדה כשכונה של יפו.

נדרשו שנים רבות ותהליכים מורכבים כדי למחוק את הזהות הזאת של העיר. לאחר 1948 מרבית האוכלוסייה שחיה בעיר גורשה והוחלפה. מבני ציבור רבים בעיר הולאמו ושימשו את כוחות הביטחון. במשך שנים, תשתיות העיר הוזנחו. גם בשנות ה-90 של המאה ה-20, כשהעירייה גילתה מחדש את הפוטנציאל התיירותי של יפו והחלה לקדם את הפיתוח התיירותי של העיר, תהליכי המחיקה של המורשת של העיר כמרכז פלסטיני נמשכו.

אחד המוקדים לתהליכים אלה היא כיכר השעון, ששימשה בעבר כמרכז המינהלי של יפו. התהליך כלל את השימור של מבני ציבור מרכזיים שעמדו בכיכר, כמו מבנה הסראיה החדשה (בית המושל), הקישלה (מבנה משטרה ובית מעצר) ומגדל השעון עצמו. אך שימור המבנים כמעט ולא התייחס לתפקידה ההיסטורי של יפו כעיר פלסטינית רב-תרבותית להתפתחות המרחב שסביבה.

במקום זאת, הפך השימור לחלק ממיזם תיירותי שמטרתו להפוך את יפו לגלויה – יפה ומטופחת ומנותקת מכל הקשר היסטורי. כך לדוגמה, הסבתו של מתחם הקישלה למלון יוקרה הביאה להסתרת הצריח של מסגד מחמודיה – המסגד הגדול של יפו ואחד מסמלי העיר – בפני כל המגיעים לכיכר השעון מכיוון צפון.

חשוב להדגיש שתהליכים אלה אינם ייחודיים ליפו, אלא מתרחשים בכל ערי ישראל. המרכזים ההיסטוריים של ערים כמו רמלה ולוד, מהמפוארות שבעריה העתיקות של ישראל, עומדים מוזנחים ועזובים.

בירושלים מסתיימת הבנייה של "מוזיאון הסובלנות" על שרידי בית קברות ממילא, אחד מבתי הקברות המרכזיים של תושבי העיר המוסלמיים עד 1948. בדומה למתרחש כעת ביפו, גם בירושלים הריסת בית הקברות לוותה במחאה של הקהילה הפלסטינית. בדומה למתרחש כעת, גם בירושלים התעלמו הרשויות מהמחאה.

תושבי יפו מפגינים מול עיריית תל אביב במחאה נגד הריסת בית הקברות אל-אסעאף, ב-16 ביוני 2020 (צילום: אורן זיו)

תושבי יפו מפגינים מול עיריית תל אביב במחאה נגד הריסת בית הקברות אל-אסעאף, ב-16 ביוני 2020 (צילום: אורן זיו)

בתוך מציאות כזאת, שבה המורשת הפלסטינית הולכת ונמחקת, לא מפתיע כי הקהילה הפלסטינית נאבקת על כל שריד, קטן כגדול, על מנת לשמר את זהותה ואת הזיקה שלה לארץ.

המאבק הנוכחי ביפו מהווה הזדמנות חשובה לשמר את אופייה הרב-תרבותי של העיר – שבה חיו אוכלוסיות בעלות זהויות מגוונות. עיר שסימלה את צמיחתה של הלאומיות הפלסטינית, אבל שימשה גם כשער הכניסה לחלוצים הציוניים ואיפשרה את הקמתה של תל אביב, העיר העברית הראשונה.

כדי לאפשר את השימור של עבר עשיר זה, עלינו להפסיק לפחד מעלילות הדם שבן-דרור ימיני ודומיו רואים בכל פינה. במקום זאת, עלינו לתמוך בדרישה הנוכחית של הפלסטינים להפוך לשותפים אמיתיים בעיצוב זהות הארץ שבה אנו חיים. נדמה כי רק כך יש אפשרות ליצירה של שותפות יהודית-ערבית אמיתית.

חמי שיף הוא תחקירן עמק שווה וארכיאולוג, בימים אלה כותב את הדוקטורט שלו במעבדה לתכנון סביבה וקהילה (PECLAB) בראשותה של פרופ' טובי פנסטר על האופן בו נעשה שימוש בשימור ככלי לעיצוב זהות ביפו ובירושלים

הגדר סביב בית הקברות אל-אסעאף, ב-17 ביוני 2020 (צילום: אורן זיו)

הגדר סביב בית הקברות אל-אסעאף, ב-17 ביוני 2020 (צילום: אורן זיו)

שוטרים מול מחאת תושבי יפו נגד הריסת בית הקברות אל-אסעאף, ב-17 ביוני 2020 (צילום: אורן זיו)

שוטרים מול מחאת תושבי יפו נגד הריסת בית הקברות אל-אסעאף, ב-17 ביוני 2020 (צילום: אורן זיו)

תושבי יפו מפגינים מול עיריית תל אביב במחאה נגד הריסת בית הקברות אל-אסעאף, ב-16 ביוני 2020 (צילום: אורן זיו)

תושבי יפו מפגינים מול עיריית תל אביב במחאה נגד הריסת בית הקברות אל-אסעאף, ב-16 ביוני 2020 (צילום: אורן זיו)

תפילה במחאה על הרס בית הקברות אל-אסעאף, 5 ביוני 2020 (צילום: אורן זיו)

תפילה במחאה על הרס בית הקברות אל-אסעאף, 5 ביוני 2020 (צילום: אורן זיו)

מחאה ביפו נגד הרס בית הקברות אל-אסעאף, בסיום תפילת יום השישי, 5 ביוני 2020 (צילום: אורן זיו)

מחאה ביפו נגד הרס בית הקברות אל-אסעאף, בסיום תפילת יום השישי, 5 ביוני 2020 (צילום: אורן זיו)

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
טחינה אלארז במדפים (צילום: אורן זיו)

טחינה אלארז במדפים (צילום: אורן זיו)

בעלת טחינת אלארז: "הטלפון לא מפסיק לצלצל. רבים תומכים בי"

מאז אתמול מתחולל ויכוח עז בחברה הפלסטינית סביב תרומה של בעלת המפעל, ג'וליה זהר, לאגודת קו סיוע נפשי לקהילה הגאה. בארגונים פמיניסטיים טוענים שזהר היא מטרה קלה משום שהיא אישה, ואילו יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה רומז שברקע יש גם אינטרסים כלכליים זרים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf