כשגנץ ולפיד מצאו את עצמם בסירה אחת עם עודה וטיבי

ההסתה הפרועה של נתניהו בסגנון טרום רצח רבין התרחבה גם לראשי כחול לבן וחילצה מהם ביטויי סולידריות חסרי תקדים עם הח"כים הערבים. גם לציבור זה לא ממש מחלחל, ואפילו רעיון הממשלה הצרה בתמיכת הערבים זוכה לתמיכה במחוזות מפתיעים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

השוואות הן תמיד בעייתיות, אבל קשה להכחיש שהקמפיין של בנימין נתניהו והליכוד נגד הנציגים הפוליטים של הציבור הפלסטיני ונגד הפוליטיקאים היהודים שמעלים על קצה דעתם לבנות אתם שותפות פוליטית כלשהי – מזכיר את הקמפיין נגד רבין ב-1995. הקמפיין הזה התחיל מיד אחרי הבחירות בספטמבר, תפס תאוצה אחרי שהרכבת הממשלה הוטלה על בני גנץ והגיע לשיאו בנאום של נתניהו ב"כנס החירום" בתל אביב שלשום תחת כותרת שאינה משתמעת לשתי פנים: "עוצרים ממשלת מיעוט מסוכנת שתלויה בתומכי טרור".

כל צייד יודע מה עושים עם זאבים. כנס החירום של נתניהו (תומר נויברג / פלאש 90)

הצייד ומצודת הזאב

חברי הרשימה המשותפת, לפי נתניהו, "תומכים בארגוני טרור ורוצים בהשמדת המדינה". ממשלת מיעוט שתישען על התמיכה שלהם היא "איום קיומי" על מדינת ישראל ו"פיגוע לאומי היסטורי ואסור שזה יקרה". ראשי כחול לבן, לפי נתניהו, "הוליכו שולל" את הבוחרים שלהם ולכן הם חייבים להוריד מיד את "הרעיון ההזוי" של ממשלה בתמיכת חברי הרשימה המשותפת". אבל ממשלה כזו, הבטיח נתניהו, לא תקום ל"יום אחד, אפילו לרגע אחד", וזאת משום ש"הצדק איתנו, העם איתנו". בישיבה של חברי הכנסת של "בלוק ה-55" הוא חזר על הדברים וטען שהוא לא צועק "זאב זאב", אלא "הזאב כבר בחדר". וכל צייד יודע מה עושים עם זאבים.

המסקנות שאפשר וכמעט הכרחי להסיק מהדברים של נתניהו הן קיצוניות מאוד. אם חברי המשותפת רוצים להשמיד את מדינת ישראל, רק הגיוני לעצור אותם בכל דרך, כולל באלימות. אם הממשלה שכחול לבן עשויה להקים בתמיכת המשותפת היא "איום קיומי", הרי כל פעולה נגד ראשי כחול לבן, כולל פעולה אלימה, היא בגדר הגנה עצמית. וגם רוב בכנסת, הסמכות העליונה והיחידה לאישור ממשלה בדמוקרטיה, לא יהפוך ממשלה כזו לגיטימית, לפי נתניהו. ספק אם לפני רצח רבין, נתניהו נתפס באמירות כל כך מאיימות ומתסיסות.

אבל השאלה הגדולה, השאלה שייתכן שתקבע האם אכן ימי אוסלו יחזרו במלוא אלימותם, היא עד כמה ההסתה מחלחלת כלפי מטה. צריך להיות הגון: איתמר בן גביר לא היה צריך את נתניהו כדי לתלוש את הסמל מרכב השרד של רבין, וכך גם האלפים שקראו "בדם ואש את רבין נגרש", שלא לדבר על יגאל עמיר, שאין שום הוכחה שנתניהו השפיע עליו. ההתנגדות הקשה, האלימה לפעמים, להסכמי אוסלו באה ממנהיגים פוליטים, מרבנים, אבל גם מהרחוב הימני. היא באה גם למטה.

כרגע, לפחות בינתיים, לא נראה שההסתה מחלחלת עמוק מדי או זוכה לתמיכה רחבה מדי. לפי דיווחי התקשורת, באירוע "החירום" בגני התערוכה, בהשתתפות נתניהו עצמו וכל חברי הכנסת של הליכוד, נכחו באולם כמה מאות אנשים. לא אלפים. בהפגנות למען נתניהו בפתח תקווה, המתהדרות בכל "כוכבי" הימין – מגדי טאוב עד גלית דיסטל-אטבריאן, משמעון ריקלין עד יורם שפטל, הגיעו לכל היותר כמה אלפים. לא עשרות אלפים. יותר ממיליון איש הצביעו נתניהו בבחירות האחרונות. בינתיים לא רואים אותם ברחובות.

אפילו יאיר "הזועביז" לפיד

אתמול הופצו אמנם בווטסאפ תמונותיהם של גנץ, יאיר לפיד, אביגדור ליברמן, גבי אשכנזי וכמובן גם איימן עודה ואחמד טיבי בכאפיות, אבל לא צריך אלפים כדי לייצר אותן. מספיק בן אדם אחד. אין זה אומר שהאלימות לא בדרך, אבל צריך להודות שההתלהבות – או ההתלהמות, תלוי בעיני המתבונן – של ימי אוסלו איננה. ייתכן שהסלידה מנתניהו, שהתפשטה גם ללבו של הליכוד – ראו את מקרה גדעון סער, שנשאר האיש השני הכי פופולארי במפלגה למרות ההתנפלות של נתניהו עליו – מונעת מההמונים בימין להצטרף לקריאה שלו לדגל ההסתה. זה לא אומר שאין סכנה. אילו הייתי עודה או טיבי או לפיד, הייתי מביט היטב סביבי כשאני יורד לרחוב. אבל זה אומר שהאיום עדיין לא לבש אופי עממי.

מה שמעניין במיוחד בהקשר הזה היא התגובה של ראשי כחול לבן. צריך לזכור: מדובר במפלגה שתוארה, ובצדק, על ידי רבים בשמאל ה"אמיתי", כמפלגת ימין. גנץ פתח את הקמפיין שלו לבחירות באפריל בסרטון המתועב עם נומרטור ההרוגים בעזה, סירב להוציא מפיו את המלה "ערבים" ודיבר לכל היותר על "לא יהודים". יאיר לפיד טבע את המושג "זועביז" והתחייב לפני הבחירות בספטמבר לא לשבת עם "המפלגות הערביות". משה יעלון היה שר בממשלות נתניהו במשך יותר משש שנים.

ובכל זאת, לא נראה שההסתה האנטי-ערבית של נתניהו והאיומים הישירים עליהם, השפיעו על ראשי כחול לבן. כמעט ההפך. "ההשתלחות נגד הח"כים הערבים חייבת להיפסק", אמר גנץ אתמול בישיבת סיעת כחול לבן, וחזר על הדברים גם בנאומו בכנסת. "אינני מקבל את ההסתה שהושמעה אל מול חברי הכנסת הערבים שמייצגים ציבור שהוא חלק לגיטימי במדינת ישראל", הוא אמר בנאומו. "מסע ההסתה הזה אינו במקום ואינו נכון".

גם לפיד, אותו לפיד של הזועביז, נזכר לפתע שהגדרת הח"כים הערבים כתומכי טרור היא פסולה.  "מה שיוצא מפיו של ביבי נתניהו בימים האחרונים זו הסתה לאלימות", אמר לפיד בישיבת הסיעה. "זה טקסטים של חסידי ברוך גולדשטיין, לא של ראש ממשלה. מה שהוא אמר על אזרחי ישראל הערבים זו גזענות בלתי נסלחת". במרצ לא היו אומרים את הדברים באופן שונה מאוד.

גם יאיר "הזועביז" לפיד בסולידריות עם חברי הכנסת הערבים (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

פול גז הסתה על ניוטרל

מה שעוד יותר מעניין הוא שנראה שראשי כחול לבן מתבססים על רגש רחב בקרב הציבור שלהם. סקר שנערך בהזמנת גלי צה"ל בדיוק יממה לפני שראש הממשלה בנימין נתניהו נתן את ההוראה להרוג את בכיר הג'יהאד האסלאמי בהאא אבו אלעטא, גילה כי 52 אחוז ממצביעי כחול לבן מסכימים להקמת ממשלה "אפילו בתמיכת הרשימה המשותפת", כלשון הסקר, זאת לעומת 44 אחוז המתנגדים לכך. אם נזכיר את האופי הימני של ההצהרות של כחול לבן לפני הבחירות, הנתון הזה הוא לא פחות ממדהים. מה שלא פחות מפתיע הוא שלמרות ההאשמות מהימין שכחול לבן "הולכת עם הערבים", בסקר "ישראל היום" שפורסם בסוף השבוע האחרון, אחרי המתקפה בעזה, כחול לבן שומרת על כוחה עם 33 מנדטים, וגוש המרכז-שמאל-ערבים גדל ל-58 מנדטים, בעוד גוש הימין יורד ל-53.

אם פותחים את העדשה, התמונה אפילו חיובית יותר. לפי הסקר של גלי צה"ל, 62 אחוז ממצביעים שהגדירו את עצמם שמאל-מרכז הסכימו לממשלה בתמיכת המשותפת, לעומת 32 אחוז בלבד שהתנגדו. כלומר, יחס של שניים לאחד לטובת התומכים בממשלה כזו. זה לא מובן מאליו. ראוי שנזכור שבבחירות באפריל עמד בראש מפלגת העבודה אבי גבאי, שהצהיר שלא יקים קואליציה עם הרשימה המשותפת, ועל כרזות הבחירות של "המחנה הדמוקרטי" התנוססה דמותו של אהוד ברק, שסירב להכניס את נציגי הציבור הפלסטיני לממשלתו ב-1999. מה שהיה בלתי יעלה על הדעת לפני שנה במרכז-שמאל היהודי-ציוני, הפך פתאום לכמעט מובן מאליו.

