newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

״לא פה, לא שם״ מחבר בין הפשיסטים מפה לפשיסטים משם

קריאות לחרם של קיצונים דתיים ומסעות רדיפה ממשלתיים הם שני צדדים של אותו מטבע. אך מה נעשה ביום שמישהו יחליט לא להסתפק רק באלה?

מאת:

כותב אורח: ג׳וזף אטרש

מצאו את ההבדלים:

מקרה א׳: צופים בסרט ״לא פה, לא שם״ נעלבו מהסרט כי חשבו שהוא פוגע בכבודם ובכבוד עירם אום אל-פחם, פנו לראש העיר, זה ועיריית אום אל-פחם מוציאים הודעת גינוי לסרט וקוראים להחרמתו, ארגון מרסאד (מרכז ערבי לפיתוח חקיקה) מבקש ממשרד התרבות להורות על איסור הקרנת הסרט, המועצה האיסלאמית לפתווה (בית אלמקדס) גם היא גינתה בתורה (ונתנה גושפנקה הלכתית), קהל כועס מאיים ומשתולל בשטח. והנה, במאית הסרט מדווחת על איומים על חייה.

מקרה ב׳: צופים יהודים בהצגת ״הזמן המקביל״ נעלבים כי חשבו שההצגה פוגעת בכבודם ובכבוד מדינתם, פונים לשרת התרבות, משרד התרבות ומשרד החינוך, מגנים את ההצגה, קוראים להחרימה לאלתר ופועלים יחד לסגירתו של תיאטרון אל-מידאן בחיפה, שהעלה את ההצגה. ארגון ״אלמגור״ מצטרף גם הוא לחגיגה וקורא להחרים את התיאטרון ולהפסיק את מימונו. קהל כועס וזועם משתולל בשטח. והנה, איומים על חיי הבמאי והשחקנים לא מאחרים להגיע.

האסיר שמאחורי ״הזמן המקביל״ עונה מהכלא: ״תפקידם של היוצרים לריב עם השומר״

מתוך ההצגה "הזמן המקביל", תיאטרון אל-מידאן (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מתוך ההצגה "הזמן המקביל", תיאטרון אל-מידאן (אורן זיו / אקטיבסטילס)

פשיסטיי העולם התאחדו 

בימים האחרונים מנהלים עיריית אום אל-פחם וראש העיר שלה קמפיין הכפשה פשיסטי נגד הסרט ״לא פה, לא שם״, וקוראים להחרמתו. לאור זאת, נראה כי השרה רגב והשר בנט מצאו את השותפים האולטימטיביים שלהם לקמפיין השתקת והפחדת היוצרים והאמנים שלא נקראים לדגל כדי לעשות את דברם. אלה וגם אלה יכולים לעשות יד אחת כנגד אלה שלא משרתים את מטרותיהם, לא מאמינים באמונותיהם, לא משחקים לטובתם ולא מדברים את שפתם.

לא חסרות דוגמאות של נסיונות השתקה ממשלתיים מהעבר כנגד יוצרים ישראלים, המקבילות לנסיונות ההשתקה של עיריית אום אל-פחם.

הנה כמה דוגמאות מהעבר הלא רחוק: בנט פסל את ״גדר חיה״ של דורית רביניאן, רגב ניסתה להשתיק את עינת ויצמן והצגתה ״פלסטין שנת אפס״, משרד התרבות איים לסגור את תיאטרון אל-מינא על שזה לא כרע ברך בפני המלכה רגב, השתיקו את ״אל סף הפחד״ של מריה קרבצ׳נקו, רגב התערבה בתערוכתו של אורי קצנשטיין במוזיאון תל אביב, הורידו את החמסה של גל וולניץ בספיר, את מיצג "ROPE" בבצלאל והפסל של ביבי בכיכר. הדוגמאות עוד רבות, ועוד לא אמרנו מילה על פסטיבל ״סרטי נכבה/48 מ״מ״ של זוכרות, כן?

מנגד, אותו מנגנון צנזורה הוא זה שהביא את אנשי התנועה האסלאמית לנסות ולהשתיק יוצרים פלסטינים ותומכיהם. הנה כמה דוגמאות: האיסלאמיסטים הספיקו בעבר לאיים על המורה עלי מואסי מבאקה אל-גרביה שאף הואשם בכפירה באיסלאם, כי זה העז ללמד את ״אורוואר עכא״ (ספרו של עלא חליחל המכיל תכנים מיניים) והקרין את הסרט ״עומאר״ (סרטו של האני אבו אסעד המכיל סצינת נשיקה ועירום חלקי), ותקפו והשתיקו את עלא חליחל בשל מאמרו ״סיוט ושמו חודש הרמדאן״ ב-2008.

אה, כן. ולא שכחנו כמובן את אנשי הכנסייה ושות׳ שדאגו ב-2004 שהמון זועם יחריב בחיפה, בנצרת ובשפרעם את התשתיות של הוט וימנע את הקרנת הסרט ״פיתויו האחרון של ישו״, ואיך שהם גם ניסו למנוע את תערוכת ״ונילה סקס״ ביפו.

החיים הסודיים של הצעירות הפלסטיניות בתל אביב נחשפים על המסך הגדול

מתוך סרטה של מייסלון חמוד "לא פה לא שם"

מתוך סרטה של מייסלון חמוד "לא פה לא שם"

איך עוצרים יצירה

כדי לעצור את היצירה, אין קל מאשר לעצור את היוצר.

בשם העם/הלאום/המדינה, ובשם הדת/הקהילה/אלוהים, פועלים מדינות ופרטים להוציא לפועל את החרמות. כך הם סבורים שהם עוצרים את היוצרים. אלא שאותו הלך רוח של ״לעצור את היוצר״, הוא זה שהביא את השלטונות בישראל בזמנו לכלוא את מחמוד דרוויש ולהתנקש בחייו של נאג׳י אלעלי (קריקטוריסט פלסטיני). אותו הלך רוח גם הביא פרטים לטבוח בחברי מערכת ״שרלי הבדו״ בצרפת ולהתנקש בחייו של נאהד חאטר בירדן (קריקטוריסט שצייר את דמותו של מוחמד).

ובסוף כמובן כולנו נאמר שאנו נגד אלימות, והקוראים לחרם יטענו שהם רק הביעו מחאה ״לגיטימית״ נגד אומנות. ״קראנו להחרים אתכם! חלילה לא להרוג אתכם!״, הם יגידו.

לפשיזם אין דת ואין לאום, אין כל הבדל בין צנזורה והגבלת חופש הביטוי על רקע לאומני לבין צנזורה והגבלת חופש הביטוי על רקע דתי. שניהם צדדים שונים של אותו המטבע.

הכותב הוא יו״ר הועד המנהל של תיאטרון ״אל מידאן״ בחיפה.

משרד החינוך מלמד כי שריפות נובמבר היו לאומניות ללא כל בדל הוכחה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

המלחמה בעזה לא השעתה את מלחמת האזרחים שמתנהלת בישראל. הפגנה נגד ההפיכה המשפטית, ירושלים, 29 ביולי 2023 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

מלחמת האזרחים הכפולה של ישראל

המאבק בין האליטות הפוליטיות והתמורות שחלו בתוך החברות הישראלית והפלסטינית, משפיעים ישירות על מלחמת האזרחים שמתנהלת הן בין יהודים-ישראלים לפלסטינים והן בתוך הקבוצה היהודית עצמה, ועל יחסי הגומלין ביניהן

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf