כשנשמעת אזעקה, מתחיל המרוץ שלי נגד השעון
היעדר ממ"דים בישובים הערביים מעמיד בסכנה גדולה יותר את החברה הערבית כולה, אבל לאנשים עם מוגבלויות, כל אזעקה היא מאבק. כשכולם רצים למקלט, אני נותר מרותק למיטה ומתפלל לטוב
אין לי הפריבילגיה לרוץ במהירות למקלט. מקלט במרכז הארץ (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)
עם הישמע האזעקה, בזמן שכולם רצים למרחב מוגן בתוך שניות, אני נותר מרותק למיטתי בשל ניוון שרירים. היעדר מרחבים מוגנים וממ"דים ביישובים הערביים מעמיד בסכנה גדולה יותר את החברה הערבית כולה, אבל עבורנו, אנשים עם מוגבלויות, כל אזעקה הופכת למאבק – עדות לחוסר אונים, לכוח רצון ולזכות יסוד שנשללה.
נולדתי עם לב שמכיל את כל העולם, בגוף שחווה מוקדם מאוד את משמעות אתגר הקיום. המוגבלות הפיזית מעולם לא היתה כלא לנפשי, אלא זירה שבה הוכחתי את כוח הרצון שלי ונחישותי לחיות. אך בזמן מלחמה אני מוצא את עצמי מול מציאות אכזרית. אין לי הפריבילגיה לרוץ במהירות למקלט; הסביבה שלנו טרם הותאמה לצרכינו, ותוכניות המתאר לא סיפקו לנו ממ"דים בבתינו הישנים ולא מרחבים מוגנים בשכונותינו הצפופות.
>> 37 מקלטים לשני מיליון אזרחים
כשהאזעקות עולות ומתחילה הספירה לאחור, נפתח מרוץ קדחתני שאיני יכול להשתתף בו. בזמן שאנשים במקומות אחרים רצים וטורקים מאחוריהם את דלתות הברזל, אני נותר מרותק למקומי בחדרי, מתפלל שהסכנה תחלוף מבלי שתבלע אותי. למרות המרירות שבאוזלת היד הכפויה, אינני נכנע לייאוש. אני הופך את הרגעים הללו למאבק שקט, שבו אני מוכיח כי עמידה איתנה מול סכנה היא הדרגה הגבוהה ביותר של אומץ. אני מכה שורשים במקומי כמו עצי הזית; איננו מחכים למוות, אלא שומרים על החיים בסבלנות.
יש שיראו בנו קורבנות בלבד, אך למעשה אנו מפקדים בקרבות סמויים מן העין. אנחנו "גנרלים של סבלנות וכוח עמידה", המנהלים מלחמה יומיומית נגד ההדרה וההתעלמות מצד התכנון הממסדי. משפחתי וחבריי הם צבא התמיכה שלי, ואנו לומדים יחד כיצד להפוך את המצוקה והחרדה לקשר המחזק את הלכידות שלנו ואת כוחנו.
שאיפותינו אינן מסתכמות רק בלעבור את הלילה בשלום; הן מרחיקות לכת ושואפות למצב שבו נחיה בכבוד ובביטחון – עבורנו ועבור כלל האנשים עם מוגבלויות בחברה הערבית. חברה זו סובלת מפערים תהומיים בתשתיות לעומת הישובים היהודיים וממחסור בולט וניכר של מקלטים. איננו מבקשים את הבלתי אפשרי, אלא דורשים את זכותנו הטבעית והאזרחית לסביבה המכבדת אותנו.
היעדרם של ממ"דים הוא כשל מוסרי ופגם זועק במושג הצדק. אנו מרימים את קולנו היום כדי להצהיר: אנחנו כאן, גנרלים סבלניים בעלי כוח רצון העולה על היעדר האמצעים. אנו קוראים למקבלי ההחלטות לפעול באופן מיידי לסגירת הפערים הללו ולספק תשתית מודרנית ונגישה לכולם, ללא אפליה. ביטחון הוא זכות יסוד קדושה; לא נוותר עליה עד שתהפוך למציאות בכל בית ובכל שכונה.
נואף זמירו הוא סופר, פעיל חברתי ויועץ לזכויות אנשים עם מוגבלויות, מקלנסווה
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