אלמלא העובדה שבאמצעות ההסתה שלו נתניהו זרק אותם לאתה סירה עם עודה, טיבי, מנצור עבאס ואפילו מטאנס שחאדה, ספק אם הם היו נחלצים לטובתם. אבל עובדה היא שהם אומרים את הדברים האלה, ואין שום סיבה לזלזל בחשיבותם. גם אם האיום ששמו נתניהו ייעלם מחייהם של גנץ ולפיד, לא בטוח שהם יוכלו לחזור להתעלמות או לעוינות כלפי נציגי הציבור הפלסטיני בישראל

באופן מפתיע מאוד, נראה שאפילו הציבור של יוצאי ברית המועצות, שנחשב ימני באופן כללי, לא ממש מתרגש מהטענות בימין נגד ליברמן כאילו הוא "הולך עם הערבים". בסקרים הוא שומר על כוחו, וקסניה סבטלובה, חברת הכנסת לשעבר, מצטטת במאמר באתר "אל מוניטור" קולות של מצביעי "ישראל ביתנו" שלא ממש מתנגדים לממשלה בתמיכת המשותפת. "הערבים שייכנסו לממשלה לא כל כך מסוכנים", היא מצטטת מתגובה שכתבה ילנה גורושניק, המזדהה כתומכת "ישראל ביתנו" באתר של ערוץ 9, "לפחות הם לא מכריחים אף אחד לחיות על פי החוקים שלהם".

לא צריך להתבלבל. ליברמן ממשיך להגדיר את חברי הרשימה המשותפת כ"גיס חמישי". גנץ תקף בכנסת את טיבי אחרי שדיבר על הפשעים שעשתה ישראל בעזה ובירך את הממשל האמריקאי על ההודעה שההתנחלויות אינן בלתי חוקיות. אף מהם לא הפך איש שמאל, לא קרוב לכך. גנץ עוד לא אמר בקולו שהוא מוכן למדינה פלסטינית. לא בגבולות 67' ולא בגבולות אחרים. רוב הפרשנים הפוליטים גם מעריכים שהסיכוי שכחול לבן תקים ממשלת מיעוט בתמיכת ליברמן מצד אחד וחברים ברשימה המשותפת מצד שני – הוא נמוך מאוד עד אפסי. זה אולי גם מסביר את העובדה שהרחוב הרחב של הימין עדיין לא התגייס לממש את מה שנתניהו מסית לו. הוא עדיין לא מרגיש סכנה, כפי שחש בימי אוסלו. נתניהו מסית כרגע על ריק, מסית בשביל להסית.

ובכל זאת, נדמה שמשהו חשוב מתרחש כאן. אין ספק. אלמלא הרצון האדיר של ראשי כחול לבן להעיף את נתניהו לכל הרוחות, ספק אם הם היו מגלים סולידריות כזו עם חברי הכנסת של המשותפת. אלמלא העובדה שבאמצעות ההסתה שלו נתניהו זרק אותם לאתה סירה עם עודה, טיבי, מנצור עבאס ואפילו מטאנס שחאדה, ספק אם הם היו נחלצים לטובתם. אין ספק שהאופן שבו עודה, ובעקבותיו רוב הרשימה המשותפת, מנסח את הפנייה לציבור היהודי כדרישה הכי לגיטימית בעולם של אזרחים המבקשים מקום ליד ההגה, מקלה מאוד על המרכז-שמאל היהודי הישן לגלות אמפתיה שלא גילו בעבר. אבל עובדה היא שהם אומרים את הדברים האלה, ואין שום סיבה לזלזל בחשיבותם. גם אם האיום ששמו נתניהו ייעלם מחייהם של גנץ ולפיד, לא בטוח שהם יוכלו לחזור להתעלמות או לעוינות כלפי נציגי הציבור הפלסטיני בישראל. את מה שנאמר, לא יהיה קל להשיב.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

נלחם כל חייו נגד גזענות על כל סוגיה, ועכשיו מדביקים לו תווית של אנטישמי. ג'רמי קורבין, מנהיג הלייבור (צילום: Party of European Socialists)

קורבין לא אנטישמי. הוא על הכוונת כי הוא רוצה להציל את העולם

פריבילגים, איסלמופובים ואפילו אנטישימים מקדמים במרץ את הטענה שקורבין אנטישמי. אך מה שמפחיד אותם באמת זה שלראשונה זה שנים, מוצגת אלטרנטיבה למשטר ההרס הניאו-ליברלי. לכן צריך לקוות שקורבין ינצח ביום חמישי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf